לכל מי שמרגישים ש"גנבו להם את המדינה"

הקיטוב בינינו מסוכן
תמונה של יורם יורי
יורם דורי

לאחרונה אנו עדים לעלייה חדה במפלס השנאה ביחסים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. לבד מההידרדרות החמורה ביחסים בין ערבים ליהודים, שלאחרונה גלשה לאלימות קשה, חלה גם החרפה בקיטוב בין יהודים לבין עצמם על רקע מחלוקות פוליטיות, בהתמקדות בסוגיה מי הוא ראש ממשלת ישראל. סדר היום הציבורי-פוליטי מתחלק בין תומכי ראש הממשלה, המכונים "ביביסטים", והמתנגדים להמשך כהונתו, אנשי "רק לא ביבי". אלו

וגם אלו מטיחים קללות, נאצות ואיומים בכל ערוצי הרשתות החברתיות, שהפכו למקום שבו ניתן, בהקשת מקלדת, לתת דרור לכל יצר אפל ולכל רגש של שנאה.

בבואי לנסות ולהבין את התופעה עומד לנגד עיניי המשפט "גנבו לי את המדינה". שנת 1977 הייתה שנת המפנה הגדול בפוליטיקה הישראלית. אחרי עשרות שנים של שלטון תנועת העבודה, שהחלה עוד במוסדות הציוניים, עבר השלטון לימין הישראלי. רבים שעד 1977 חשו שהשליטה במדינה היא נחלת אבות ורכושם הפרטי התקבעו בהרגשה שגנבו להם את המדינה. מבחינתם המדינה, יציר כפיהם של אבותיהם, שעליה שילמו הוריהם בדם, עברה לשליטה של זרים שזה מקרוב באו. לעומתם הזוכים החדשים בשלטון הרגישו כמי שתפסו, ובצדק, שליטה על המדינה. השליטה מגיעה להם הואיל והמעשה הציוני הגדול של יישוב הארץ, בעיקר בפריפריה, נעשה על ידם תוך הקרבה גדולה ותשלום מחירים גבוהים.

מערכות הבחירות התאפיינו במאבק בין שתי קבוצות אלו, ומאז 1977, כמעט בכל מערכה זכתה אותה קבוצה בשלטון. השליטה הממושכת, במשך כמעט 40 שנים בהפסקות קטנות, גרמה לציבור שנבחריו שלטו לגבש תפיסה הדומה לזו ששרתה בקרב קודמיהם בשלטון – המדינה היא שלהם וכל ניסיון להביא לחילופי שלטון הוא ניסיון לגנוב מהם את שהצליחו להשיג אחרי שנים רבות של קיפוח פוליטי.

כיום המאבק הפך להיות בין מי ש"גנבו לו את המדינה" ושהריח לאחרונה את ניחוח החזרת השלטון לידיו (ניסיון שלא כל כך הצליח) למי ש"מנסים לגנוב ממנו את המדינה" אחרי שזכה בה אחרי מאמץ עצום. בעידן של יד קלה על המקלדת גלש המאבק לתהומות שמסכנות את עצם קיומנו כעם.

אחת הבעיות הגדולות בחברה הישראלית היא שרבים מאזרחיה וממקימיה הגיעו ארצה ממדינות לא דמוקרטיות – רוסיה של הצאר וגם פולין לא היו בדיוק מופת דמוקרטי וכך גם ארצות ערב – וחילופי שלטון במדינות המוצא שלהם נעשו רק באלימות ובכוח. לצערנו נראה שמערכת החינוך כשלה בהנחלת ערכי הדמוקרטיה והטמעת כללי המשחק הדמוקרטי ולא השכילה ללמד כי חילופי שלטון הם עניין בסיסי ולא פעם צורך חיוני.

שום ראש ממשלה בישראל אינו "אבינו מלכנו" שאין ואסור אפילו לחלום על החלפתו. מותר לחשוב שנתניהו הוא ראש ממשלה שחובה להחליפו ומותר גם הפוך, אך למה להפוך כל מערכת בחירות למלחמה ולא לסמינר חשוב על עתיד העם והמדינה?

ועוד דבר אחד לסיום: כאוהד כדורגל אני מודע לכך שהאהדה לקבוצתך לא פעם קטנה מהשנאה ליריבתה, וראו מקרי אוהדי הפועל תל אביב מול אלו של מכבי, או את העימות בין אוהדי בית"ר ירושלים ובני סכנין. אבל בחירות אינן דומות לאהדה לקבוצת כדורגל, אלא התמודדות על מה שטוב לכולם, לכל אזרחי המדינה. כלל זה חשוב שיוטמע היטב בראשם של ה"ביביסטים" ושל ה"אנטי-ביביסטים" כאחד. הישרדותנו כאן תלויה ביכולתנו לחיות יחד עם חילוקי דעות ובלי שנאה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

19 תגובות

  1. יפה כתבת…
    אם רק נדע לכבד האחד את השני/יה, אולי גם נדע לכבד את שכנינו המוסלמים ובא שלום על ישראל.

  2. אכן יורם. הניתוח מבריק, המסקנה, פחות.
    ומדוע? תיאור התחושות של הקבוצות השולטות נכון.
    אבל מה עושים כאשר הריבון, העם, זה מה שהוא רוצה ונותן לכך ביטוי בכלי הדמוקרטי המובהק, בחירות?
    חושב שמחנה 'רק לא ביבי' חושב שהגיע תורו לשלוט, רק שרוב העם חושב מעט אחרת.

  3. לדאבוני אתה צודק בניתוח שלך. צריכה להיות התגייסות של כל חלקי העם וזה יכול לבוא רק מצד ההנהגה למעלה. ובכל זאת כל אחד בחלקתו הקטנה צריך להתמקד בהבאת השינוי המיוחל. אכן זו עבודה סיזיפית אבל אין לנו ברירה. על שנאת חינם חרב בית המקדש…

  4. הבעיה שמעריצי הנוכל מבלפור מתייחסים אליו כמלך משיח. תאמין לי שניסינו ככל יכולתינו לקיים שיח חטפנו קללות ואיומים. כל עוד הוא בשלטון ומתדלק את הסיכסוך הםנימי שפועל לטובתו העניין אבוד

  5. בול בפוני
    כדורבנות
    יפה כתבת מדםמלעבך יורם.
    בכבוד

    רוני הדר

  6. יאירו דבריך
    וזכו ליפול על מבינים טיב נהדרים ומזדהמים.
    לו יהי
    רוני הדר

  7. ניתוח מדוייק, ממש נכון , נאחל לכולנו שהשקט ישרור במדינתנו ונאהב אחד את השני ללא חשיבה אחרת , וללא מוצא גזע

  8. הקיטוב מסוכן לכולם, אין ויכוח
    מה צריך לעשות? מי יעשה?
    אלה הבעיות

  9. אני מרגיש שגנבו לי את המדינה. כל מה שהאמנתי בו בכל נפשי ברמה האישית, העולמית, והאומית, נעלם!

  10. מי שמחליט זה העם. זה שהוא מתלבט לא מעיד שגנבו למישהו את המדינה.

  11. לא על כל פער ניתן לגשר. מי שיש לו אולי יכולת אלה מנהיגים. אבל בארץ המנהיגים רק מסכסכים ומפרידים בגלל האגו שלהם ובגלל אינטרסים אישיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך