זעקת הנשים העצורה

גל אלימות של גברים כלפי בנות זוגן
תמונה של ניצה
ד"ר ניצה דורי

כשהייתי גננת זיהיתי מיד את הילדים המוכים בגן כבר בתחילת שנה. כיצד? הייתי מרימה יד ללטף את ראשם או את לחיים והם היו מגינים על פניהם עם שתי הידיים. לאט לאט הם למדו שהיד שלי המונפת כלפיהם לעולם לא תכה אלא תלטף, אבל הסימן הקטן הזה אותת לי באלפי נורות אזהרה שיש כאן ילד מוכה, וילד מוכה הוא ברוב המקרים סימן גם לאחים מוכים ואם מוכה.

את כותרות העיתונים ואת מהדורות החדשות תפס לאחרונה הנגיף במלוא עוצמתו, וגל האלימות שפקד נשים רבות נדחק והושתק. גברים התפרצו בחמת זעם על נשותיהם, פיזית ומילולית, וסיר הלחץ של הסגר בבתים רק החמיר את הבעיה. מיכל סלה, טטיאנה חייקין ומאיה וישניאק הן רק חלק מקורבנות האלימות של גברים כלפי בנות זוגן בעת האחרונה. כיצד ניתן יהיה למנוע את הרצח הבא, אנו שואלים את עצמנו, ולבנו חומל על תינוקות ופעוטות שאמן נרצחת לנגד עיניהם.

כמו תמיד יהיה התירוץ: אי שפיות זמנית. ואני טוענת שלפעמים צריכת תרבות מהסוג הרע היא זו שמשבשת לאנשים מסוימים משהו ברמת המוסר שלהם. סדרות הנטפליקס גדושות בפושעים וברוצחים סדרתיים, ובשלב מסוים, אולי לאחר סרט על רוצח סדרתי עשירי, משהו בנפש משתבש. פתאום זה נראה די סביר לרצוח כך סתם, משהו ברף המוסרי מתדרדר עוד ועוד, עד אשר הוא נמצא על סף תהום.

תמרורי האזהרה חייבים לאותת לכל אישה באשר היא: גבר קנאי הוא לא גבר אוהב אלא גבר שעלול להפוך לאלים. גבר שמחרים את הטלפון שלך, שמשתלח בך בקללות, שנועל אותך מחוץ לבית באמצע הלילה, שצועק שהכול באשמתך, גבר שאת חייבת לדווח לו על כל שקל שאת מוציאה, שלא נותן לך להשתמש בכרטיס אשראי משלך, שאוסר עלייך לקנות בגדים או לדבר עם בני משפחה, חברות וקולגות לעבודה בטלפון, שמשפיל אותך לפני אחרים ונותן לך הרגשה שאת אפס – הוא גבר מועד לפורענות.

אז אם את קוראת כעת את הטור הזה, הקשיבי נא לי!

ברצוני להאיר כעת את המקום הכי חשוך שלך, להעניק לך כוח בימים שהקרקע נשמטת תחת לרגלייך:

אני רואה אותך, עייפה בנשים, בתור בסופר, בתור בבנק מסתירה פנס בעין עם משקפי שמש גדולים, שבירה, מתפוררת, מפרנסת, יולדת, מגדלת, לומדת תוך כדי ונאבקת בהחלטה מה לקנות קודם לנוכח ארנק מתרוקן. אני רואה אותה נאבקת במשקל, נאבקת על תדמית המשפחה היפה שהקמת – זה לא בגללך, זה לא באשמתך! תרפי.

מותר לך. מחול לך. מחול לך.

אני מתארת לעצמי באיזו תהום חשוכה את נמצאת.

אני מתארת לעצמי באיזה טרור את חיה.

אני מתארת לעצמי איזה גיהינום את עוברת.

איני מכירה אותך ואיני יכולה להצילך – הצילי את עצמך!

עצרי את הסטירה הבאה, את האגרוף הבא, חסמי את הקללה, קחי את ילדייך וצאי משם, צאי משם כי הפעם הבאה עלולה להיות לא סטירה ולא אגרוף אלא חייך!

צאי משם להורייך, לאחייך, למקלט, למוסדות של חסד – צאי משם היום, עכשיו! וקחי ממני חיבוק חם, חזק ומנחם לדרך חדשה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. שנשים יתחילו לחיות באמת ולדאוג לצורת החיים שלהן ושל ילדיהן

  2. מעשים אפס
    גברים אלימים ממשיכים להגות את הילדים ולרצוח את הנשים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך