מול הלוויית הרב קנייבסקי

נפעם ומודאג מול קהילה שונה
תמונה של הרב
הרב חיים קנייבסקי ז"ל מוישימי commons.wikimedia.org

הרב קנייבסקי ז"ל לא היה מנהיג עבורי ולא מורה דרך שלי. האמת שמורי הדרך שלי ושל דורי התמעטו. מורי דרך פוליטיים, אידיאולוגיים ומרחיקי ראות לא נותרו. בעבר ניתן היה לדבר על בן-גוריון, ז'בוטינסקי, ברל כצנלסון, ואולי ניתן להוסיף למחנה העבודה את ברנר וא.ד. גורדון ולמחנה הלאומי את אורי צבי גרינברג.

הרב קנייבסקי היה מנהיג מסוג אחר. מנהיג של דוגמה אישית, של פשטות הליכות ובעיקר לימוד תורה. באישיותו הוא זכה לכבוד מהחסידים שתמיד התנגדו לרבנות הליטאית, אבל בהליכותיו ובייחוס שנתנו לו כמחולל ניסים בשל צדיקותו הוא היה קרוב לסגנון של חצרות החסידים, שתמיד ייחסו לרבניהם סגולות רוחניות ומעשי ניסים.

אף שאין לי כל קשר עקיף או ישיר עם הרבנות החרדית, עמדתי נפעם בפני התופעה של תחושת אבל ממשית אצל חרדים בכל מעגל הגילים, גברים ונשים. קל כל כך בהנף קולמוס לראות בהם חבורה פרימיטיבית שלעולם אינה מתחדשת. הכרוזים שהתפרסמו על מותו של הרב קנייבסקי דומים להפליא לאלה שהתפרסמו בירושלים עוד לפני קום המדינה לרגל מותם של רבנים חשובים.

אין סיכוי גדול שאנחנו, ילדינו ונכדינו נהיה כמותם. אבל גם הם לא יהיו כמונו. כל תהליכי הסוציאליזציה של החברה לא חלים עליהם. ב-20 השנים האחרונות קיוויתי שנשות החרדים יילחמו על מקומן בסולם העדיפויות. קיוויתי ועדיין אני מקווה שהמחשבים והטלפונים הניידים והתקשורת ואפילו מקומות העבודה יפרקו את החבילה החד-גונית הזאת.

תהליך איטי של חזרה למקורות. אנו נתקלים בשחקני כדורגל שפניהם לשמיים, לוחשים תפילה לפני התחלת המשחק או ברגע קריטי אחר. השבוע הופיעו שחקני בית"ר ירושלים עם סרטים שחורים על זרועותיהם לסימן השתתפותם באבל החרדי. היינו יש כבר משמעות לחיבור בין הלאומנות היהודית לבין החרדיות, שבעבר מיטב רבניה – הרב שך, הרב ז'ולטי ואחרים – היו יונים צחורות בהשקפתם המדינית.

כל מחשבותיי אלה לא יכלו למנוע את התפעלותי מגדודי החרדים שמתאבלים על מות צדיק אמיתי בעיניהם, הוא הרב קנייבסקי, שהגיע לרום המעלה של הצדיקות בעיניהם. מי שראה את המראות לא יוכל להתכחש למשמעות של קהילה נבדלת בחוקיה ובסדר עדיפויותיה, איננה מקדשת את הציונות אבל חיה עמנו באותה כברת ארץ.

השוני לא יימוג ולא יתמוסס. דיבורי הקידמה תמיד יפלו על אוזניים ערלות. על אף כל אלו ראינו את הכוח הקולקטיבי של קהילה מאמינה ששואלת את עצמה שאלות מעטות מדי.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

21 תגובות

  1. עוזי ברעם התאכזבתי מדבריך, מפני שעל פי רוב אני מסכים עם מה שאתה כותב. כמה נקודות :
    (1) גם במגזרים אחרים היו לוויות ענקיות. זה תלוי בהרבה נסיבות. למשל הלוויה של יצחק רבין (שלא היה איש רוח גדול. אני זוכר את הלוויה של הנשיא יצחק בן צבי. עמדתי על המדרכה ברחוב המלך ג'ורג', מול בניין הכנסת הישן והמון רב שלעם ישראל עבר שם.
    (2) צימצמת מאד את רשימת המנהיגים שהיו "מורי דרך". (ויש מהם שהדרכים שהם הצביעו עליהן עדיין רלבנטיות. למשל חלק גדול מהדרכים שבן גוריון הורה ללכת בהן עדיין רלבנטיות.הוא היה מרחיק ראות.כדאי לנסוע לשדה בוקר, ולבקר בקברו , ולראות עד כמה הרחיק לראות.
    (3) האם לא צריך לכלול גם את מנחם בגין ברשימת המנהיגים שהם "מורי דרך". והוא בהחלט לא מהמחנה של קנייבסקי.
    (4) אני לא רוצה לחלק ציונים להוגי דעות מדיניים בדור הנוכחי, אבל ,בהכללה, אפשר להגיד שחיים כמה הוגי דעות
    שהם באופן פוטנציאלי "מורי דרך".

    1. לאליהו שלום כל אחד ומורי הדרך שלו.מאמרי לא מציג שום זלזול בציבור האבלים הגדול.אבל הוא מציג את הדילמה של מחנה שלא משתנה במהות לבין מחנות ש/חייבים תמיד להתאים עצמם למציאות משתנה.
      אל תשווה את הלוויית רבין להלוויות אחרות.פה היה מנהיג שנרצח בידי יהודים ורוב שכבות העם נטלו חלק באבל וביגון.
      מאז ומעולם הלוויות הרבנים הגדולים ענקיות השתתפתי בעצמי בהלוויית הרב עובדיה יוסף כי הכרתיו אישית והבנתי את חשיבותו לציבור עצום.
      פוליטית אני מוטרד מהברית של החרדים עם מחנה הימין. המרכז שמאל צריך להקים ברית נגדית עם המפלגות הערביות אבל הוא מפולג בתוכו וגם אינני בטוח שהמפלגות הערביות מוכנות לכך.

  2. לעוזי ברעם -המשך
    אינני מסכים עם הייאוש שלך שהנשים מהמגזר החרדי יתמרדו נגד הסטטוס קוו. אני רואה סימנים רבים לכך שמתרחשים תהליכי שננוי בחברה החרדית. התגבר מספרם של "המשתתפים" בשוק העבודה, שמשקף חוסר השלמה עם הדרישה (שקנייבסקי ייצג) להסתפק במועט שבמועט. לימודים של "לימודי חול" גם של גברים וגם של נשים כדי לעבוד במקצועות שאפשר להתפרנס מהם.
    כידוע קשה להתנבא, במיוחד על דברים שעוד לא קרו. צריך להתאזר בסבלנות ולחכות כדי לראות לאן יתפתחו הדברים.

  3. כאשר יש מאבק אידיאולוגי בין שני צדדים וצד אחד וותרן לעומת צד אחד שלא יזוז מילימר מדעתו, ברור מי מנצח

  4. אני מודאג לא פחות מהתמכרות כלי התקשורת החילוניים לאירוע הלוויה הזה. פעם, בהלוויות המוניות כאלה של מנהיגים חרדיים לא היו טורחים להקדיש להן זמן כל כך רב בשידורי הטלויזיה, אם בכלל. ההתבטלות, כולל קבלה בהכנעה של נזק בעשרות מיליונים מאובדן ימי עבודה ולימודים, מראה על השלמה עם שליטת החרדים בחיינו. המאמר של רוגל אלפר ב"הארץ" – "הייתי חמורו של הרב קנייבסקי" בהחלט משקף את דעתי על המצב.

    ואספקט אחר: יש מחדל נורא באי התייחסות של משרדי הבריאות ובטחון הפנים לאפשרותץ של הדבקה המונית בקורונה בהלוויה הזו. אמנם עטיית מסכה בחוץ אינה חובה, אבל כולם יודעים שיש התפרצות מחודשת ומאות אלפים צפופים כסרדינים, חלקם מקוננים ומתיזים רוק, כולם ללא מסכות, הם דלק בהצתת הגל החדש ויש סיכוי לא קטן שיוסיפו עשרות אלפי חולים, דבר שיפגע בבריאות, בכלכלה, בלימודים ובמה לא, אבל מה אכפת לחרדים? הם ימשיכו בשלהם ויגבירו את ההפצה.

    1. אני מאד מכבד את דעתך גם זו שנכתבת מחוץ לאתר הזה.
      עניין סיקור ההלוויה היה מוגזם אם נזכור שהחרדים בני משפחותיהם כלל אינם חוזים בטלויזיה אז למי כוונו השידורים.
      לא מסכים עם רוגל אלפר שהוא אתאיסט מושבע-אני לא.לא חייבים להיות מאמינים במצוות על מנת לצום בכיפור כאות הזדהות עם מרבית העם.
      אומר עוד דבר ברור התנכרות למסורת כסיסמה משרתת פוליטית את הימין על עמדות רוגל אלפר תוכל אולי לבנות בניין מגדלים חדש.בעובדה למרות הקידמה ערך הדת לא נגנז בודאי שלא בנצרות ובאיסלם.ההתנגדות לחרדיות כדרך חיים לא צריכה להוביל אותנו לסמטאות אתאיסטיות חסרות מוצא.

  5. אני שותף להתפעלות של עוזי ברעם מהערצת הרב קנייבסקי ז"ל על ידי המוני חרדים שבאה לידי ביטוי בהלוויה שבה לקחו חלק מאות אלפי מעריצים שראו בו מנהיג צנוע שהקדיש את חייו ללימוד תורה. והשאלה היא, האם הערצה זו מבטאת ערך ליבה, או שמא שטיפת מוח המוגנת על ידי אמצעי תקשורת מסורסים, ומונעים מקהל המעריצים להיחשף למציאות שבה כולנו חיים.
    אישית, אני נצר לאימא ליטאית, ואבא שרכש את השכלתו שם, ויודע שהייתה זו ליטא אחרת שונה מאד מתמונת הליטאים החרדים. ליטא של משכילים, סופרים, רופאים ורופאות, ובעלי מקצועות חופשיים אחרים. אני מתבונן בתמונות של הורי בפיקניקים בחיק הטבע, בלבוש חילוני , ללא כיסוי ראש, בנים ובנות צמודים זה לזה, אך גם שומרי שבת ומצוות אחרות. חומר למחשבה

  6. למרות מראות ההלוויה ההמונית הזאת שנצפתה בכל בית חילוני בישראל, נראים היום סימנים של פרצות במגזר החרדי ושל היחלשותו. קשה לחזות שבהערצת צדיקותו של קנייבסקי יצליחו הליטאים והחסידים גם יחד לעצור את המרחבים הטכנולוגיים, האינטרנטיים והדיגיטליים שכבר מתחילים לכרסם בהם. וימים יגידו.

