אמסלמוֹביץ ומכלוּפייבסקי

מודל האמסלמים והמכלופים ומודל הביטונים והשטריתים
חברי שדולת לישנא, התחדשות הארמית בישראל. ח"כ קטי שטרית, ליכוד. ח"כ מיכאל ביטון, כחול לבן. ח"כ מוסי רז, מרצ.

השאלה הגדולה הרובצת לפתחנו היא האם הוויכוח, בין ח"כ דוד אמסלם לבין כבוד נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, משקף את מערכת היחסים שבין קבוצות זהות בחברה הישראלית בכללותה. במילים אחרות, כמה אזרחים יהודים בישראל לוקחים צד בוויכוח ויוצאים למתקפות נגד יריביהם המדומיינים? כמה אנשים חשים ברצינות שהבעיה העדתית מאיימת על המרקם החברתי בישראל? האם יחסי מזרחים אשכנזים עודם טעונים ונפיצים עד כדי אובדן היציבות החברתית? ולבסוף, האם יש מי שמתפרנס שלא בכבוד מליבוי היצרים והנצחת הפערים שבין קבוצות זהות שונות בישראל? אינני מאמין שבכוחי להשיב על כל השאלות החשובות הללו, אך אנסה לשתף את הקוראים במעט מהבנתי המוגבלת. אולי יהיה בכך כדי לתרום משהו לריפוי הנגיף שבו נגועה החברה הישראלית ואשר תרופתו אינה חיסון רפואי אלא חוסן חברתי.

דומה שאין חולק על העובדה כי בעשורים הראשונים למדינה הפערים שבין מזרחים לאשכנזים היו תהומיים, בלתי מוצדקים והותירו צלקות בנפשם של העולים מארצות המזרח וצאצאיהם. כיום, רוב האשכנזים מכיר בכך, מודה בכך, מקבל אחריות ומבקש בכנות לתקן. מנגד, רוב המזרחים עושה מאמץ ניכר להתגבר על פצעי העבר ולקבל על עצמו אחריות לקידומה של החברה הישראלית תוך תרומה משמעותית לחיי התרבות, החברה, הכלכלה והביטחון. העושר התרבותי הצבעוני והשמח של יהודי המזרח השפיע באופן דרמטי על הזהות התרבותית של החברה היהודית בישראל, ומבחינה זאת אין צורך להוכיח את המובן מאליו. נוסיף לכך שכשלושים אחוז מכלל הזוגות המתחתנים הם זוגות מעורבים. צאצאי הזוגות הללו נולדים לעולם שבו מזרח ומערב מותכים אט אט אל תוך זהות ישראלית חדשה, היודעת להכיל את השונויות ולחגוג את גווניה. באטמוספרה שכזאת קל יותר לגשת לתיקון שגיאות העבר ולבניין חברה לכידה יותר, איתנה יותר ועמידה יותר בפני איומים ומשברים מבית ומחוץ.

צריך לומר בפה מלא, שגם כיום מצויים בינותינו אנשים מכל קצוות הקשת החברתית הדוחים אלה את אלה מסיבות גזעניות גרידא. העם היהודי, שסבל יותר מכל עם אחר מגזענות נפשעת, טומן אף הוא את ידו בצלחת הגזענות. הזקנים שבינינו בוודאי זוכרים את המערכון "לול" משנות השבעים, של אריק איינשטיין ואורי זוהר "אִנְעֲל דִּין בַּאבּוּר אִלִי גַ'בְּהוּם" (ארורה הספינה שהביאה אותם). במערכון זה, כל קבוצת עולים פוסלת את קודמתה מסיבות גזעניות. זאת אומרת, שקבוצות זהות שסבלו בעצמן מגזענות מאמצות די מהר את דפוס ההתנהגות הזה ונוהגות באותו אופן גזעני כלפי האחרות. כבר מצאנו גזענות בין יהודי גרמניה ליהודי מזרח אירופה ובין מזרחים מצפון אפריקה לבין מזרחים מהלבנט. דפוס התנהגות שכזה מעורר בי את החשש שהגזענות טבעית לאדם. אך הטבעיות איננה יכולה להצדיק קיפוחם של אחרים, לא באופן חוקי ולא באופן מוסרי. רבים הם הדחפים הטבעיים של האדם, כמו מין, רכושנות ואלימות, שהחברה הטילה עליהם מגבלות קשות והעובר עליהן צפוי להיענש. זהו מותר האדם מן הבהמה.

כאנשים פרטיים סבירים יש לכל אחד מאיתנו אינטרס ברור להיות חלק של חברת אנשים. תופעת הנזירות נתקלה ביחס ביקורתי מצד היהדות. "האדם מדיני בטבע" אמר הרמב"ם והתכוון לכך שהוא חברתי מטבעו. חיים בחברת אנשים מחייבים ויתורים רבים על החירות בתמורה לרווחים אחרים כמו ביטחון, כלכלה ורפואה. כדי שנרוויח זאת באופן סדיר ותדיר עלינו לדאוג שהחברה תתפקד באופן תקין. הדאגה שצריכה לעמוד בראש מעייננו היא החוסן החברתי, הלכידות החברתית והסולידריות החברתית. בלעדיהם, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ. אויבים מבית יחברו לאויבים מחוץ וימוטטו את מדינת ישראל ואת המפעל הציוני כולו. לקחי העבר מלמדים אותנו שכאשר החברה נאכלת מתוכה, אויביה המשחרים לטרף יזהו את ההזדמנות ויפעלו לחורבנה המיידי. פעמיים לפחות, בשני אירועי החורבן בזמן בית ראשון ושני, אכלנו את עצמנו מבית וסייענו לאויבינו מחוץ. "מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב, בַּבַּיִת כַּמָּוֶת" מקוננת מגילת איכה.

לעיתים נראה כי מצעד האיוולת הזה עומד לחזור על עצמו. המאבק בין הרשויות בישראל; בין הכנסת לבית המשפט העליון ובין שניהם לבין ממשלת ישראל חורג מגבולות הסביר, מְאֲכֵּל את החברה מבפנים ונוטע בלב אויבנו את האמונה שסופנו קרב. על כתפי נבחרי הציבור רובצת האחריות ההיסטורית להמשך קיומו התקין של עם ישראל. למרבה הדאבה, נראה שכמה מהם מתרשלים בתפקידם.

השאלה שהעסיקה אותי מאוד בימים האחרונים היא מדוע בעלי משרות רמות בישראל, המתפרנסים מקופת הציבור, מבקשים לחרב את שלום הציבור, שנתן בהם את מבטחו. וכי טחו עיניהם מראות את הרעה המתרגשת לבוא עלינו עקב נאומי ההסתה מעל במות ציבוריות? הרי אם תטבע הספינה, יטבעו גם הם גם אהוביהם. קשה לתהות אחר המניע הבלתי הגיוני בעליל להתנהגות שכזאת, אלא אם כן נסביר זאת בניסיון נואל לגרוף הון פוליטי. מנהיגים מזהים את תחושת הקיפוח בקרב מזרחים ותחת לעשות לצמצום הפערים ולקידום המזרחים בסולם החברתי הם מבקשים להמריד אותם. תמהני מה עשו אותם רוזנים ושרים מזרחיים משך עשרות שנים בממשלות קודמות, כאשר היו בידיהם כל משאבי השלטון, כדי לקדם אוכלוסיות ממעמד חברתי-כלכלי חלש. וכי האמת הזאת נתגלתה להם רק כעת, בספסלי האופוזיציה? כמה מהר יכולים נסיכי אליטות השלטון בישראל להפוך לנביאי זעם חברתי? כמה אמינות משדרת נבואתם הנגועה בנגיף הפוליטיקה ההרסנית?

אני מזהה בכנסת ישראל שני מודלים של מנהיגים מזרחיים. על הראשון כבר דיברנו מספיק, מודל "האמסלמים והמכלופים", ביטוי מבית מדרשו של השר לשעבר, ח"כ דוד אמסלם. לצידו פועל מודל נוסף, שאני קורא לו "הביטונים והשטריתים". מדובר בחברי כנסת הבאים מאותו רקע תרבותי אך עם גישה אחרת לגמרי לטיפול בסוגיית הפערים החברתיים, לקידום מורשת יהדות המזרח ולאחריות חברתית של יהודי המזרח לגורל המפעל הציוני ולמדינת ישראל. אף פעם לא הייתי מקורב למלכות, אבל נפלה בחלקי הזכות לעבוד עם כמה חברי כנסת שהתגייסו לקדם את חוק לִישָׁנָא, התחדשות הארמית בישראל, ובצד זה את הלשונות היהודיות של יהודי המזרח. גם כאן הפער היה גלוי לעין כול. בשנת 1996 חוקקו את חוק היידיש ומאז מקבלת מועצת היידיש שלושה מיליון שקל בכל שנה מתקציב המדינה.

אפשר להלין על העבר ולצעוק גֵוַעלְד ביידיש או הַוָוארָא בארמית מדוברת. אבל אפשר ורצוי לפעול לתיקון בדרכי נועם ובנתיבות שלום. ח"כ מיכאל ביטון, יו"ר ועדת הכלכלה, ממפלגת כחול לבן וח"כ קטי שטרית מהליכוד, לצד ח"כ מוסי רז (מזרחי) ממרצ ואופיר כץ מהליכוד חברו יחדיו לתיקון ההיסטורי-תרבותי הזה. ביטון ושטרית באים מאותו רקע תרבותי של אמסלם ומכלוף, אך הם מציגים לפנינו מודל מדהים של שיתופי פעולה החוצים גבולות פוליטיים, של דאגה למורשת יהדות המזרח ובעיקר של אחריות חברתית ותרומה מתמדת לחוסן החברתי בישראל. זוהי ציונות במיטבה!

גילוי נאות, אני חבר בתנועה שעליה אדבר טובות להלן. פרופ' מאיר בוזגלו ייסד לפני כשני עשורים את תנועת תיקון. זוהי תנועה שבאה להעמיד את העושר התרבותי של יהודי המזרח לטובת בניינה של חברה איתנה, שוויונית וצודקת בישראל. חברים בה אנשים ממזרח וממערב. חלקם התחתן מזמן עם בני זוג מהצד השני. ילדיהם גדלו למציאות חדשה, שבה עם ישראל הוא מעורב זה בזה וערב זה לזה. ככל שהציבור המזרחי נחשף לערכי המורשת המפוארת של יהדות המזרח הוא נעשה גאה יותר והוא למד שיש גם לו מה להציע לחברה הישראלית ולחגיגה הרב-תרבותית בישראל. חברי תנועת תיקון פועלים ללא לאות לתקן עיוותים חברתיים, פערים כלכליים וחוסר שוויוניות. השיטה המתוחכמת, הגישה האחראית והתפיסה המעמיקה, מחזקים בי את התחושה שעוד לא אבדה תקוותנו. ככל שנרבה בהן, ירבה השלום חברתי בישראל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. מי שמתייחס לאמסלם ולהקתו וכותב עליהם מאמרים, רק משרת שלא ביודעין, את מנבלי הפה והמסיתים

  2. יש נקודה שמציקה לי בכל הדיון על הוצאת השדים מהבקבוק. גם אנשים כמוך שמאוד נלחמים בזריעת הפירוד, מקבלים את ההנחה שהייתה הפליה. אולי הבעיה היתה ,בכך שאנשים הגיעו מרקע שונה. מרמות השכלה שונות. מתרבויות אחרות. מסדרי העדפות פנימיות שונות. למה לייחס הכל לאפליה? עובדה שהפערים נסגרים.

    1. אני מתנצל אם הסבתי לך אי נחת. זו לא הנחה, זו ידעיה וחוויה שבישראל הצעירה הפלו לרעה את יוצאי ארצות המזרח. אני טוען שזו לא סיבה טובה להשתלחות בממלאי תפקידים ממלכתיים. העת לתקן, להבריא ולהתאחד סביב הערכים המשותפים שלנו. תודה!

  3. אני מאוד מעריך את פעילותך בכל המישורים לחיבור, הכלה, כיבוד

  4. הכנסת היא הפרצוף של ישראל. עצם זה שבכלל קיימת תופעה כמו חבר הכנסת אמסלם אומרת עלינו הכל. ואם התופעה לא תיעלם מיד אין לנו עתיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך