ותיעצר המגפה

זו העת לשקם את המערכות החברתיות ישראל
לחיצת ידיים
צילום: Tobias Wolter commons.wikimedia.org

משחר ימיה של האומה העברית שיצאה ממצרים, מעבדות לחירות, וברצף האירועים המלווים אותה מימיה הראשונים, מקום נכבד יש לשורה של מגפות שמלווה את העם.

את כל המגפות האלה מאפיינת תופעה אחת. בשום מקום לא נאמר: "ותיגמר המגפה", "ותחלוף המגפה, ויתגבר העם על המגפה" אלא, משפט אחד: "ותיעצר המגפה".

מגפה היא מכה מערכתית, היא אינה מתבטאת רק בבריאות הגוף, אלא גם בהרס המערכות החברתיות, בהרס הערבויות ההדדיות של החברה, היא שוחקת את חיי הקהילה, היא פוגעת באיכות החיים בכל דרך אפשרית, וזאת בשונה ממחלה שהיא נקודתית.

מגפה אינה נגמרת ביום בהיר אחד. היא נעצרת. נעצרת, כיוון שזוהי הנקודה שבה על החברה להתגייס ולשקם את עצמה. כל התופעות המלוות את המגפה נעצרות. אולם כל התופעות המלוות את החברה ממשיכות להעיק עליה ולסבך את ההבראה מהמגפה ומהשלכותיה.

עם ישראל נמצא היום בנקודת מפנה. יש אומנם סימנים לעצירת המגפה. אבל אין סימנים לגמר המגפה, כעת אנו נמדדים כחברה שיש בה ערבות הדדית. אל לנו לרקוד על הדם ולחפש איש את אשמת חברו, עלינו לצמצם את הריחוק בין השכבות השונות, בין הציבורים, לצמצם את הריחוק מחברים, מאחים וממשפחה, שכולם יחד המהווים את האומה. כל אלה הם בתחום אחריותה של האומה המתאוששת.

"ותיעצר המגפה" הוא פסק זמן שניתן לנו כדי לנסות ולתקן את עצמנו, לדאבוני, אנחנו כחברה עדיין איננו נענים לאתגר הזה. אין אחדות, אין יחסי קרבה, אין נכונות להושיט יד, לסלול יחד דרך או להבין ולהתפשר. ישנו רק קיטוב הולך ומחריף. בימי המגפה – כמו בימי מלחמה, החל ממלחמת השחרור, ועד אחרי מלחמת יום הכיפורים – זכינו ברגעי חסד של אחדות וסולידריות ונכונות לעבוד בצוותא. אולם כל הסולידריות הזו נעלמה לה ממחוזותינו היום.

כיום אנו ניצבים קבוצות קבוצות של אנשים ועוסקים בפילוג במקום באיחוד, בהתגרות זה בזה, לא ששים לקבל את האחר, לא מושיטים יד ולא מוכנים לקבל ולהאמין שישנן דרכים רבות לאמת ושהדרך להגיע אליה היא לשלב ידיים כולם יחד.

חלילה לנו מלהחמיץ את הרגע הזה של "ותיעצר המגפה". החורבן של אחרי המגפה, שיקרה אם לא נשכיל להתאחד ואם לא נשכיל להטות שכם ולעבוד יחד, יכול להיות רע ומר. מי שמעלעל בדפי ההיסטוריה האנושית שלנו כעם, יודע למה הובילו אותנו השנאה והפילוג בתוכנו.

המגפות החברתיות שנלוו למגפות גוף ונפש, היכו אותנו עד כדי חורבן ופיזור בקרב העמים ברחבי העולם, ורק לאחר השואה במאה ה-20, הצלחנו להגיע לכאן ובכוחות משותפים לבנות נס מהלך שעצר את מגפת הגלות. עצר אבל לא תיקן. בידינו הופקד הנס הגדול הזה ובמו ידינו אנו מכלים אותו. אם אנו מעוניינים בעתיד ובמחר טוב יותר עם זריחות ותקוות חדשות, חובה עלינו היום לשנות את ליבנו כלפי האחר, לנסות ולקבל אחד את השני בדרך שתאפשר להמשיך יחד כל אחד בדרכו מתוך כבוד הדדי, אחווה, רעות ואמונה. שאם לא כן, נעצרה המגפה, אבל לכשתתחדש, מצבנו יהא גרוע פי כמה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. דברים חשובים,ראויים להאמר בכל פורום ובכל מקום במחוזותינו.ולוואי שנפנים את תכנם ,שכל אחד יקח על עצמו משהו מהדברים.חג שמח.

  2. מסתבר שמגפת הקורונה היא אפסית לעומת המגפה הפוליטית שמכלה כל חלקה טובה בחברה שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי