המחלה האוטואימונית של החברה הישראלית

כיצד בונים קונצנזוס לאומי?
דגל ישראל

אזרחי ישראל נהנו בבחירות מרץ 2021 (חייבים להדגיש את שם החודש, כי ייתכן שיהיו עוד בחירות ב-2012) ממגוון בלתי ייאמן של מפלגות; הבוחר הישראלי יכול היה לבחור אחת מתוך 39 מפלגות. זהו מבחר שלא קיים בשום מקום אחר בעולם. נתניהו מקפיד לספר לנו על הייחודיות של מדינתנו, אנחנו "ראשונים בחיסונים", "ראשונים בשלום עולמי", "ראשונים באהבת עמים אלינו", והנה נוסף עוד "ראשון": מדינת ישראל ראשונה בעולם במספר המפלגות המתמודדות על מושב בבית הנבחרים. הישג ענק!

אבל אם נפסיק לשים כתרים לראשינו, ונתייחס ברצינות למצב שהגענו אליו בבחירות 2021, נראה שאנו בבעיה רצינית: לחברה בישראל אין קונצנזוס לאומי. אני רואה את הקופצים וצועקים "לא נכון", ואני חוזרת וטוענת: אין קונצנזוס לאומי. פרט לכך שמדינת ישראל היא מדינה ליהודים (לא מדינה יהודית, ויש הבדל), ועל נושא זה אכן קיים קונצנזוס לאומי – אין הסכמה ואין קונצנזוס לאומי על אף נושא אחר. חוק השבות הוא הקונצנזוס היחידי, הנושא שאיש אינו חולק עליו. מדינת ישראל חייבת להיות מדינה ליהודים, כל יהודי יכול להיכנס ולהתיישב בה. אבל איפה להתיישב? איך להתיישב? מה מקבל המתיישב? איזה חוק חל על המתיישב, אם הוא מתיישב בהתנחלות למשל? בלבול אחד גדול.

מה קרה לנו? מדוע אנחנו כל כך מפוצלים ומחולקים? אשכנזים, מזרחיים, דתיים, חילונים, יוצאי אתיופיה, עולים מרוסיה, ימנים, שמאלנים, קפיטליסטים וסוציאליסטים, ויש עוד. אנחנו חברה מפוצלת ומחולקת, וכל קבוצה מרגישה ומאמינה שהיא מקופחת, מנוצלת, לא מוערכת מספיק ולא מקבלת מהמדינה את המגיע לה. כל אחת מהקבוצות מרגישה שהיא קבוצת "השקופים". וידוי אישי, אני למשל מרגישה אשכנזייה מקופחת. מעוררים בי את התחושה שאני צריכה להתבייש שאני מתנשאת (ואני לא), שאני צריכה להודות שאני גזענית (ואני לא), וודאי שאני צריכה להחזיר את כל הטוב שקיבלתי מהמדינה שלא בצדק (לא קיבלתי מאומה) על חשבון הקבוצה המזרחית שקופחה וזכתה להתעללות והשפלות מצידי (מעולם לא קיפחתי ולא התעללתי באיש).

העדר קונצנזוס לאומי הוא סכנה להמשך קיומה של ישראל כחברה בריאה, מתקדמת, ערכית ומתפקדת. החברה בישראל דומה לגוף שסובל ממחלה אוטואימונית, מחלה שבה הגוף תוקף את עצמו – הגוף החולה מאתר בגוף איברים בריאים, מגדיר אותם כחולים ותוקף אותם, למשל מחלות פרקים, סוכרת אוטואימונית, מחלות בלוטת התריס ועוד. החברה הישראלית סובלת מתסמונת אוטואימונית – החברה תוקפת את עצמה והורסת חלקים בריאים בחברה על ידי הסתה של קבוצות נגד קבוצות אחרות, הגדרת קבוצות בחברה כ"אויבות", קריאות לאלימות כנגד מוסדות אכיפת החוק, ניסיונות להרוס את מערכת המשפט, השמצות הדדיות, שימוש באמצעי תקשורת כמו פייסבוק וטוויטר, שימוש בהקלטות לא חוקיות של מנהיגים והוצאת דבריהם מהקשר. מעל לכול נוצרה בחברה הישראלית אווירה חולנית של חוסר אמון. אף אחד לא מאמין לאף אחד, הן במישור האישי, הן במישור העסקי והן במישור הפוליטי. אי אפשר לקיים חברה שסובלת מהמחלות הללו לאורך זמן. אנחנו חייבים להפסיק לתקוף את עצמנו.

ועכשיו לחדשות הטובות. המצב החולני של החברה בישראל אינו ייחודי לנו. חברות רבות בעולם סובלות מהעדר קונצנזוס. יתרה מזאת, במקרים קיצוניים התוצאות הן מלחמות אזרחים, כמו שראינו ב"מלחמות שבטים" בבוסניה ובצפון אירלנד. שם המצב הגיע עד למלחמת אזרחים והרמת נשק איש על מי שהיה אחיו עד לאחרונה. לצערנו, גם ההיסטוריה שלנו מלאה בדוגמאות כאלו.

העדר קונצנזוס גורם קודם כול להרס הממלכתיות. כל קבוצה מקדמת את האג'נדה שלה ללא כל התחשבות בתוצאות מאבקה על הקבוצות האחרות. כל קבוצה מנסה להגדיל את חלקה בעוגה הלאומית, ואילו הממלכתיות והדאגה לעתיד החברה כולה, על כל אזרחיה, נעלמת. כאמור המצב מדאיג לא רק אותנו, ומחקרים רבים נעשים בעולם במאמץ למצוא אסטרטגיה חברתית אשר תקטין ותפחית את הקרעים, ואף תגדיל את רגש הממלכתיות ותחזק את הקונצנזוס הלאומי.

אני נתקלתי לאחרונה במחקר מעניין העוסק בסוגיה הקשה הזאת, מחקר המציע מספר דרכים, לא פשוטות אמנם, שאמורות להקטין את השונה בין הקבוצות בחברה ולהגדיל את השווה ביניהן. האסטרטגיה בנויה על הרעיון שמאחורי כל קבוצה קיים נרטיב, שהוא "המהות" או ה"סיפור" או "הרעיון המרכזי" המאחד את חברי הקבוצה, נרטיב שמייצר את האג'נדה של הקבוצה ומייצר את העוינות והכעס על הקבוצות האחרות, או לפחות תורם לכך. הנרטיב הזה הוא "החיידק" שמייצר את המחלה האוטואימונית. הוא גורם לקבוצות להיות במצב עוינות עם הקבוצות האחרות ועל ידי כך לתקוף את החברה כולה, דהיינו את הגוף הבריא, ולהביא את הגוף הבריא למחלה כרונית.

האסטרטגיה המוצעת במאמר שוללת מכול וכול את המאמצים של כל קבוצה לתקוף את הקבוצות האחרות ולנסות להראות את הנרטיב שלהן כלא לגיטימי. דה-לגיטימציה של הנרטיב של האחר תורמת להעמקת הקרע ולהרס הקונצנזוס. החוקרים מציעים אסטרטגיה שהם קוראים לה PTN – Progressive Narrative Transformation. העיקרון המרכזי של אסטרטגיה זו מושתת על ההנחה שהקבוצות השונות צריכות לטפח נרטיב, או לטפח סיפורים מההיסטוריה המשותפת של כל חברי הקבוצות, כמו אירועים תרבותיים, חברתיים, היסטוריים, מהעבר המשותף של כולם. הרעיון המרכזי הוא ליצור נרטיב המבוסס על מאורעות חשובים המשותפים לכל חברי הקבוצות, להתרחק מהייחודיות של הקבוצה ולהדגיש את המשותף לכל הקבוצות. אסטרטגיה זאת יכולה להיות נקודת מוצא ליצירת קונצנזוס לאומי. חג הפסח הוא דוגמה מצוינת לנרטיב מהסוג המלכד.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. ריבוי מפלגות גורם לכך שלא ניתן להגיע למצב של מפלגה שלטת גדולה, שהיא בלתי תלוייה באחרות. מצב שה התפתח כי לימדנו את כולם שמפלגה סקטוריאלית קטנה יכולה להיחשב כ"לשון מאזנים" באופן שמגדיל את כושר הסחטנות שלה באופן חסר כול פרופורציה לכוחה האלקטוראלי. מצב זה אופייני לפוליטיקה הישראלית המסביר את ריבוי המפלגות הקטנות.
    הדרך לפתור הבעיה היא העלאת אחוז החסימה מהרמה הנוכחית של 3.5% ל7% . הבעיה היא שאף כנסת עכשווית לא תצביע בעד- כי בכך היא גודעת את הענף שחבריה יושבים עליו.
    את המצב האנומלי הזה אנו חייבים לשנות, אחרת אף מפלגה, ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית- לא תוכל למשול. זכרו את מה שעברה ציפי ליבני ששסרבה להיענות לדרישת הסחטנות של ש"ס- אף שהיה בידה להקים ממשלה- וסופה שהיא מטיילת ביוון הרחק מהעשייה המדינית החשובה שתרומתה לה רבה.
    ליברמן ניסה בכול כוחו להביא לפתרון הזה- אבל היצר הישראלי גבר, ואנחנו שוב החמצנו הזדמנות חד פעמית אולי לשינוי חיוני זה.

  2. ה- PTN – יופי של רעיון. יש לנו כבר אחד כזה.
    כמו שכתבת – מדינה ליהודים. על זה יש להתלכד.
    הנרטיב הוא – עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל.
    זה כבר מתרחש. ימין-דתיים הפכו לרוב מוחלט.
    שמאל-חילונים הפכו למיעוט.
    כל הכבוד על הגיבוי המדעי למתחולל בארצנו.

  3. נכון שצריך לחפש את המשותף
    אבל בחברה הישראלי השונה והקטבים הם העיקר והרוב
    לכן אין שום סיכוי לתיאוריות האלה

  4. אם לא יבנה קונצנזוס אנחנו אבודים. מסביבנו ים של אויבים. בתוכנו הרבה בעיות. קונצנזוס אמיתי והוא בלבד נותן לנו יכולת השרדות לפריחה. חשוב שמנהיגי המפלגות יבינו זאת.

  5. האמירות האישיות מאוד שלך חזקות מאוד והודעות ללב. מזדהה איתך.

  6. מאמר מעולה. כתוב כהלכה. הלוואי שזה היה סגנון הבירור והדיון ולא ההתלהמות השטוחה הנהוגה בארץ כיום.

  7. חייבים להתאחד ולחפש את המשותף. אפשר לחשוב אחרת בכל נושא, אבל מעל לכל חייבת להיות הסכמה על ערכים כלליים. אחרת אין זכות קיום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הסהר הטורקי

מה עומד מאחורי ההתקרבות של טורקיה למדינות האזור

תמונה של ד"ר קאופמן

חידות חשיבה (114)

ביקור חוזר בלוח השחמט: (ב) עוצמתה של המלכה