מתווה לישוב הסכסוך

מוקדים בעימות בין אזרחים פלסטינים למדינת ישראל
דגל על החוף
"הים סוער והמצילים מניפים דגל שחור מפני הסכנה הקרובה לבוא"

אמנם כן, החדשות בישראל מתיישנות מהר מדי, ולכן טראומות לאומיות ואסונות איומים נעשים קטנים בעינינו רק מספר ימים לאחר התרחשותם. האסון במירון והמלחמה בעזה כבר נראים כהיסטוריה עתיקה. יש שיראו בכך ברכה, שהרי הצרות האחרונות משכיחות את הראשונות. כאב השיניים שתקף אותי היום השכיח ממני את הגידול שהתפתח במוחי לפני חודש, ולכן הטיפול בו נעשה בהול יותר. שכחה היא מנגנון פסיכולוגי בעל ערך בפני עצמו, אך כולנו יודעים שאיננה יכולה לשמש כתרופה לחוליי הפרט או החברה. רופא אחראי ימליץ על קבלת עזרה לכאב השיניים ועל חזרה מידית לטיפול במחלה המסכנת את חיי. לעולם לא נוכל לברוח מטיפול בבעיית הליבה מספר אחת של החברה הישראלית, הלוא היא העימות הפלסטיני-יהודי, שפרץ שוב ביתר שאת וביתר עוז בחודש שעבר. הים סוער והמצילים מניפים דגל שחור מפני הסכנה הקרובה לבוא. האסקפיזם הישראלי, הישגים טכנולוגיים מרשימים, אקזיטים עתירי מיליארדים, רפואה מתקדמת, חקלאות פורצת דרך, מדליות בספורט הבין-לאומי, מקום ראשון במלחמה בקורונה ועוד ועוד, לא יצילונו מפני הצונאמי המאיים על מסע ההצלחות של הציונות. רק לאחר שניישב את העימות הערבי-פלסטיני והיהודי-ישראלי בתוך מדינת ישראל, אולי, ורק אולי, נגיע אל המנוחה ואל הנחלה. גם אז, אין לנו ערובה שתשקוט הארץ ארבעים שנה. בכל זאת אין אנו פטורים מן המלאכה לחתור בכל נפשנו ובכל מאודנו ליישוב הסכסוך.

לסכסוך בין יהודים-ישראלים לערבים-מוסלמים-פלסטינים בישראל יש שלושה מוקדים עיקריים. שלושתם מדורגים להלן לפי סדר חשיבות והם מתבססים על שיחות עומק שקיימתי עם ערבים ויהודים מאז המשבר האחרון. האחד, מוקד שוויון הזכויות והחובות מצד המדינה וכלפי המדינה. השני, מוקד המדינה הפלסטינית, התהליך המדיני והמלחמות החוזרות ונשנות בין מדינת ישראל לפלסטינים של יהודה ושומרון וחבל עזה. השלישי, המוקד הדתי, שלפיו בשם האלוהים על כל אחד מהצדדים להילחם מלחמת חורמה במשנהו. אלו הם שלושה מוקדים קשים ביותר הנראים בעיון ראשון בלתי פתירים, אך זהו האתגר של החברה בישראל אם חפצי חיים משותפים אנו.

מוקד שוויון הזכויות – הרוב היהודי במדינת ישראל מגדיר את המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית. יהודית, מפני שהיא המדינה היחידה בעולם שבה העם היהודי הוא עם עצמאי. דמוקרטית, מפני שלפחות על פי הפנטזיה של מגילת העצמאות, אזרחיה ייהנו משוויון זכויות מלא ללא הבחנה מסוג כלשהו. בפועל חיים בישראל כשני מיליון אזרחים בעלי לאומיות ערבית-פלסטינית הנתפסים בעיני הרוב היהודי כאויב פוטנציאלי שיש להצר את צעדיו. בכלל זה מניעת בנייה והרחבת יישובים לפי תכניות מתאר, העסקה מצומצמת שלא לפי השיעור באוכלוסייה בשירות המדינה ובחברות ממשלתיות, מניעת שותפות בהנהגה הפוליטית, אי השקעה ראויה במלחמה בפשיעה בחברה הערבית, השקעה מצומצמת ומאוחרת בתשתיות וכך הלאה בשטחי חיים נוספים שתקצר היריעה מלהכיל. כאשר קבוצת זהות גדולה שכזאת מוצאת עצמה מודרת מכל שטחי החיים קשה למצוא סיבה טובה שלא תתקומם כנגד היחס אליה. הדור הצעיר גדל אל תוך תחושת ניכור קשה, הוא לא רואה את מדינת ישראל כמדינה שלו, מאחר שסמליה הם סמלים יהודיים, מנהיגיה הם רק מנהיגים יהודים, חוקיה הם חוקים יהודיים. להבדיל משני המוקדים האחרים שהזכרנו, מוקד שוויון הזכויות נתון לשליטתה הבלעדית של המדינה. לצורך כך היא איננה זקוקה לפרטנרים מדיניים ברשות הפלסטינית ולא לחכמי הדת המוסלמים במזרח התיכון. בעידן שהשיח הדמוקרטי ההוגן מובס בכל יום מחדש בידי השיח האלים והפוגעני ברשתות החברתיות, מוטב אולי לדבר בשם האינטרסים. הצלחתה המסחררת של מדינת ישראל תהיה שלמה אך ורק לאחר מתן שוויון זכויות לחברה הערבית-פלסטינית בישראל. זהו אינטרס עליון של הרוב היהודי המנהל את המדינה, זוהי הגשמת מגילת העצמאות וזוהי הציונות הנאורה.

