בין שלטון החוק וזכויות האזרח

דילמת הבדואים
תמונה שלניצה
פרופ' ניצה נחמיאס

בספרו החשוב "החברה הבדווית בנגב", שיצא לאור בשנת 1974, כותב האנתרופולוג הידוע וחתן פרס ישראל פרופ' עמנואל מרקס כי "הבדווי האידאלי הוא תושב המדבר". בשנת 1960 ישבו במדינת ישראל 260,000 "לא יהודים", רובם ערבים שלא ברחו מבתיהם ב-1948, ומתוכם 22,700 היו בדואים. כיום מספר הבדואים החיים במדינה גדל באופן אקספוננציאלי, ונכון ל-2019 המספר עומד על 278,616 בדואים החיים בדרום ו-110,000 החיים בצפון הארץ. הגידול המהיר הוא תוצאה של שיעור פריון גבוה מאוד – 5.5% לשנה, לעומת 3.1% בקרב האוכלוסייה הערבית וגם בקרב כלל האוכלוסייה בישראל. אם גידול האוכלוסייה הבדואית יימשך באותו הקצב, תוך עשר שנים תגדל האוכלוסייה ב-50%. כ-30% מיישובי הבדואים בדרום הם יישובים בלתי מוכרים, שאינם מחוברים לחשמל או למים זורמים. רמת התשתיות ברוב יישובי הבדואים אינה נאותה ורמת האבטלה גבוהה מאוד ומגיעה לכמעט 53%. החינוך בחברה הבדואית הוא בעיה חמורה, ושיעור הזכאות לבגרות עומד על 22% בלבד.

פרופ' מרקס מנה בספרו ארבע גורמים עיקריים המעצבים את חייהם של הבדואים בדרום: 1) גורמים אקולוגיים, כגון אדמה, מים ואקלים האזור; 2) גורמים פוליטיים: החוק ויחסי הממשלה והתושבים; 3) גורמים כלכליים, כגון תעסוקה, שכר, מענקים, מיסים; 4) הרקע התרבותי והדתי, ובעיקר השפה הערבית, המורשת ודת האסלאם. היסטוריית הבדואים בנגב היא ההמשך לזו של הבדואים בחצי האי סיני. פרופ' מרקס סיפר שכל השבטים הגדולים בדרום הארץ השאירו קבוצות שלמות מתוכן בסיני. במשך כל השנים וגם היום הבדואים בדרום מקיימים קשר מתמיד עם אחיהם במדבר סיני.

חלקים גדולים של הנגב המרכזי והדרומי הם צחיחים עד כדי כך שכמעט אינם מאפשרים קיום מספק לתושבים. התנאים משתפרים רק כאשר עוברים צפונה. במשך מאות שנים התפרנסה האוכלוסייה הבדואית משיירות שהיו עוברות מאזור הסהר הפורה בצפון למצרים בדרום. השלטונות השונים ששלטו באזור נהגו להניח את הבדואים לנפשם ואף הקימו תחנות מנוחה ומסחר בדרכי השיירות. תחנות אלו עודדו מספר רב של בדואים להגיע לאזור, מאחר שהן יצרו מקורות פרנסה כתחנות של מתן שירותים שהגישו הבדואים לנוסעי השיירות. בתקופת המנדט הבריטי הבריטים לא התערבו בענייני הבדואים. פרופ' מרקס מצטט את דברי אחד הבדואים: "הבריטים היו טובים אלינו. הם השלטון הטוב בעולם. תמיד עמדו בדיבורם ואנחנו היינו חופשיים לעשות כרצוננו." הבריטים הקימו תחנות משטרה במקומות שונים בנגב ולשם כך גייסו בדואים תושבי האזור. לאחר עזיבת הבריטים פרצה מלחמת השחרור, והבדואים לא השתתפו בקרבות. רבים מהם ברחו להרי חברון או לרצועת עזה. בשנת 1954 ניתנה לבדואים תעודת זהות ישראלית והם הוכרו כאזרחי המדינה.

הבעיה המרכזית שעלתה באותם ימים, ואשר עדיין מהווה את מקור הסכסוך בין הבדואים למדינת ישראל, היא בעיית הקרקעות. המדינה טוענת לבעלות מכיוון שבאופן חוקי אדמות הנגב נחשבות כאדמות שאינן ניתנות לעיבוד, ולפי החוק הן שייכות למדינה. הבדואים אינם מקבלים את ההסבר הזה וטוענים לבעלות מלאה על האדמה. מינהל מקרקעי ישראל מעורב אף הוא בסכסוך ומנסה לפתור אותו על ידי חתימת חוזי חכירה עם הבדואים.

מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת הקימו ממשלות ישראל לדורותיהן מספר רב של ועדות בנושא, ואלה הגישו דו"חות והצעות לשם פתרון בעיית הקרקעות בנגב. בינואר 2008 הקימה הממשלה ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון אליעזר גולדברג, וכעבור כשנה הגישה הוועדה את המלצותיה להסדרת תביעות בעלות והסדרת ההתיישבות של תושבי הפזורה. עם זאת, עשר שנים לאחר מכן הוסדרו רק 16,000 דונם מתוך 590,000 דונם שהיו במחלוקת – כלומר כ-3% בלבד, והוסדרה התיישבותם של כ-3,400 איש, המהווים רק 3%–5% מכלל תושבי הפזורה. הדו"ח, שיצא ב-2009, מציין כי "הקיפאון השורר שנים רבות בהסדרת הבעלות על המקרקעין והתיישבות הבדווים בנגב… הינם חלק מהגורמים למצב הבלתי נסבל אליו הגענו, כמתואר בדוח זה. המדינה במשך עשרות שנים התנהלה באופן שיצר בעיות ולא פתר בעיות. המדינה הקימה יישובים עירוניים והעבירה לשם תושבים בדווים, לרוב כנגד רצונם, ותוך מאבקים מרים. לאחרונה, באוקטובר 2020, המדינה הקימה וועדה נוספת לוועדות הרבות שהוקמו במהלך השנים והיא: וועדת משנה לענייני הנגב ולהסדרת היישובים הבדווים בנגב".

כיום התכנית היא להקים 150,000 יחידות דיור עבור האוכלוסייה הבדואית. מסתבר שהחסמים להסדרת בעיית הבדואים הם "מחלוקת בין המדינה לבין התושבים הבדואים בנגב בעניין בעלות על קרקעות, תכנון חסר ליישובים בדואיים ומחסור בפתרונות דיור ותשתיות חסרות ביישובים בדואים מוכרים" (חדשות הכנסת, אוקטובר 2020). בינתיים הבדואים משתמשים באלימות, הורסים כל חלקה טובה בנגב, עוברים על כל חוק אפשרי ומתנגדים לכל הסדרה המבוססת על עקירה מאדמתם.

למי שייכת האדמה? למדינה? או לבדואים היושבים עליה מאות שנים? שאלה זאת היא ליבת סכסוך הדמים המתנהל בימים אלו ברחבי הדרום. כיצד תפתור הממשלה, הכוללת את מנצור עבאס, את הבעיות המתמשכות בין המדינה לאוכלוסיית הבדואים, קשה לדעת, ועוד יותר קשה לייעץ.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. הכי אהבתי את המשפט האחרון
    כאשר מישהו לא מתבייש להגיד שאין לו פתרון הוא רציני בעיני.

  2. חייבים כוח ואכיבה. אבל זה כשלעצמו לא מספיק. חייבים גם לאפשר שיוויון וחיים סבירים. אחרת זה לא יצליח

  3. לפרופ' ניצה נחמיאס הנכבדה,
    מדוע שלא תסבירי לכל המגיבים שלעיל, ובכלל לכל מי שמתעניין בנושא, שמקורו של חלק גדול מאד מהריבוי הטבעי של הבדואים נולד מפוליגמיה וביתר דיוק הפעלת זכות השיבה מתחת לרדאר – דהיינו "יבוא" של נשים צעירות בעיקר מרצועת עזה ומחברון, שנכנסות לישראל ומתחתנות עם בדואים מקומיים כנשים מספר 2 עד 4 (מותר ומועדף על ידי הקוראן). הילדים נרשמים בביטוח לאומי על שם האישה הראשונה – החוקית – וכך ההורים המאושרים זוכים בקצבאות ילדים על פי המקובל בישראל – כך ההורים אוספים הרבה כסף כי אינם משלמים ארנונה, מע"מ, חשמל מים ועוד.
    הילדים האלה מתחנכים אצל נשים שמקורן בשטחים על שנאת ישראל. היום הם התבגרו ומהווים אלמנט משמעותי מאד בזריקת האבנים ובכלל בהפרת החוק בדרום הארץ. על מנת לפתור את הבעיה יש קודם כל להבין מה עומד מאחריה. יש להניח (אין נתונים רשמיים) במידה רבה של וודאות, שמדובר באלפי נשים מהשטחים ובעשרות אלפי ילדים, ובקצבאות שמסתכמות במאות מיליונים לשנה. עדיין לא מאוחר ואפשר לפתור את הבעיה. אולם זה נושא כבד מאד ואינו נכנס למסגרת תגובה למאמר, חשוב ככל שיהיה, באתר זה.
    שלומיאליות של מדינת ישראל – הליכה בטוחה בדרך ללבנוניזציה של המדינה. אם מאן דהוא חושב שאנוכי טועה – אנא תקנו אותי.

  4. מי שלא מבין שעוד מעט רבע מאוכלוסיית המדינה הם ערבים, ושרבים מאוד בקרבנו בעד המשך ההתנחלויות בשטחים מה שהופך את הערבים בקרבנו לעוד מעט חצי, ושעיקר הצמיחה באוכלוסיה היהודית היא מקרב החרדים, לא מבין לאן אנחנו צועדים בעיניים עיוורות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מלחמה על הבית

מלחמת הקיום של היום דורשת חשיבה מחודשת

כף רגל

פטריות ברגליים

כף רגל אתלט היא מצב עור שכיח המשפיע על כפות הרגליים. זה נגרם על ידי זיהום של העור עם פטריות. רגל אתלט היא זיהום עור