  7. המאמר של עוזי ברעם נוגע בנקודות רגישות ובצמתים מכוננים מזה והרסניים מזה.
    המשפט האחרון שלו הוא זה שאני מזדהה עמו לגבי החסרה החרדית, אך רק עם המשפט הזה: שזו חברה ששואלת פחות מדי שאלות
    משפט זה נכון עד כאב כי הוא אמת והוא מתביע על נהלים מאיימים ועל בעייתיות עמוקה ומיואשת. אמיר כמה היבטים
    1השאלות הן היסוד לכל התפתחות אנושית תבונית, מדעית, אמנותית, חברתית כל מותר האדם על יצורים פחות מפותחים מותנה ומתפתח מן השאלה.היפוכה מוביל לחוסר התפתחות של מחשבה מקורית, עצמאית ובהעדרה מתקבעת התכונה ההפוכה: לא לשאול, לא לחפש אפשרויות להתבוננות אישית ולא לחשיבה יצירתית .כל השטח של ההתפתחות האישית מכונס בקופסא של אמירות ממקום מסוים: רבנזה או אחר, רבי שמכתיב תשובות מוחלטות ונלחם בכל חיפוש אישי. הילד/נער/ איש
    שם מקבל כערך עליון את תכונת הצייטנות ללא פקפוק מה שמנוון את תכונות הפרט. בניתוח לוגי פשוט ניתן לקשר את ההרגל ואת קידוש ההליכה הצייצנית עם כולם לתוצאות חמורות למשל ביצוע המוני של לינץ' כן! בדיוק זה התהליך.
    אינני תפעלת מהמוני הגדודים הבוכים.גם תופעה זו שווה בהבט מבחוץ, אבל אין לדעת מי בוכה כי הוא מבין וחושב שאיש רוח יחסר לקהילה, או גם זו היסחפות והתדבקות מ"טרנס" של הרוב. ציות להוראה.
    עוד דוגמא ניתן לראות בכיוון השלילי של חינוך שמכוון ומצליח לטפח תחושת התנשאות קולקטיבית של הנבחרים של אלוהים תוך זלזול אפריורי בכל זולת גורף! ובדרגות שונות של זלזול עד הקיצון שמבטל את ערכיות האדם בזולת.
    בין ה"ערכים" בולטת תכונת הניצול של הזולת מן האישה שעל גבה נשמר ומטופח גם "ערך" הניצול וגםהלחיות כטפיל מושלם. כל אלה מובנים בעץ הערכים שהאישיות העליונה משמרת וכל העדה מקבלת ומצייטת בשמחה של מי שטחו עיניו ולבו מלראות ולהבין.
    שום דבר בתופעת הלוויה לא מרשים. להפך אני רואה גוש ענק של ישראלים
    שמובלים נטולי מחשבה שאלה, ספק והם גם מדוכאי מודעות עצמית רגשית.
    ב"בית טיבו" כותב האח הבכור לגיבור הספר נער צרפתי בימימים מטלטלים
    "לעולם אל תירא מן הספק. דווקא ברגעים שנפשי מתלבט הייתה, הייתי הקרוב ביותר למחיצתה של האמת"
    במלים אחרות מכוון לכך ברל כצנלסון בפנייתו לנוער שלא יטייח מצבים, אלא ישאל ויתלבט
    המציאות היא מסכת של שאלות ובחיה אישית.
    גם אלהי ישראל דורש לקיים בחירה אישית. היא הבסיס לקיום הפרט ולפי בחירותיו יישפט למעלה.
    אסיים בפנייה לעוזי ברעם,: אני סבורה שדעתך דומה נקודות שהעליתי. ואני מעזה לנחש דמה שמצא חן בעיניך היא התופעה החיובית שישראל לפני קום המדינה ובהמשך (עד שנבקעו פערים)
    מי שזוכר- ואתה בוודאי, ובכן חווינו לא מעט שנים ובעיקר בשנים המעצבות, את החוזה המוקה והנהדרת שאנו כיחידים חושבים ומתלבטים, פועלים למען מטרה קולקטיבית, אנחנו שייכים למשהו גדול מאיתנו. זה היה נהדר. ואני וודאי לא מעטים שזוכרים, מתרגשים לראות הרבה אנשים מאוחדים. אך קנייבסקי , מעריציו וכל מי שפשוט ציית והתערבב ברוב או הזדנב מכוח הציות העיוור. זה לא דומה
    בתוך הקליפה הדומה.
    יש להסביר לנוער שלנו את הריק שבתוך הקליפה את הציות העיוור שאינו משקף אחדות מתוך בחירה.
    אין מה להתפעל להפך, יש להילחם בכל התרשמות חיובית כי הדבר בנפשה של החברה הישראלית

    1. דבריה של אביבה דורון דורשים תגובה והתייחסות. אהיה מאד בוטה בכדי להיות ברור.העולם של אתמול איננו.העלייה השנייה עלתה ארצה כמרד במסורת.חשיבה ציונית פרגמטית דמוקרטית במהותה משולבת בראייה אוניברסלית רחבה.
      מאז השתנתה החברה הישראלית גלי העלייה הביאה יהודים מארצות המזרח בעיקר שומרי ומכבדי מסורת.המפגש בין ערכים ראשונים לתרבות ולאמונה לא צלחה פוליטית והיא יסוד השונות הפוליטית.
      החרדים לא רואים עצמם מדוכאים רגשית הם גם שונים במהותם וגם הפכו לשותפי שלטון.האמונה היוקדת שלהם היא חזקה ואיתנה לא פעם התארחתי בחגים אצל חרדים ירושלמיים וראיתי את האמונה המוחלטת הממכרת.
      מכאן שהלוויית הרב קנייבסקי הייתה הפגנה מרשימה בעצמתה ובהיקפה.
      פוליטית המצב מסובך.נכרתה ברית בין החרדיות והמסורתיות חיבור מנצח בתנאי מדינת ישראל.
      שתי אפשרויות נראות סבירות.האחת שאחרי בחירות יקימו החרדים והימין שכולל את המתנחלים ממשלה.האחרת שתקום ממשלה רחבה עם הליכוד וחלק ממפלגות המרכז שנמצאות בקואליציה עתה אולי עם רוטציה.
      אעז ואומר שללא התקרבות לערכי מסורת אין שום סיכוי לשמאל הציוני להגביר חילים. לו היה לשמאל הציוני נראטיב משלו שונה וברור כפי שהיה בעשרות השנים הראשונות יכול היה להאבק.
      הלוויית קנייבסקי דחקה אותנו לראות את התמונה המצערת הנאורות בישראל היא עמדת מיעוט.החשיכה של דתיות,אנטי ערביות, בוז סמוי לדמוקרטיה ורצון להפרע משלטון החוק זו ההסכמה של חלקי ציבור רבים וזה שורש הבעייה. קיום הממשלה הנוכחית הוא "נס" אבל חוששני חד פעמי

  8. החרדים בבסיסם הם לא רק לא ציוניים. הם אנטי ציוניים. הציונות הוקדמה כדי לשנות את אורח החיים החרדי. ביקשו להוביל לאורח חיים נאור שלא תתוי תלות משעבדת וחסרת ויכוח ברבנים. שאינה דוגלת בהשכלה ובמושגים דמוקרטיים. אם זה ברור אז כל היתר ברור.

  9. מאמר עם מסר חד אבל בלי התלהמות. ככה צריך לכתוב מאמר של דיעה.

  10. מדובר באדם שנפטר
    אבל עם כל הכבוד איך יכול להיות שישב אדם שהתקשה לתקשר עם רוב האנשים והיה צריך את נכדו לתווך, ובא אליו מישהו עם שאלה עם לעשות הקרנות נגד סרטן או לא, והוא בתוך חמישים שניות נותן תשובה
    תשובה שקובעת חיי אדם
    וכולכם, גם חילונים וליברלים, מתייחסים אליו עד היום כמי שהיה אדם נפלא וחכם

  11. רבים מבין המשתתפים בשיחה מתייחסים ל"חרדים" כמונוליט. אבל הציבור החרדי – דתי איננו אחיד. הוא מפוצל לתנועות וזרמים רבים. יש נטורי קרתא וחסידי סאטמאר ויש ש"ס של אריה דרעי (מעורב בכל ענייני המדינה ) סגנון החיים שלו לא דומה לזה של קנייבסקי. לכן חלק גדול מן הספקולציות והתחזיות על עתיד המדינה חסרות יסוד.

  12. אל תתייחסו אל דברי החרדים כאשר הם נמצאים ליד חילונים ציונים. תנסו לברר מה הם אומרים בינם לבין עצמם. הם שונאים את החילונים ועל הציונים בשל אמונתם. לא מסתמן עתיד של התקרבות. רק התרחקות והקצנה.

    1. לחרדים יש בעיה הם באמת היו עשויים לשנוא את שונאיהם על מעלליהם ..ואלמלא שנאה אסורה הלכתית אלא שנאת המעשה הם היו שונאים חזרה…
      דמויות שנאה כלפיד מתעב החרדים ואיווט האיום המולדבי עם המריצות משוחררות ממגבלות שנאה והם מנצלים זאת במלוא העוצמה…….

      אין שוויון הזדמנויות
      חיים מורכבים

  13. משך השנים שמתי לב שלעוזי ברעם יש סנטימנט חיובי לדת והוא מוכן למצוא חיוב גם בתנועה החרדית שבה הציות עיוור וקרוב לעבדות רוחנית. ואני טוען שפלג זה בעם הינו ההיפך ממה שהציונות דגלה בו.

  14. ממשלות ישראל למיניהן מתחמקות מהתמודדות עם הבעיה של החרדים וכך הבעיה הולכת וגוברת וכאשר תתפוצץ זה יהיה בום אדיר

  15. עוד לא הבנתי מדוע קנייבסקי תמיד היה צריך מתווך כאשר שוחח עם מישהו. ממש מוזר. הרי נכדו או מתווכים אחרים לא הרימו קול. ויותר מכך, תמיד היה אפשר לבקש מהדובר להרים את קולו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך