תור הזהב של הממסד החרדי

הציבור הדבק בעבר מעכב את כולנו
צילום של גדעון
ד"ר גדעון שניר

מעולם, מאז הקמת מדינת ישראל, לא היה הממסד החרדי בעמדה איתנה כל כך במדינה כמו היום. את מדינת ישראל הקימו בני הדור שמאסו בקיפאון שאחז את יהדות הגולה, שדבקה בשימור חיי הגלות ובדפי הגמרא בהנהלתם של רבנים מסורים אך חסרי ישע וחזון בהמתנה ש"מישהו אחר" יביא ישועה. חרף התנגדות רבים מהם הוקמה המדינה המספקת להם היום בית ומקלט בטוח. אך במקום להצטרף לעשייה של התחדשות העם היהודי במולדתו ההיסטורית – המגזר החרדי על חצרותיו השונות ממשיך לדבוק בעבר ללא מבט לעתיד. את המוסר של "מישהו אחר יעשה בשבילנו" העתיקו לחיי היום-יום והם מסרבים להשתתף בנטל תחזוקת הביטחון וכלכלה של המדינה, בטיעון שמשימתם "למות באוהלה של התורה" היא הדרך המבטיחה את חיי העם היהודי. זהו טיעון שאינו משכנע, בלשון המעטה, לנוכח העובדה שמיליוני יהודים הלכו אחרי הרבנים לכבשנים כצאן לטבח ושם האל בפיהם.

הממסד הדתי אוחז בעדת מאמיניו בכוח הבורות, העוני והתלות בתמיכה הכספית ויגיע כפיהם של האחרים. הם למדו היטב את החולשה הפוליטית של המגזר החילוני המפולג וניצלו עד תום את שיטת הממשל הארכאית ואת כוחם האלקטוראלי ההופך אותם למפלגות לשון-מאזניים המעמידות עצמן למכירה לכל דורש תמורת מקום טוב ליד קערת התקציב הלאומי. מאחוריהם גיס גדול של מאמינים נלהבים הנכונים להתייצב לכל קריאה להשגת יעדיהם ואינם בוחלים בנקיטת הפגנות אלימות, נאצות, יידוי אבנים, שריפה וחבלה.

יש להודות על האמת, נכון להיום הניסיון של רוב הציבור המשתתף (חילונים ודתיים-ציונים) לחולל שינוי – נכשל. שיקולים פוליטיים קצרי טווח ופלגנות פנימית אינה מאפשרת היום להקים קואליציה יציבה לאורך זמן. לכן גם מפלגות בעלות סדר יום התומך בשינוי נאלצות בעל כורחן לחזר אחר מפלגות הממסד החרדי תוך הפרת הבטחות לבוחריהם. מסע ההבטחות לפיוס וריצוי דרישות הממסד החרדי שנוקט לאחרונה מנהיג מפלגת הליכוד, העושה הכול כדי להבטיח את הישרדותו האישית – זהו מכשול משמעותי לאפשרות לחולל שינוי. גם ראשי המפלגות המתחרות נאלצים ללכת בעקבותיו, מלבד אולי קומץ מפלגות הנאמנות לתפיסת עולם אחראית ושפויה יותר. בהקשר זה בולטת "ישראל ביתנו" של ליברמן, הפועלת במשך שנים בעקביות, בנחרצות וללא פשרות למען התנתקות מהתלות הפוליטית בממסד החרדי. לא מתוך שנאת היהדות פועלת ישראל ביתנו, אלא מחמת הצורך להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל לדורות רבים ככל האפשר. המודל הנשאף הוא מתתיהו הכהן הגדול, שהיה עובד אדמה, ידע לאחוז בחרב כשצריך, ולא נפגעה מאומה מקדושתו בהיותו הכהן הגדול בבית המקדש.

אם תצלח דרכו של הממסד החרדי והוא יקבל את כל מבוקשו, כי אז לא יהיה חוק גיוס חובה שוויוני לכול, התחבורה הציבורית לא תפעל בשבת, הרכבת הקלה לא תעבור בכל שכונות ירושלים והמטרו של גוש דן יעשה שמיניות תת-קרקעיות יקרות כדי לעקוף את בני ברק. הטלפונים יהיו "כשרים" בחסות המונופול החרדי, המועצות הדתיות ישלטו בחיי האישות של הציבור, האברכים ייפטרו מהצורך לעבוד לכלכלתם והנטל כולו ייפול על נשותיהן הנרצעות. בעוד דור, כאשר הקהילה החרדית תהווה שליש מהאוכלוסייה היהודית, לא יוכל עוד הציבור העובד לפרנס את אלו שאינם מוכנים לעבוד.

ב-11 בספטמבר בחר ה"ניו יורק טיימס" לפרסם בעמוד הראשון תחקיר ענק שלפיו בתי הספר החרדיים בעיר מתוקצבים במיליארדים למטרת לימודי ליבה, ובכל זאת הם מותירים את הילדים בורים וחשופים לעוני כרוני. בארצות הברית זו עברה על החוק, ואצלנו? האם זה סוף הדרך? לא! רוב הציבור האחראי השפוי הנושא באמת את האלונקה – הציבור הזה טרם אמר את המילה האחרונה, וזו צפויה ביום הבחירות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

22 תגובות

  1. הממסד החרדי אינו דבק בעבר. לא התקיים בעבר אף פעם מצב כמו זה שקיים עכשיו. שציבור גדול מאד – מאות אלפים – מתקיים כטפיל על הציבור שעובד, משלם מיסים, ומשרת בצבא. בוודאי לא התקיים מצב כזה במזרח אירופה לפני מלחמת העולם השנייה מספר "תורתם אמנותם" גדול ביותר מפי עשר ממספר התלמידים בישיבות בליטא לפני מלחמת העולם השנייה.

    1. אתה צודק. לשתי המפלגות החרדיות (הספרדית והאשכנזית) יש ביחד כ- 15 חברי כנסת. אם תוסיף לזה את מספר חברי הכנסת הסמוטריצ'ים-בן-גבירים תקבל כ- 25 ח"כים. זה כוח פוליטי אדיר. לא מעניין אותם כלום חוץ מלשנורר כסף. אם צריך בריונות פוליטית הם יכולים להוציא לרחובות מאות אלפי מפגינים (בריאים ושמנמנים) שיציפו את הרחובות בשם ולמען התורה. חייבים להפסיק כליל את שוד הכסף הזה. עם או בלי "לימודי ליבה". כשיגמר הכסף הם ילכו לעבוד. לא תהיה להם ברירה. אז גם הם ירוצו להתגייס לצבא. כי גם משם יכולה לבוא פרנסה.

    2. אליהו- אתה צודק בכך שהיהודים בגולה עבדו לפרנסתם, לא היה גוף אחר להיסמך עליו. מלבד זאת הם דבקו בעבר- בחצרות האדמורים לומדים ביידיש שפת הגולה, הלבוש עם פרוות החורף- עדיין על ראשם, הפרשנות ההילכתית ( התורה שבעל פה) היא ספר התקנות והמצוות, את הפריץ- החליפה המדינה (אויב) שאין להתגייס לצבא או להישמע להוראות החוק וצריךתמיד למצוא דרך להתחכם לו, מנהלים את החיים הקהילתיים כמו בשטאל, הרבי הוא בעל הסמכות לניהול החיים האישיים (לא הרופא, ולא כול מומחה אחר ) וכו כו..

  2. דבריך נכונים במלואם. הממסד הדתי, בעצם כל ממסד דתי נגוע בשחיתות נוראה. ב- 1948 בממסד הרבני הבינו שהולכת להיות מלחמה קשה. מנהיגיהם באו לבן גוריון עם תירוץ שהם רוצים לשמור על "לימוד התורה". בעצם הם רצו להציל את בניהם ומקורביהם מגיוס וסכנת נפילה בקרב או פציעה. בן גוריון היה צריך את תמיכתם במוסדות המדינה ולכן הוא נתן את הסכמתו לפטור משרות צבאי ל- 400 אברכים בלבד. הסכר נפרץ ב- 1977 כאשר בגין הבין שעל מנת לשרוד בשלטון הוא צריך להשיג את תמיכת הדתיים והחרדים ועל כן הוא כרת עימם ברית פוליטית. התשלום תמורת תמיכתם היה פריצת הסכר של פטורים מגיוס לתלמידי ישיבות וגם מתן דמי קיום לתלמידי הישיבות. עם חלוף הזמן מספר מקבלי הפטור התעצם וכנ"ל גם סכומי "דמי הקיום". כיום כמות הכסף שנשפכת אל הישיבות למיניהן מגיעה למיליארדים. סביב זה צמחה תרבות של הונאה ופרזיטיות.
    באיזה שהוא זמן ומקום כל ה"עסק" הזה יתפוצץ.

  3. ההתחנפות החזקה של נתניהו נתנה לחרדים ובעיקר לעסקנים שלהם כוח עצום

    1. שלמה- זו לא סתם התחנפות- זו קניה בכסף טבין וטקילין, מכירה לכול המרבה במחיר, אין לי מילים טובות יותר מאשר הזניה של הממסד הדתי. מצער.

  4. כל הדברים שנאמרו כאן נכונים לדעתי, ואוסיף דאגה נוספת: לחרדים יש הרבה מאד מן המשותף עם הערבים. לא רק הקנאות הדתית והציות ל"ראיס" אלא גם ההתנגדות לציונות, והאדישות לעצמאות מדינית לאומית יהודית. הם נושאים בנפשם את הגטו, את ההסתפקות באוטונומיה בתוכם ואת תחושת המיעוט במסגרת המדינית. מבחינתם – כך נראה לעיתים – יכול גם השולטן למשול בארץ ישראל, כל עוד הם "מסתדרים" עמו.

  5. מסכים עם הרכל, חוץ מהשורה האחרונה. הציבור החילוני לא יאמר את דברו בבחירות הקרובות, כי המוגלה הזו עדיין לא התפרצה והפצע לא כואב מספיק. כן ביבי לא ביבי חזק יותר, עדיין.

    1. נכון, לאחר שהעסקה שעשה נתניהו עם החרדים נחתמה- כנראה שנגזר עלינו לפחות עוד סבב ללא שינוי. כנראה שטרם נתמלאה קופת היסורים.. כאמור- אין לי טענות לחרדים – הם בקרב מאסף מרשים. הבעיה היא שאר העם העובד והמשלם את האתן

  6. מאמר מדויק ורהוט. יחד עם זאת, המציאות נראית לי מורכבת יותר. הפרשנות של המצב שהציבור החרדי נוהג כטפיל שבזכות כוחו הפוליטי משיג דברים על חשבון אחרים היא פרשנות נכונה אך מפספסת רובד עמוק יותר של הדברים. נכון שהמדינה משלמת קצבאות אברכים וקצבאות ילדים, אך עדיין מדובר בציבור מאד עני. נכון שבזכות ישיבה במשרד השיכון לאורך שנים הצליחו החרדים לבנות מגורים במחיר מופחת, אך גם את המחיר המופחת הזה צריך לשלם ממשהו. אני לא חושב שהמודל שלהם יחזיק לאורך זמן. התסריט האפוקליפטי (אך הפשטני) של נביאי הזעם החילוניים שבו החרדים הופכים לרוב, החילונים בורחים לחו"ל והמדינה מתמוטטת הוא תסריט שהייתי נותן לו סבירות נמוכה. כיום ישראל היא מדינה לא שויונית עם קהילות שדואגות לעצמן ומתנתקות זו מזו. חילונים משכילים גרים בישובים עם מערכת חינוך טובה ורמת חיים גבוהה, ולישובים האלה לא ייכנסו אנשים נטולי אמצעים. התסריט שלדעתי הוא הסביר ביותר הוא המשך הקיטוב בחברה הישראלית ובמקביל התעצמות המתח סביב המודל החרדי ובתוך החברה החרדים בין ההנהגה לבין אופוזיציה פנימית ובסופו של דבר שינוי שיצמח מתחתית החברה החרדית.

    1. פאבל- מודה לתגובתך ואבהירף
      – התחזית המוסכמת עי הגופים העוסקים בכך טוענת שעד 2250 האוכלוסיה החרדית תהווה כמחצית מהאוכלוסיה היהודית, וכוחם האלקטוראלי לפחות כפול מהיום. במצב בו התרומה הכלכלית של הקהילה הזו ישאף לאפס – לא תוכל הקהילה החילונית העובדת לעמוד בנטל.
      – אכן זו אוכלוסיה ענייה אך מבחירה! לא איש ולא חוק מונע מהם לעבוד לפרנסתם – מלבד מנהיגי המימסד הדתי חרדי העושים הכול כדי לשמר אותם בבורותם ועוניים באופן המבטיח את המשך תלותם בחסדי הקצבאות- זה הכוח הנתון בידיהם של מנהיגי המימסד.
      -האחריות למצב נופלת על קהילה החליונית המנסה ללא הצלחה לחייב אותם ללימודי ליבה כדי שיוכלו להשתלב בכוח העבודה- כול דוח של כלכלני האיחוד האירפי מציין בדיוק נקודה זו וזה עוד לפני שנגעתי בהשתמטות מחובות אזרחיות כמו שירות צבא ולאומי
      – לשם כך יש לשנות את שיטת הבחירות והממשל- כי באמת בנפשנו הדבר

  7. מדינת ישראל במאה ה 21 מודרנית ודמוקרטית מפלה באופן בוטה בין גברים ונשים. בעוד שלנשים נשואות, אלמנות או גרושות יש פטור מלא מכל חובת שרות לאומי כלשהוא, אצל גברים זה לא תופס. על גבר נשוי, אלמן או גרוש חל חוק גיוס חובה כמו על רווק ובהמשך שירות מילואים עד גיל 54. אפלייה דומה קיימת ביחס לדתיים. נשים דתיות פטורות משרות חובה שחל גם על גברים דתיים. עקב כך, כל הנשים החרדיות פטורות משרות חובה כי אין ספק שהן דתיות אך לא הגברים. כשם שהמדינה מכירה בקושי של כל דתייה לחיות במסגרת מחוץ לביתה כך צריך להבין את הקושי של גבר חרדי לחיות במסגרת שונה מזו של הקהילה שלו. לכן ראוי לשקול שאצל החרדים גם הגברים יזכו לאותה הקלה כמו החרדיות – פטור מלא משרות חובה. אך השיוויון צריך להיות מלא. כלומר, כשם שהחרדיות מקבלות פטור ללא חובה ללמוד בישיבה וללא קבלת קצבה מהמדינה כך צריך לנהוג גם עם הגברים החרדים. בלי שרות חובה ובלי קיצבה. כמובן בלי לאלץ אותם להיות תחת חסות של איזה ראש ישיבה. חלק קטן מהם שלימוד התורה הוא משאת נפשם ילמדו בישיבה על חשבון הקהילה. המדינה יכולה גם לעזור לישיבות כמוסדות חינוך ותרבות . אך רוב הבוגרים החרדים יעדיפו לצאת לעבודה ואולי גם יפזלו לאקדמיה. הם לא יהיו חיילים של ראש ישיבה שתלטני. ואז גם ייתעורר צורך של לימודי ליבה של מי שלא רוצה להיהרג בעולם התורה. שמישהו יעשה לי חישוב כמה טנקיסטים, תותחנים, טייסים ולוחמים אחרים יחסרו לנו לאחר שיונהג הפטור לחרדים? ולעומת זאת: כמה חרדים יתווספו בגלוי לשוק העבודה?

