תנו לְא-שאמס לעלות

טוב שהותר לרדיו הערבי לשדר ביום כיפור
צילום: JacoTen en.wikipedia.org

החלטת בג"צ לאפשר לרדיו א-שאמס לשדר ביום הכיפורים האחרון ראויה לכל שבח. כצפוי עוררה ההחלטה התלהמות מצד אלו הרואים בבית המשפט מעוז ליברלי ואנטי-ציוני, וכמובן מצד אלו הסבורים שאזרחותם של ערביי ישראל היא טעות שהגיע הזמן לתקן באמצעות 'חוק הנאמנות' או פטנטים חסרי-שחר דומים אחרים.

עם זאת יש להצטער כי הנושא הגיע עד לבג"צ והוכרע למעשה ברגע האחרון, וגם אז 'על תנאי', כלומר עד לדיון נוסף. הנושא עלה לדיון ציבורי כבר בתחילתו של השבוע שקדם ליום הכיפורים היהודי, שבמקרה חל השנה בדיוק בצוותא עם איד אל-אדחה – חג הקורבן. בשיחה שהתנהלה בקול ישראל הסביר זוהיר בהלול, מראשי רדיו א-שאמס, את עמדתו.

בהלול, מלבד העברית המדהימה שבפיו ונועם הליכותיו הנדיר כל כך בתקשורת בימינו, אוחז בעמדות נדירות בקרב האליטה הפלסטינית-ישראלית. לא רק שהוא דוגל בדו-קיום ובכבוד הדדי, אלא שבניגוד לרוב דוברי הציבור הערבי (חברי כנסת ואקדמאים), הוא מכיר בקיומו של עם יהודי ובזכותו לריבונות על חלק מארץ ישראל והוא דוגל בשלום בין העם היהודי לעם הפלסטיני. במילים אחרות, דווקא על רקע התחזקות חמאס, דעאש ואל-קאעידה מזה, וההתלהמות המאפיינת גם גורמים 'מתונים' כביכול כמו פת"ח והרשות הפלסטינית מזה, הצעד הנכון הוא לחבק – ולא לסלק – את מי שיש לו האומץ והיושרה לפעול בכיוון הנכון.

לצערי הגדול אינני מסוגל להבין את שידורי רדיו א-שאמס, אך אם לשפוט על פי סגנונו ותפיסותיו של זוהיר בהלול, הרי שקרוב לוודאי שרוחו היא רוחה של התחנה. לא פלא שבשיחה שהתקיימה בקול ישראל בצהרי יום שלישי האחרון, הגיעו בהלול ודובר הרשות השנייה להבנות הדדיות שחבל שלא התקבלו על דעת מועצת הרשות השנייה ומשרד התקשורת.

את המצב הציל בג"צ, אך מדובר בניצחון בעייתי מאוד. שאלת המרחב הציבורי הכולל את שידורי הרדיו והטלוויזיה חייבת לקבל מענים מגוונים במישור החברתי. כשם שזכותם של חרדים לשדר את מרכולתם הרעיונית והמסחרית במושגיהם ובשפתם, כך זכותם של אחרים. אדרבא, אם לשפוט על פי הנתונים שהביא בהלול, הרי שרדיו א-שאמס הוא ישראלי בהרבה מרוב התחנות החרדיות, אם הן פירטיות אם חוקיות. הוא עצמו הגדיר את רדיו א-שאמס כרדיו 'ישראלי', דבר הבא לידי ביטוי גם בכך ש-20% מהדוברים בשידורי התחנה הם ישראלים-יהודים דוברי עברית וגם בנושאים העולים בו. חשובה לא פחות היא עצם הכוונה המוצהרת של רדיו א-שאמס לקדם השתלבות של הציבור הערבי במדינה, גם אם באופן ביקורתי.

ביקורתיות היא הרי שם המשחק של התקשורת. על התכנים אפשר וצריך להתווכח. אבל הוויכוח חייב להתקיים מתוך תחושה של שוויון ושל הדדיות. חסימת השידורים של תחנה ערבית המשדרת בצפון ביום חגם של יהודים שממילא לא פותחים רדיו בכלל וביום כיפור בפרט, היא איוולת המשדרת חוסר ביטחון, חשדנות וצרות אופק. מי שחרד לעתידה של החברה הישראלית, קל וחומר מי שממשיך לחשוב, ובצדק, כי אכן מדובר בדמוקרטיה דינמית ונמרצת, איננו יכול לפעול מתוך חשדנות, חוסר ביטחון וצרות אופק.

התרבות היהודית הרי כוללת את הפסוק הידוע 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'. הפסוק הזה מופיע לא רק בהקשר סיפור יציאתו של עם ישראל מעבדות לחרות, אלא בסמיכות לציוויים מפורשים על זכויות הגר. הצצה זו אל מכמני היהדות באה להזכיר לרוב היהודי כי יהדות איננה מתחילה ונגמרת ביכולתו של אדם לא לאכול במשך 25 שעות, אלא בנכונותו לקיים כאן על פני האדמה את הציוויים האנושיים היסודיים ביותר.

מה שבימיה הראשונים של היהדות היה בבחינת ציווי אלוהי, היום הוא חלק מובנה ומובן מאליו של כללי הדמוקרטיה. מובן מאליו? יכול להיות הרבה יותר. ככל שנמעיט להשתמש בבג"צ, כך נדע שאנחנו בדרך הנכונה. כשבשנה הבאה נשב על המרפסת ונסובב את בורר התחנות במכשיר הרדיו שלנו, וקולו הצלול של זוהיר בהלול יישמע מהרמקול, נדע שהתקדמנו עוד צעד אחד בדרך להגשמת רעיונות הצדק המקראיים ובאותה נשימה גם חיזקנו את הדמוקרטיה הישראלית היקרה לכולנו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. רק לא מבינה מדוע תמיד אנחנו מלקים את עצמנו שצריך להתחשב בצד השני ואצלם כמעט אין מי שיבקש להבין את הצד שלנו

  2. למה אין שידורים אחרים ואפילו ערוצים מחו"ל מושבתים? אני מתכוון לטלוויזיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך