חַכְּרוּשׁ והמימוּש החלוּש

הניצב הערבי הראשון והאכזבה הערבית המרה
ניידת בשלושת השפות
תמונה: Niki g1122 commons.wikimedia.org

כאשר קיבל ג'מאל חכרוש דרגת ניצב לפני מספר שנים, שמחתי עד כדי שפרסמתי הודעה נלהבת מטעמי על ההיסטוריה המתהווה לנגד עינינו. האמנתי בתמימות של פעוטות כי החברה הישראלית בכללותה נראית טוב יותר כאשר ערבי מתמנה לתפקיד בכיר כל כך. לא פחות מזה האמנתי, באותה תמימות ילדותית, שזוהי הדרך הנכונה יותר להמציא מזור לחברה הערבית הנגועה במחלה הממארת של הפשע המתגבר והולך מדי יום. ג'מאל גמל אותי אחת ולתמיד מאותה תמימות וזרע בי ייאוש ד'חכרוש. נו מילא, כותב שורות אלה יכול להרשות לעצמו את הפריבילגיה המפוקפקת להתייאש. אבל כל הסימנים מראים שהקדנציה של חכרוש הסבה בשורה התחתונה נזק גדול לאין שיעור מהתועלת, שספק רב אם הייתה. הציבור הערבי איבד באופן סופי את האמון בשוטרים הערבים והחברה הישראלית כבר לא מאמינה שמשטרת ישראל מממשת את ייעודה העיקרי, מלחמת חורמה בפשע. חכרוש הפך לסמל השיבוש והביצוע הקלוש של משטרת הדשדוש.

במאמר שהתפרסם ב-YNET ביום 9 בפברואר 2022 קונן עורך דין שַׁכִּיבְּ עֲלִי בזו הלשון: "זה עצוב, אבל רק יהודי יכול להחליף את ג'מאל חכרוש. הדרגות לא העלימו את העובדה שערבי נמצא מתחת למדים. מבחינת הסביבה שלו הוא אמנם קצין בכיר, אך לעולם יישאר ערבי – כפוף לכללי החברה שלו, חשוף לשכניו בכפר, כלוא בין מאבקי חמולות ולנצח כשסכנה מרחפת מעליו". אכן דברים אלה עצובים מבחינות רבות ודומה שכל אזרח הגון בישראל, תהיה זהותו אשר תהיה, אמור להזדעזע מן המסקנות הכאובות הללו היוצאות מפיו של עורך דין ערבי מכובד.

מוריי למדוני שייאוש הוא לא בסיס טוב לתכנית עבודה ואני נוטה להסכים איתם. לכן הדברים שאומר לא נועדו לזרוע ייאוש אלא לעורר מודעות, ואולי זו תביא בסופו של דבר לעשייה. הטלטלה והכאב הכרחיים לתהליך הריפוי גם אם מדובר במחלה ממארת לכאורה. הרצון העז של הרוב השפוי בישראל לקדם שוויון זכויות בין ערבים ליהודים נחל מפלה קשה בעטיו של חכרוש. משטרת ישראל האמינה שהמפתח לשיפור השיטור ברחוב הערבי הוא הצבתם של יותר ויותר שוטרים ערבים וקידומם בסולם הדרגות, כדי לחזק את החלק הזה בחברה הערבית. לכאורה לא היינו צריכים לשמוע את דבריו הנוקבים של עורך דין שכיב. כל מי שמכיר את החברה הערבית וכל מי שיש לו ידידים המסוגלים להיפתח אליו בכנות, יודע שאין לך דבר מאוס יותר בעיני הערבים מאשר השוטרים הערבים. רוב השוטרים הללו אינם מגיעים מעמדות הנהגה ואינם נמנים עם האינטליגנציה של החברה הערבית. הם נתפסים כמשתפי פעולה או לחלופין כמקבלי משכורות חינם. חלקם מנצל את מעמדו לצורכי עצמו או לצורכי החמולה שממנה בא. לשוטרים ערבים אין מקום בחברה הערבית.

לא נעים לומר זאת, אך האזרח הערבי מעדיף ליפול בידי שוטר יהודי, אם הנסיבות הכריחו אותו להגיע למצב כזה. עם או מבלי משים החברה הערבית מחזקת את הפטרונות היהודית בהקשר זה. לחיזוק הפטרונות היהודית יש משמעות ברורה אחת: הנצחת האי-שוויון בין שתי החברות, הערבית והיהודית. זוהי אחת הסתירות החמורות שכל החברה הישראלית נתונה בהן. כולנו רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי. אחד החששות האפשריים במצב שכזה הוא ההצדקה כביכול מצד יהודים לחוסר השוויוניות. הם יגידו, תשאלו את הערבים, הם לא רוצים שוטרים ערבים. או גרוע מזה, ערבי יישאר תמיד ערבי. אפשר שדבריו של עורך דין שכיב מחזקים טענות מסוכנות שכאלה. הוא כנראה צודק בכך שיש, לפחות בעת הזאת, להעביר את הפיקוד לידיים יהודיות, המרוחקות יותר מהסכסוכים הפנימיים שבחברה הערבית. אך ספק אם הוא מודע להשלכות מרחיקות הלכת שיש לדבריו. מה יאמרו חסידי ההשתלבות הערבים המבקשים להיות חלק שוויוני ופעיל בחברה הישראלית? האם על המשטרה לנעול את הדלת בפני צעירות וצעירים ערבים הרואים במסגרת זאת הזדמנות למימוש עצמי? האם אין בכך יותר מרמז באשר לאפשרות שילוב ערבים בתפקידים בעלי רגישות ביטחונית גבוהה?

כותב שורות אלו משתייך לאותם יהודים המאמינים באמונה שלמה כי עלינו לחתור לשוויוניות בין החברה הערבית ליהודית. המפתח להצלחתה של החברה הישראלית מגולם בצמד מילים שנעשה יותר ויותר מקובל, חיים משותפים או חברה משותפת. לפי תפיסה זו הצלחת החיים החברתיים בישראל מותנית ביכולת של שתי קבוצות הזהות הגדולות ביותר בישראל לנהל את המדינה במשותף. אמת, יש שאלות כבדות סביב רעיון המדינה היהודית-דמוקרטית וסביב זהותה של המדינה היחידה בעולם שבה העם היהודי עצמאי ואחראי לגורלו. אין בכך לרפות את ידי המאמינים בחתירה לשוויוניות ובבניין חברה משותפת. חברה בוגרת היא חברה המסוגלת להתמודד עם מתחים מובנים בתפיסת עולמה. אם כך יהיה, הרי שעדיין יש סיכוי לרפא את נזקי חכרוש ולהתעשת מן הטלטלה החברתית העזה מתוצרת משטרת ישראל. אין בדברים אלה כדי לפגוע חלילה בשוטרי ישראל הטובים, שעושים מלאכתם נאמנה ואלמלא מוראם, איש את רעהו חיים בלעו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

19 תגובות

  1. אתה צודק. מסכימה איתך לגמרי בכל מה שאמרת לגבי פתרון הבעיה. זה מאוד קשה אבל אין דרך אחרת.

  2. רבים מידי בקירבנו לא מבינים כי אם לערבים בארץ לא יהיה טוב גם לנו יהיה גרוע.

    1. לרוב המוחלט של הערבים בקרבנו הרבה יותר טוב מאשר לרוב הערבים במדינות ערב.
      הם מבינים וגם רוב היהודים מבינים את זה. יש מיעוט אסלאמיסטי אצלם שמקלקל הכל,
      ויש גם אצלנו מיעוט שמאלניסטי שלא מבין את המציאות ונותן למיעוט שלהם רוח גבית.

    1. אני מאמין שיחסי יהודים ערבים בתוך ישראל יכולים להתנהל באופן תקין!

  3. מסכים לחלוטין לכל מילה. זה לא יהיה קל, אבל אבוי לכולנו אם נתייאש מהדרך.

    1. ציטוט מהמאמר החשוב שלך: "יש שאלות כבדות סביב רעיון המדינה היהודית-דמוקרטית". כאן בדיוק מקור הבעיות.
      נכון, יש שאלות מסוג זה. הפתרון לסוגיות הללו הוא בהבניית הפרדיגמה שזו מדינה יהודית, ויהודית בלבד. כל היתר יבוא לבד.

  4. יש לנו שתי אוכלוסיות שאינן מכירות הלכה למעשה בחזון הציוני. ערבים וחרדים. כבר מראש מחצית מהאוכלוסיה נגד החזון. איךאפשר בכלל להצליח?

  5. וואוו
    לפי הכותרת והפתיחה ציפיתי לכיוון אחר
    כל הכבוד לאנשים כמוך שגם חושבים קדימה וגם מצויידים בערכים

  6. לגבי הערבים ההבדל בין שוטר עברי ובין שוטר ערבי זה כמו ההבדל בין דבר לחולרע. אולי נביא שוטרים משוייץ כמו בותיקן?

    1. אני לא חושב שהעלבות כאלה מקדמות את החברה הישראלית…

  7. כנראה שהבעיה הספציפית נגרמה כתוצאה שהמשטרה לא יכולה לספק ביטחון לאזרחים הערבים ולמשפחותיהם אפילו אם הם קצינים בכירים במשטרה

  8. הפיצול והפירוד בין ישראלים ערבים לישראלים יהודים יצרו הזנחה, התעלמות, ואידיאולוגיות שגויות. צריך כעת מאמץ גדול מאוד כדי לשנות כיוון. וגם אז הריפוי ימשך עשרות שנים.

    1. לא נכון. בדיוק ההפך. אידאולוגיות שונות יצרו פיצול. למרות זאת אין התעלמות מהערבים ואין הזנחה. חיי רוב הערבים בישראל טובים מאד. הרבה יותר טובים מחיי רוב הערבים בארצות ערב. המאמץ הגדול צריך להיעשות בכיוון של חיזוק ביטחון הפנים במדינה. הענשה חמורה של העבריינים, כולל כמובן עבריינות ביטחונית ושלילת זכאות לתשלומים מהביטוח הלאומי לאלו (ערבים, חרדים) שמסרבים לנהוג כאזרחים "רגילים" במדינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים

צילום של משה

הצצה אל התופת

על ספר השירים "שמרי על הקיכלי" מאת צילה זן-בר צור