לבנוניזציה בישראל

צעירים ערבים מכים נוסעים יהודים ברכבת הקלה בירושלים. צעירים ערבים תוקפים יהודים דתיים בדרום תל אביב-יפו. למרבה הזוועה התוקפים אינם מתחבאים. הם מצלמים את אירועי התקיפה בטלפונים ניידים ומפיצים את התמונות ברשתות החברתיות באינטרנט. ממש גאווה לאומית. כנופיות של בני מיעוטים מנהלות "מלחמה זעירה" נגד בני הרוב היהודי. בדרום מתנהלת בריש גלי "מדינה בתוך מדינה", כולל גניבות ומעשי שוד, שומו שמיים, ממחנות ומשטחי אימונים של צה"ל. בצפון מזרח המדינה מתנהלת ממלכת גביית דמי חסות. מי שמסרב לשלם סובל מגניבות ומחבלות בציוד ומפגיעה בשטחים חקלאיים. אין חדש תחת השמש. "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כא 25). עצוב מאוד. רבותיי, ההיסטוריה חוזרת.

למען הסר ספק יודגש שתהליך הלבנוניזציה בישראל התחיל להתחולל זמן רב לפני שלוט ממשלת הימין האחרונה, הגם שהתהליך הואץ בעשור האחרון. קשה לשים אצבע על ציר הזמן ולקבוע מתי החל תהליך הלבנוניזציה בישראל. ייתכן שאפשר לסמן את מועד רצח ראש הממשלה בישראל כמועד תחילת התהליך. מכל מקום, עובדה היסטורית היא שמאז רצח ראש הממשלה לא מילאה אף ממשלה בישראל (פרט לאחת) את ימיה על פי החוק, דהיינו נדמינו לשכנינו מצפון, שרציחות ראשי הציבור אצלם הן בבחינת חזון נפרץ, ראו לדוגמה רפיק חרירי ובאשיר ג'ומאייל.

לבנון, אשר במפות הגיאוגרפיות ה"ישנות" עדיין משורטטת כמדינה ששטחה 10,800 קמ"ר (כמחצית שטחה של מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק), כבר מזמן פסקה מלהיות מדינה מתפקדת והפכה ל"מדינה כושלת". אם לבנון הייתה שורדת כמדינה מתפקדת היא הייתה כיום בת 78 שנים. לאחר התפרקות האימפריה העות'מאנית קיבלה צרפת את המנדט לשלוט על שטחי סוריה ולבנון. בשנת 1943 העניקה צרפת עצמאות ללבנון. המבנה הפוליטי שהוקם בלבנון על ידי הצרפתים תפקד כהלכה במשך שנים רבות. לבנון הייתה אז "שווייץ של המזרח התיכון". כלכלתה הייתה יציבה ומתפתחת, בעלת מערכת בנקאות מופתית. מאות אלפי תיירים מכל רחבי המזרח התיכון הגיעו לנופש בהרי הלבנון הקרירים והמצודדים. העיר ביירות והנמל הגדול שלה שימשו כמרכז עסקים אזורי, ומערכת ההשכלה, כולל ההשכלה האקדמית, הייתה מפותחת והתנהלה ברמה מערבית.

אולם כנראה לא לעולם חוסן. שינויים חברתיים ופוליטיים החלו להתחולל בלבנון, בתחילה מבלי שניתנה לכך תשומת לב רצינית ובהמשך, הגם שתהליכי השינוי החלו להתבלט, נוצר מצב בלתי-הפיך. עקב כך החלו נוצרים רבים להגר מלבנון למדינות אחרות והאוכלוסייה המוסלמית החלה "לתפוס פוזיציות" שהלכו והתעצמו. בתחילה היו אלה מוסלמים סונים שהפכו לקהילה הדומיננטית במדינה במקום הנוצרים-מרונים. עם חלוף הזמן תפסו המוסלמים השיעים עמדות שליטה, וזכו לתמיכה מאסיבית של משמרות המהפכה האיראנית. את התוצאה ניתן לראות בימים אלה. למעשה, מדינת לבנון איננה קיימת עוד.

אלה מבינינו שחיים במדינת ישראל, כנראה מתקשים להבחין בהתממשותו של תהליך לבנוניזציה במדינה היהודית. עוד טיפה ועוד טיפה והסאה עדיין לא נתמלאה. אולם חברים טובים, או אפילו ישראלים שחיים בחו"ל ועוקבים בדאגה אחרי הנעשה בישראל, מבחינים בתהליך. מחד גיסא אחוז התושבים היהודים במדינת ישראל פוחת ומאידך גיסא אחוז התושבים המוסלמים במדינה הולך ועולה. הדבר נובע לא רק מהשוני ברמת הילודה בין שתי האוכלוסיות הדתיות בישראל אלא גם, ואולי בעיקר, בשל זכות שיבה "פרטיזנית" המתממשת "מתחת לרדאר" באצטלת איחוד משפחות, נישואין עם אישה שנייה, שלישית או רביעית שלא נולדו בישראל ועשרות אלפי ילדים שנולדו להם ונהנים מדמי ביטוח לאומי וקצבאות ילדים על פי המקובל בישראל לגבי בני המקום. התוצאה – הפקרות בהתגלמותה בישראל ואין פוצה פה ומצפצף ("מנא מנא תקל ופרסין", דניאל א 6).