אנשים אחים אנחנו בארץ הזאת

על שותפות הגורל שלנו ושל ערביי ישראל
תמונה של אלטמן
ד"ר דוד אלטמן

המפגש ההיסטורי בין העם היהודי לבין האסלאם היה רצוף עליות ומורדות. תור הזהב שהיה באירופה, שבו חברו בני דת משה למוסלמים, הביא בשורה טובה לעולם בכלל ולאירופה בפרט. גירוש ספרד הפנה יהודים רבים אל חיק אומות המזרח, בחלקן הם נתקבלו בחום, באהבה ובהערכה הדדית ואילו בחלקן הם נרדפו וסבלו מהשפלה ובידוד.

מערכת היחסים בין היהודים למוסלמים הגיעה לשיאה לפני כמאה שנה עם הצהרת בלפור, כאשר תנועת השחרור והשיבה למולדת היהודית נתקלה בתנועת השחרור של המוסלמים שרצו להשתתף בשוד האדמות באזורינו לאחר נפילתה של האימפריה העות'מאנית. ובכל זאת, חרף העימות הקשה, השנאה ושפיכות הדמים, חלה התקרבות בין ערביי ישראל לבין תושביה היהודים.

היהדות חרטה על דגלה את המשפט המלווה את עם ישראל מיום צאתו מארץ מצרים: "ואהבת את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים", עוד לפני שתפיסה ליברלית מסוג זה הייתה מוכרת בעולם. ואכן, שני הצדדים הושיטו יד לשיתוף פעולה. רוב המפלגות הציוניות במדינת ישראל היו אטרקטיביות לערביי ישראל, והיו מביניהם שנבחרו לחברי כנסת מטעמן. חברי הכנסת הערבים הזדהו עם המפלגות השונות, למשל מפלגת העבודה או מפא"י ההיסטורית, המפד"ל וש"ס ומפלגות אחרות, וראו בהן כלי לשילובם בחברה הישראלית.

לאחר מלחמת ששת הימים חשו חלק מערביי ישראל גאווה על היותם חלק מהמדינה. הם הזדהו באהבה רבה עם המולדת הישנה-חדשה עבורם, שבה ניהלו חיים טובים יותר מאשר אלה של אחיהם בארצות השכנות.

אולם הסכמי השלום שנועדו לקרב בינינו לבין הפלסטינים והחזירו את מנהיגיהם מארצות הפזורה לשטחי ישראל ההיסטורית, יצרו ניכור רב בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה היהודית.

מי שהאמין בלב שלם, כי ראש הגשר לשלום ייבנה מהגשרים שבין ערביי ישראל לבין יהודי ישראל, התבדה. חלק מערביי ישראל אימצו זהות פלסטינית המבוססת על לאומיות פלסטינית ועל הכחשת הלאומיות היהודית.

ריחוק זה גרם לפוליטיזציה של המאבק בין ישראל לבין תושביה הערבים שבסתר ליבם רצו ורוצים גם היום להיות חלק מהחברה ומהאומה הישראלית. הם מזדהים עם מה שהמדינה מייצגת, הם אוהבים להיות חלק ממנה ואיש מהם לא היה רוצה כאן שלטון אחר, או לעבור לחיות תחת שלטון מדינות ערב הסובבות אותנו. כפרים בגדה שאוימו כי יוחזרו במסגרת חילופי שטחים נחרדו מהרעיון והתנגדו לו בכל מחיר אף שהכוונה הייתה לא להעבירם ממקומם אלא להעביר את השלטון למדינות ערב השכנות.

אומנם המנהיגות הערבית הזדהתה עם המנהיגים הפלסטינים ברחבי העולם ופחות עם המנהיגות הישראלית, אולם במדינת ישראל נמשך החיבוק הזוחל בין תושביה היהודים לתושביה הערבים. המראה שהוצבה בפני ערביי ישראל, עם חתימת הסכמי הנורמליזציה עם האמירויות ורכישת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים על ידי האמירותים הביאה את כולנו להתבונן במציאות החדשה באזורינו, ולפתע מתברר לכל אחד מאיתנו, כי בית"ר ירושלים היא אפיזודה קטנה מאוד במערכת היחסים בין העם היהודי לבין אזרחיה הערבים של מדינת ישראל, הקרויים בינינו לבין עצמם "ערביי ישראל" .

ערביי ישראל משתלבים כמעט בכל תחומי החיים במדינה: בבתי החולים ובבתי המרקחת, בקניונים ובחברות גדולות, בעסקים קטנים וגדולים. יהודים וערבים כאחד מכבדים ומעריכים זה את זה ובין רבים שורר רגש של קרבה אמיתית – בני אברהם היהודים מחד גיסא, ובני אברהם ערביי ישראל מאידך גיסא.

אפשר לומר שתקרת הזכוכית נשברה עבור ערביי ישראל. הם ממלאים שלל תפקידים ומשרות: בצבא, בממשלה, במשרד האוצר ובמשרדים נוספים חשובים אחרים. חברויות ושותפות אמת קיימות בקרב האנשים, אולם לצערנו תחושה זו טרם חלחלה להנהגה. אין זה סוד שרבים מאיתנו רואים בערביי ישראל אחים אמיתיים. לעיתים אף יותר מאחינו הפזורים ברחבי העולם שחלקם מרוחקים מרעיונותיה של מדינת ישראל. ערביי ישראל שותפים לחיינו במולדת הזאת, ערכי המולדת שלנו ושלהם אינם סותרים אלה את אלה. לצערי, טרם הפנמנו כולנו כי אחים אנחנו ויש באפשרותנו לחיות בצוותא, ברווחה ובשגשוג בארץ מולדת אהובה, שבה אנחנו שותפי גורל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. אבל כאשר האנשים אוהבים מנהיגים מסיתים אין סיכוי שזה יצליח.

  2. מזלם הגדול של ערביי ישראל שהם אזרחים של מדינה יהודית שהוקמה ע"י עם ישראל. בשל כך פיסת הקרקע שעליה יושבים "אחינו הערבים" כפי שאתה כותב, היא המקום השקט והבטוח ביותר עבור כל בן אנוש שחי במזרח התיכון.
    כאן התאפשר לערביי ישראל ללמוד להתקדם, לחיות בעושר לצד היהודים.
    חלק ממנהיגיהם לא רוצים להבין את זה. הם רוצים שתהיה כאן "מדינת כל תושביה". כמו בסוריה? כמו בלבנון? כמו בעיראק?
    שישמור אותנו אבינו שבשמיים ממדינה דו לאומית. ישראל חייבת להישאר מדינה יהודית עם שלטון יהודי, פשוט כדי שהערבים לא יכנסו לניהול המדינה. מספיק שהם מנהלים את עצמם – כפי שהם מנהלים – ודורשים מהממשלה לבוא ולמגר תופעות מסוימות במקומותיהם.
    ד"ר אלטמן הנכבד – נעים לפנתז. אין צורך להתבלבל.

  3. דווקא כעת שההסתה בשיא, מתעוררים בשני הצדדים ניצנים של הכרה בעובדה שצריכים ללמוד לחיות יחד ורצוי בשלום.

  4. ל הכבוד לך. אסור להקשיב לאנשים ציניים וכאלה שאיבדו את התקווה.

  5. יש להבדיל בין משאת נפש ובין המציאות, ויותר מכך- להבין את התרבות המוסלמית הערבית במזרח התיכון.
    נכון שבראיה שלנו חיי הערבים בישראל הם נוחים יותר בכול היבט בהשוואה לאלטרנטיבה וירטואלית בארץ ערבית אחרת. בתפיסת עולמם- לא זה הוא העיקר, כקולקטיב- נשמתם קשורה לפן-ערביות והסולידריות המוסלמית, שהיא חזקה יותר ממנעמי החיים הנחשבים כול כך בתרבות הישראלית, בה מוענקת חשיבות עליונה לחופש הפרט והביטוי העצמי, בצד ערכים דמוקרטיים אחרים- שהם בחשיבות מישנית בהשוואה לערכי איסלם. לכן- זה שאתה אומר לערבי שבמדינה כמו סוריה למשל, הוא לא היה מעז לבקר את השלטון ולהפגין באופן חופשי כפי שניתן לו בישראל (או אפשרות להקרין את "ג'נין ג'נין" בחסות בג"צ), אינה משכנעת אותו כפי ציפיותיך, כי מערכת ערכיו- שונה!
    המחשבה שדמוקרטיה היא משאת נפשו של כול ערבי באשר הוא- היא שגויה מיסודה, ראה מה חולל הניסיון ה"דמוקרטי" בעירק – מאות אלפי הרוגים במלחמת אחים, שלא היה קורה במשטר חמולתי של סאדאם חוסיין.
    אבל- לאחר שני דורות של ערבים צעירים בישראל- מתחיל עתה השינוי המיוחל, בדומה למתרחש במפרציות שרכשו השכלה ואורח חיים מערבי, זה מה שאיפשר את הסכמי "ברית אברהם"- כאן טמונה התקווה.

    1. אני מסכים עם גדעון. אצל היהודים הדמוקרטיה היא בדם. בספר איוב מובהר שמותר לבקר את אלוהים. כל מלכי ישראל ויהודה הם תחת ביקורת נוקבת. קונפליקטים פותרים בדיונים ולא באלימות פיזית. בגולה ליהודים לא היו למנהיגים כוח פיזי והכל התנהל בהסכמה. וכך עד היום בישראל. המון מחלוקות והמון ביקורת, ממשל דמוקרטי מוסכם. לעומת זאת למוסלמים יש מסורת של שררה הן בתוך המשפחה והן בקהילה. המשטר הדמוקרטי והליברלי בישראל היה זר להם והיד הרכה של השלטון המרכזי התפרש אצלם כרפיון השלטון המרכזי. לכן נוצר מצב של אי משילות במגזר הערבי ואת הואקום ממלאים פורעי חוק שמנסים להטיל שררה בכוח. לרוב התושבים הערבים מצב זה אינו לרוחם והם מייחלים להדחת הכנופיות ושררה של השלטון המרכזזי. ייקח זמן עד שממשלת ישראל תבין האצל הערבים הצד השני של השררה הוא לא ליברליזם אלא אנרכיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?