מוקד המדינה הפלסטינית – רוב אם לא כל ערביי ישראל הפלסטינים מזדהים עם בני העם שלהם ביהודה ושומרון ובחבל עזה. הם משתייכים לאותו הלאום, הם דוברי אותה השפה והם נשואים אלה לאלה. רצה הגורל והם נחלקים בין שטחי מדינת ישראל לבין שטחי הרשות הפלסטינית וחמאס. הפלסטינים בישראל רוצים מטבע הדברים בטובת אחיהם ולכן פתרון שתי המדינות ראוי בעיני רובם. הפתרון הזה יקל על מצפונם בעיקר בעתות מלחמה בין המדינה שלהם לבין העם שלהם. פתרון כזה יפחית גם את הלחץ של העולם הערבי עליהם כאילו הם משתפי פעולה עם המשטר הציוני. ללא קשר לערבים הפלסטינים בישראל, פתרון שתי המדינות הוא פתרון רצוי גם מבחינתם של היהודים בישראל. החברה היהודית, החוששת מהאפשרות שתהפוך למיעוט, אמורה להיות הראשונה שתרצה בפתרון כזה. אם נניח שהיא רוצה אבל לא יכולה משום שאין פרטנר בצד השני, אזי עליה מוטל נטל ההוכחה שהיא עושה כל מאמץ אפשרי להגיע להסדר כזה. היה ועלה בידה להגיע להסדר מדיני, אין כל ספק שעוצמת העימות הפנים-ישראלי בין ערבים-פלסטינים ליהודים תפחת לאין שיעור. מדוע? מפני שהרוב הערבי בישראל מעדיף להישאר במסגרת המדינית היהודית ישראלית דמוקרטית, גם אם היא סובלת ממגרעות כאלה ואחרות. האופטימים שבהם יגידו שהטוב היחסי שבישראל עולה עשרת מונים על זה שבמדינות הסובבות אותנו, והפסימים יגידו שכאן גרוע פחות מהשכונה המזרח תיכונית. כך או כך, חתירה להסדר עם הפלסטינים של יש"ע היא צו השעה.

המוקד הדתי – בלב המוקד הדתי עומד העימות על הר הבית, הנחשב ראשון בקדושתו ליהדות. בעבר עמדו שם שני בתי המקדש של העם היהודי, שנחרבו על ידי העמים, ובמקומם הוקמו שני מוסדות דת אסלאמיים (כיפת הסלע היא לא מסגד). המוסלמים קוראים להר הבית الحرم الشريف (המתחם הנאצל) והוא נחשב שלישי בקדושתו לאחר מכה ומדינה. להוציא מיעוט זניח, אין ליהודים רצון לקבוע נוכחות יהודית בהר הבית, הן מסיבות דתיות והן מסיבות מדיניות. לעומת זאת, מיליארד ורבע מוסלמים בעולם נושאים את עיניהם אל המקום הזה. חבר אמר לי פעם שעל פי המסורת היהודית מכאן נברא העולם, והוסיף שכנראה הוא גם יסתיים כאן. מידת הנפיצות הדתית של המקום הזעיר הזה בלתי נתפסת במחשבה. בקרב ערביי ישראל הפלסטינים זהו המכנה המשותף הרחב המסוגל לאחד את קרעי החברה הערבית, קומוניסטים חילונים עם חברי התנועה האסלאמית. 54 שנות שלטון ישראלי, שבהן לא אונה למתחם כל רע, אינן משנות. על מדינת ישראל להסיר אחת ולתמיד את החשש מפני פגיעה לכאורה בהר הבית. הדרך היחידה לעשות זאת היא איסור מוחלט של כניסת יהודים למתחם. בצד ההימנעות מגרימת נזקים של מלחמות דת, על המדינה לעודד שיח בין-דתי בכל שדרות החברה. כשם שזוהי המדינה היחידה בעולם המאפשרת את שיתוף האחים המוסלמים בשלטון (רע"מ) כך צריכה המדינה להיות מודל לשיח בין-דתי שיקרב מאמינים משני הצדדים.

השינויים המוצעים במאמר זה ביחס של מדינת ישראל לציבור אזרחי ישראל הערבים-פלסטינים מחייבים במקביל כמה שינויים מצדם. על כך במאמר הבא.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. יעקב מעוז- ראשית בריאות!
    ועתה, לפני מאמר ההמשך שלך- מספר הערות :
    1.השוותה את המניע למלחמת הדת בין היהודים והמוסלמים, אך במשנה היהודית – למיטב ידיעתי- אין כול איזכור למלחמת חורמה באיסלם או בכופרים המוסלמים, אדרבא- ההיפך הוא הנכון, זה קיים באופן חד צדדי רק בצד המוסלמי ברוח הג'יהאד.
    2.הדרישה של פלסטינאי ישראל היא לשוויון זכויות בלבד ולא לשוויון בחובות (כנראה גם ישראל משיקולים ביטחוניים מובנים). אנחנו לא כמו הודו (וכנראה לא נהיה) בה המוסלמים משתתפים באופן מלא גם בחובות הביטחוניות, זה מצב נתון.
    3."הלאומיות הפלסטינית בישראל נתפסת בעיני הרוב היהודי כאויב". נתפסת כך אולי כי זו האמנה המוסכמת עליהם (שחרור פלסטין מנהר עד לים), כפי שניתן לראות ולשמוע מפיהם של עשרות אלפי משתתפי כנסי התנועה האיסלמית באום- אל -פאחם , הנושאים דגלי אש"פ, חמאס, חיזבאללה וגם דאע"ש, שלא לדבר על הפרעות וההזדהות עם חמאס עזה.
    4. נכון, ישראל היא מדינת עם היהודי, וניתן להבין את סלידתם מכך, אך לא ניתן לאפשר מימוש אוטונומיה בגבולות המדינה כפי שגם שוויץ לא תענה לכך. וגם לא להיענות לדרישה "כול אזרחיה". צריך למנוע כול שביב תקווה מהם שזה יקרה בעתיד. כול עוד יש להם תקווה לאוטונומיה במדינת ישראל..גורל המדינה היהודית היחידה בעולם בסכנה
    5. חובת ההוכחה ל"שתי מדינות" היא על ישראל?? ראה הסכמי אוסלו, קמפ דויד 2000, המשך אולמרט 2009, ניסיונות ליבני בהמשך.. מה עוד? בינתיים הם לא מראים כול נכונות אמיתית (מלבד טרור ותיאוריות השלבים)
    6. המלצתך לא לאפשר ליהודים כניסה להר הבית.!.קשה להאמין שזה ירצה את המוסלמים, שהרי עצם קיומה של מדינת היהודים במזרח התיכון -היא לצנינים בעיניהם, אז אם כבר אז נלך עד הסוף..למה לא להמשיך הלאה..

    שוב- בריאות שמור על עצמך

  2. דברי תבונה. אלא שמי שיכשיל את הפתרון אלה מנהיגי שני הצדדים. וכששני הצדדים עושים הכל להכשיל הסדר, לא יהיה הסדר.

  3. ואני אומרת – הלוואי
    אולי הממשלה החדשה תצליח יותר להידבר עם השכנים, גם אם הם לפעמים ממש רעים

  4. הדגל השחור קטן מידי. אנשים לא מבינים עד כמה הבעיה קשה וכה חיוני לנו לפתור אותה.

  5. יעקב מעוז היקר,
    מאמר מעולה ומשכנע. אם, מדי פעם, התגנבה ללבי מחשבה שאולי יש היתכנות לעשיית "שלום" (מה זה?) בין היהודים לפלסטינים, הרי שבאת, במאמר מלומד ומאורגן ושכנעת אותי שאין לכך היתכנות. האסלאם, שיש מי שטוענים שהיא דת המטיפה לסובלנות, הולכת ומקצינה עד כדי הפיכתה כיום לסכנה העיקרית לשלום העולם (בהחלט לא רק סכנה לישראל). יהיה יותר קשה להדביר את האסלאם הרדיקלי, אם בכלל, מאשר את הנאציזם בזמנו. על כן יש לצפות לעולם שיתקיים בתוך קונפליקט מתמשך, כמו למשל בעת המלחמה הקרה נגד הקומוניזם שניסה להשתלט על העולם והובס. האסלאם הרדיקלי לא יובס וגם אי אפשר לשנות את מהותו. על יפן היה אפשר להטיל פצצות גרעין וכך להביסה. על כן עלינו לוודא שלאסלאם הרדיקלי לא יהיה נשק גרעיני. וגם זה רק חלק מהעניין. חלק אחר הוא להקיא מתוכנו יסודות של גיס חמישי כדוגמת אלה שמארגנים ימי עיון (שומו שמיים) על "כיבוש-אפרטהייד" בכנסת ישראל. יהודה איש קריות ומר קוויזלינג היו קטנים על ידם.

  6. אולי נדרשות עוד כמה מערכות עד ששני הצדדים יבינו שאין ברירה וצריכים לחיות זה לצד זה בכבוד הדדי

  7. אני חושבת שהסדר שהבאת את שלושת מוקדי הבעיה הוא גם הסדר שבו צריך להתמודד איתה. להתחיל בראשון. אחרי שיושגו בו השגים להתחיל במקביל גם עם השני. וכן הלאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

סרט טורקי

מידה כנגד מידה, מסורת עתיקת יומין, היום יותר מתמיד