אחריות אזרחית בשעת אנרכיה

רבותינו זכרם לברכה השאירו לנו צוואה אנושית-רוחנית-חברתית, שהיא כאילו באה מעולמות אלוהיים נשגבים, והיא מכוונת לחלקים הנעלים ביותר שברוח האדם. הצוואה הזאת מסתכמת במילים בודדות: "בִּמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ" (אבות ב ה). המשמעות האקטואלית של הצוואה הזאת היא שבשעה שהחברה מתפרקת והאנרכיה משתלטת, על כל אחת ואחד מאתנו מוטלת אחריות מוסרית למנוע פשעים ולא להיות שותף אליהם. בשעה שהאספסוף מנסה לקבוע את צביון המרחב הציבורי בישראל, חובה עלינו לצאת נגדו באומר ובמעש. עמידה מנגד תמיט עלינו שואה חברתית!

המלחמה הצבאית-מדינית שאנו מנהלים כנגד ארגון הטרור חמאס דורשת מאתנו חוסן חברתי שהוא תנאי הכרחי לניצחון. זוהי מלחמת אין ברירה והיא מוצדקת מכל בחינה. אך ידי חיילי צה"ל נחלשות כאשר בעורף החברתי משתררת אנרכיה. קבוצות עברייניות של יהודים מיהודה ושומרון חברו לקבוצות עברייניות של יהודים מלוד, עכו ובת ים. הראשונות רודפות את חיילי צה"ל ביהודה ושומרון מאז ההתנתקות בשנת 2005 והאחרונות משתמטות משירות בצה"ל. שתי אלו קיבלו על עצמן להנהיג את הרחוב הישראלי, וכל יתר הציבור מפקיר אותו בידיהם.

חלקים מהציבור הנורמטיבי מאמינים שמעשי הבריונות של עבריינים יהודים הם נקמה ראויה בפורעים ערבים אזרחי ישראל. את הפורעים הערבים עלינו לרדוף עד חורמה וכמעט כל כלי שבו ישתמשו רשויות האכיפה נגדם, כשר. את שורפי בתי הכנסת יש לכלוא לשנים ארוכות ואת מבצעי הלינץ' ביהודים יש להעניש באגרוף ברזל. כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי (ישעיה נד, יז). במדינת היהודים לא רודפים יהודים, נקודה. מי שיעז לעשות זאת, סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה. אבל רק גורם אחד מוסמך לעשות זאת – כוחות הביטחון של מדינת ישראל. לינץ' בנהג ערבי הוא מעשה בלתי אנושי ובלתי יהודי בעליל. תמהני איך יהודים הנחשבים ל"רחמנים בני רחמנים" חובטים באכזריות שטנית בגופו של הנהג השרוע על הכביש, ואין יהודי אחד המעז לעצור בהם. גם לא מצאתי בזויים יותר מאותם חובשי כיפות ולובשי טליתות שבחסות הפרעות ובאמתלה של הגנה על יהודים שלחו ידם בביזה. כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. מעשים כאלה בידי אנשים כאלה לא ניתן להגדיר אחרת מאשר בגידה באנושיות, קעקוע היהדות וחתירה נגד הציונות. כך משחיתים חברה וכך מחריבים מדינה.

שאלת האכיפה על פורעים ערבים ויהודים היא שאלה אחת. אבל השאלה האחרת, המטרידה לא פחות ממנה, עולה כאשר אין כוחות האכיפה מספיקים להשליט את החוק ואת הסדר. זוהי השאלה של האחריות האזרחית של כל אחד מאתנו. מה כל אחת ואחד מאתנו עושה כדי להציל את החברה מחורבנה וכדי למנוע התדרדרות לתת-אנושיות כפי שאנו עדים לה בימים האחרונים. לכוחות השפויים שבחברה אין צבא ואין נשק ואין סמכות. חלקם נפחדים ונרעדים מפני האספסוף הערבי והיהודי. בכל זאת, אנו חייבים לכל הפחות להשמיע את קולנו ברבים כנגד הגל העכור השוטף אותנו; להיות אנשים אנושיים במקום שנראה שהבהמיות משתלטת.

בראש ובראשונה עלינו להסתייג מהפושעים ומפשעיהם. מי שלא יעשה זאת כעת, בזמן אמת, מזמין את הפורעים לשלוט בו ובמשפחתו. זה מתחיל מתקיפה של אנשים ועסקים ערבים וזה ייגמר בהענשת "בוגדים" ו"משתפי פעולה" יהודים. הדמוקרטיה הישראלית תהיה למרמס תחת רגליהם של עבריינים. ילדינו יפחדו להסתובב באופן חופשי ברחובות, אם מפחד הטרור הערבי-ישראלי ואם מפחד משמרות המהפכה של האספסוף היהודי. עלינו להתעורר מיידית וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי?! מחר יהיה מאוחר!

נוסף על ההסתייגות מהפושעים, על כל אחת ואחד מאתנו לעשות כדי להאיר מעט את החושך החברתי שהורידו עלינו הפורעים, אויבי החברה האנושית. יחסי השכנות עם הערבים קיבלו מכה אנושה המעמידה בספק את סיכויי השיקום שלהם בעתיד. חזון החברה המשותפת התנפץ על פנינו המוכות תדהמה. עם זאת, אל לנו להתייאש מהשלום החברתי, גם משום שאין לנו ברירה אחרת וגם משום שזהו הסיכוי היחיד להצלחתם של מדינת ישראל והמפעל הציוני. לרבים מאתנו חברות וחברים ערבים. אפשר להתקשר ולשאול לשלומם מבלי לנסות להסדיר את יחסי יהודים-ערבים בישראל, מבלי להחליף האשמות ומבלי לנסות להקים מזרח תיכון חדש. מותר לנו להשהות לרגע את חלום השלום העולמי. נסתפק לעת עתה בשיח אנושי בלבד, זהו המינימום ההכרחי שאנו מחויבים לעשות. האנושיות שבנו עומדת למבחן דווקא בשעות הקשות האלה. בשני הצדדים ישנם אנשים טובים הראויים ליחס אנושי ראוי. באו נתעלה מעל עצמנו ונעשה זאת מכוח הצו המוסרי שבנו.

אני מאמין שכמעט כל אחת ואחד מאתנו הרגיש פעם חוסר נוחות מנוכחות המשטרה בסביבתו. יש כאלה שאפילו נפגעו שלא בצדק בידי שוטרים. זהו המחיר המצער שפרטים משלמים כדי לזכות בביטחון החברתי של כלל הציבור. זו לא העת לביקורת, גם אם מוצדקת, על המשטרה ומשמר הגבול. כולנו מצווים להביע תמיכה במשטרת ישראל ולחזק את ידי השוטרים בשמירה על הסדר הציבורי. אין לנו משטרה אחרת. האספסוף שהרים את ראשו נגדה לא יחליף אותה. מי שרוצה להגן על יהודים, יתגייס לכוחות הביטחון ויפעל אך ורק במסגרתם. על כולנו להתפלל לשלומה של משטרת ישראל, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ.

אלו ימים שבהם לאנשים השפויים שבחברה קשה, אולי בלתי אפשרי, לשחות כנגד הזרם. הסחף גדול וכל אחד מאתנו מרגיש חסר אונים לעמוד בפניו. אך זהו הזמן להתגבר, לחזק את החוסן החברתי, לשקם את הערבות ההדדית ולחדש את האמונה בצלם האדם שבנו. גם אם רק נשתדל להיות אנשים במקום שלא נותרו כאלה, דיינו.