    1. גיורא
      נקודת מבט מאד מענינת. שראוי שהקוראים יתייחסו אליה. כי בצד הטיעון ל"דמוקרטיה שוויונית" -אם כבר יש פטור משירות לאומי לחלקים שונים באוכלוסיה (נשים בעיקר) אז למה לא לאפשר לכול?- זו בדיוק טענת הנגד שלי- בעיקרון – אין לפטור איש או אישה מחובת שירות-לאומי- יהי זה צבא או שירות אזרחי אלא אם תהיה הסכמה כללית שנשים פטורות משירות חובה- ואלו שתשוקת השירות והשוויון החברתי בדמן- ותרומתן תעשה מתוך התנדבות ובתגמול הולם (כולל עדיפות בלימודים אקדמאים ואפילו תור לדירה!. מנגד- כול הגברים חייבים בשירות צבאי -למעט פטור רפואי אמיתי או הפניה לשירות לאומי משמעותי). כלומר- במקום לדבר על פטור גורף על בסיס שוויון חברתי- לדבר על שירות גורף ומתגמל- כבסיס לשוויון חברתי- ככול שניתן

      1. הנוסחא של פטור מהצבא לאברכים תלמידי ישיבות גרמה לכך שבפועל רובם המכריע של החרדים לא שירת בצבא אך קיבל תמיכה כספית מהמדינה כדי שישמור על התרבות התורנית של עם ישראל. איך נפתור את הפלונטר הזה? כל הממשלות ניסו להכשיר את השרץ על ידי חקיקה. קראו לזה "חוק הגיוס". אך לא קרה כלום. האברכים לא מתגייסים וחיים על חשבון המדינה והרוב לא ממש לומדים בישיבה. אז מה אני מציע? לא לכפות את הגיוס כי זה לא יעזור, אבל לפחות להפסיק לשלם. אז הקומץ שבאמת בוער לו ללמוד בישיבה ימצא את המימון כמו כל אלה שלומדים בישיבות בקהילות החרדיות בחו"ל. כל השאר יהיו חופשיים לעבוד בגלוי ואז הם יגלו שהם צריכים להשלים לימודי ליבה ואז גם יווצר לחץ ללמד לימודי ליבה גם לבנים במסגרת חינוך חובה. השחרור מהצורך באישור על לימוד בישיבה יסיר את שליטת הרבנים על החרדים הצעירים וזה אולי ימתן את ההקצנה הפוליטית של החרדים וחלק גדול מהם יתחיל להטמע בחברה הישראלית מחוץ לגטו. ייתכן שהאפקט של הסרת הדרישה להתנות פטור גיוס בלימוד ממומן בישיבה יהיה לא פחות מקעקוע חומת ברלין.

        1. גיורא- שינויים כאלה ואחרים יכולים להתרחש- כול עוד הם אינם שחקן ש"אי אפשר בלעדיו" במגרש הפוליטי. מה עוד שכוחם האלקטוראלי הולך וגדל והם היחידים שממש יש להם קשרים אידאולוגיים עם המפלגות הערביות.
          אלא אם תעורר תנועה עממית חילונית שתכריח את המפלגות האחרות להתאחד סביב רפורמה מהותית. עד אז- אנו כולנו רק דיבורים

  8. הממסד חרדי על כל חלקיו עומד לקבל הכל מכל. ליבי על הדורות הבאים שלנו שישלמו את המחיר

  9. דבריך משכנעים שהמצב רע ומתדרדר ובסוף אתה משדר אופטימיות
    על מה זה מתבסס?

    1. אבי
      אני לא יודע למי כיוונת את תגובתך, בכול מקרה התגובות כאן אינן מביעות אופטימיות כלל- כול עוד תמשך המדיניות של שיחור פני המימסד החרדי תמורת אצבע בקלפי. יחד עם זאת ניכר תהליך של שינוי בקרב צעירי החברה החרדית החשופים יותר לכלי התקשורת המודרניים (רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, טלפונים ניידים) ומתחילים להבין שיש חיים אחרים מעבר לחומות הגטו אליהם נכנסו מרצון. ורבים מחפשים דרך להשתלב ב בחברה האזרחית ולקית חלק בנטל הלאומי. ככול שנתמוך במגמה זו – כך עם הזמן יחול שינוי לאחר הסתלקות דור מנהיגות הוותיק ודור חדש יתחיל לנהל את חי הקהילה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך