חפשו את הארנב

על תפיסות עולם ופערים חברתיים
תמונה של יורם
ד"ר יורם רבובסקי

לאחרונה שוחחתי עם אבי על אודות שיעור שהעברתי באחת המכללות בארץ. העליתי בפני הסטודנטים לתואר ראשון טענה ולפיה: "יש לחייב חברות שמפו וקוסמטיקה להימנע מניסויים בבעלי חיים". צד אחד טען בעד, כלומר – לא לערוך ניסויים בבעלי חיים לשם הפקת סבונים, בשמים ושמפו, ואילו הצד השני טען כי לא צריכה להיות מגבלה שכזו. אבי שאל אותי: "ואיך נדע, אנחנו הצרכנים, האם החברות עורכות ניסויים או לא?". בתמימותי השבתי לו כי לשם כך בדיוק יש את תווית "הארנב" על המוצרים השונים. לפי המבט התוהה בעיניו הבנתי כי הוא אינו יודע על מה מדובר. ולרגע חשבתי לעצמי, איך יכול להיות שאינו מכיר את תווית הארנב?

אבל לאחר בדיקה פשוטה בין מאות סטודנטים, הסתבר לי כי כנראה יש בחברה הישראלית אוכלוסיות שלמות שאינן יודעות על מה אני סח, ולא רק אבי בן ה-86. לחיזוק דבריי יספיק ביקור קצר בכל רשת פארמה או סופר ברחבי ישראל – שם תוכלו למצוא מוצרים של חברות בודדות בלבד המתהדרות בעובדה שאינן עורכות ניסויים בבעלי חיים למען הפקת מוצרי קוסמטיקה. להזכירכם, מדובר בסבונים, בקרמים בשמפו! לא בתרופות מצילות חיים (יותר או פחות), שלגביהן ניתן לקיים ויכוח אחר.

יכולתי לתאר את הדרך שבה נערכים ניסויים אלה (למשל טפטוף שמפו נוזלי לעיניהם של ארנבים כפותים וצפייה בתגובתם), אך אין זו מטרתי בכתיבת שורות אלה. אינני דובר של "תנו לחיות לחיות" או חבר האגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים, אינני מתכוון להיות מתחסד, ולדון בשאלה כיצד ניתן להתנגד לניסויים בבעלי חיים, ובאותה נשימה לאכול עופות או פרות. לא משום שאין זה חשוב או מעניין, אלא משום שלא זו הסוגיה שאני מבקש להעלות כאן. לדעתי העניין כאן הוא בפערים העצומים הקיימים בין קבוצות שונות בחברה שלנו לגבי נושאים/אמונות/תפיסות עולם החשובים להן.

ארחיק לרגע את השאלה מסף דלתנו, ואפנה למלחמה המתחוללת (עדיין בעת כתיבת שורות אלה) בין רוסיה לאוקראינה. ברור מעבר לכל ספק כי אנשים שנמצאים בסכנת חיים, תחת אש או במצב של בריחה ופליטות לא יסתכלו כלל בצד האחורי של אריזת בקבוק שמפו. הם הרי ישמחו אם כלל יעלה בידם להתקלח בעודם נודדים ברחבי השטחים הקפואים או מסתתרים בבונקרים ובמקומות המסתור. אין חולק על כך שאנשים בתנאי קיצון וסכנת חיים כלל לא יתעניינו בזכויות בעלי חיים. אך איך יכול להיות שאוכלוסיות שלמות בישראל, השלווה יחסית, עדיין רוכשים מוצרי טואלטיקה מבלי שיהיה להם עניין כלשהו בנושא. ייתכן שגם אתם, קוראיי היקרים, כלל לא מחפשים את תווית הארנב, המלווה לרוב בכיתוב "לא נוסה על בעלי חיים" על גבי בקבוקי השמפו?

נותרתי עם התובנה כי כדי להתעניין בזכויות ארנבים (או קופים, או עכברים לבנים וכדומה), צריכים להיות שבעים ורגועים. במילים אחרות – אנשים המגיעים ממשטרים דמוקרטיים מבוססים. ואם תובנה זו נראית לכם אווילית וחסרת כל "חדשנות", אוסיף ואשאל אתכם קוראיי – כמה מכם מחפשים על מוצרי המזון שלכם את תווית ה"צפרדע"? ואם אינכם יודעים למה אני מתכוון ומה בדיוק שאלתי, הרי שוודאי לא באמת חשוב לכם מה מתרחש ביערות העד. ובאמת, כמעט לא נתקלתי בתווית הצפרדע על שום מוצר שמשווק בישראל.

לסיכום, שאלה קטנה לי אליכם ואליכן, לאור מה שכתבתי לעיל, במרחק כמה שנות אור אנו נמצאים הרחק מהדמוקרטיות המערביות המפותחות? שהרי כדי לחשוב על יערות העד, כנראה צריכים להיות מאוד שבעים, מבוססים, מפותחים ואולי גם מעט משועממים. ונראה ש"עוד ארוכה הדרך".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. בישראל אחוז קטן מאוד בכלל מודעים לשמירת הטבע והסביבה. הרבה פחות מאשר בארצות נאורות. זה כשל בראש ובראשונה של מערכת החינוך

  2. טוב לדעת שגם בימים קשים יש מי שמעסיק עצמו בסוגיות מוסריות טהורות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך