הבטחת המשך העסקה

חוק שימור מקומות עבודה לאחר משבר הקורונה
סימו קריאה - שרטוט
תמונה: Orikrin1998ikimedia commons

מגפת הקורונה יצרה משבר בריאותי אך גם משבר כלכלי עמוק, הן בקרב משפחות והן בקרב מעסיקים. מומחים רבים טוענים שוב ושוב, שהמצב לא יחזור לקדמותו, כפי שהיה ערב המשבר. המשמעות עשויה להיות מכאיבה ביותר. מועסקים רבים חוששים, עד כדי חרדה של ממש, להמשך העסקתם במקום העבודה, שממנו נזרקו לחופשה ללא תשלום, בגיבוי מלא של המדינה.

כיום שיעור האבטלה הגבוה מאוד הוא מלאכותי ואני מקווה שהוא גם זמני מאוד. בימים כתיקונם שיעור האבטלה בישראל הוא מן הנמוכים ביותר בעולם. אם לא ישובו כל המועסקים למקום עבודתם הקודם, הצמיחה במשק תקפא ושיעור האבטלה יישאר גבוה. כך יוצא, שהן מסיבות פרטניות, פרנסת משקי הבית, והן מסיבות ציבוריות, תחיית הכלכלה, לאחר המשבר, עלינו להחזיר את המצב לקדמותו. על הכנסת והממשלה לדאוג לכך שכל המועסקים ישובו למקומות העבודה שלהם, בדיוק כפי שהיו לפני המשבר.

בצד השיקולים הכלכליים ברמת הפרט וברמת המדינה, הכרחי להתחשב גם בשיקול החברתי-מוסרי. חברות ומדינות שעברו משברים כלכליים (ברית המועצות למשל) הצמיחו אליטה אוליגרכית שניצלה את המשבר לטובת עצמה; בעוד העם רודף אחר מנת הלחם היומית שלו. הפער בין עשירים לעניים העמיק, העוינות החברתית התגברה והערבות ההדדית נשחקה. גם בעלי העסקים הקטנים יותר מחשבים את מסלולם מחדש. כל אחד מהם יכול לטעון, ולא תמיד בתמימות, המדינה כפתה עליי להוציא את העובדים שלי לחל"ת, המשבר פגע ברווחיות של העסק שלי ולפיכך אני נאלץ לפטר אותך או אתכם. פיטורי עובדים הם גם הזדמנות עסקית, להתייעלות ולחיסול חשבונות. גם המדינה כמעסיק ענק וגם החברות הממשלתיות לא תהיינה פטורות מניצול הזדמנות נבזי לחיסולי חשבונות.

החברה הישראלית קבעה לעצמה שני כללים חברתיים חשובים ביותר, שנועדו למנוע את קיפוחם של מועסקים מסיבות של ניצול הזדמנות עסקית. אזרחים היוצאים לשירות מילואים, לא זו בלבד שהם מסכנים את ביטחונם האישי עד כדי סכנת מוות, הם גם מסכנים את מקור הפרנסה שלהם. מעסיקים, בעיקר פרטיים, לא מעוניינים בעובד היוצא למילואים לתקופות ממושכות. כמה מהם פיטרו עובדים מצוינים על רקע זה. באה המדינה וחוקקה חוק המונע מהם לפטר עובד הנקרא לשירות מילואים.

כיוצא בזה, נשים הרות, האמורות תוך זמן קצר ללדת ולצאת לחופשת לידה העשויה להימשך חצי שנה. מבחינה עסקית טהורה, אין סיבה להעסיק נשים הרות ולכן מפטרים אותן בתחבולות שונות. באה המדינה וחוקקה חוק האוסר לפטר אישה הרה. יש כאלה הנמנעים מלקבל לעבודה נשים בגיל הפוריות וכאלה הנמנעים לקבל חיילי מילואים כדי שלא לעבור על החוק. כאן נכנס השיקול המוסרי. אף חוק בעולם לא יכול להמציא תרופה לעיוות מוסרי. מעסיק, הרוצה באישה ובילדים משלו, והרוצה ליהנות מביטחון בגבולות, לא יכול להרשות לעצמו, מבחינה מוסרית, לקפח את חלקם של נשים וחיילים.

מי שמקבל את האנלוגיה שבין חיילי מילואים ונשים הרות לבין מובטלי משבר הקורונה, חייב לצאת אף להגנתם של האחרונים. המדינה קבעה, בצדק רב, שכל אחד מאזרחיה יתרום את חלקו. יֵשב בביתו כדי שלא להידבק במגפה ושלא להדביק את האחרים, יוותר על הזכות לעבוד, ויפסיד את רוב הכנסותיו. זוהי הקרבה, של כל אחד מאיתנו, ללא כל ספק, והקרבה זאת נעשית מתוך ההבנה שכל אחד מאיתנו אחראי לשלומו ולבריאותו של כלל הציבור. כעת, על המדינה לספק לכל אחד מאיתנו הגנה מפני פיטורים הנובעים ממשבר הקורונה. הגנה זאת צריכה להיות מעוגנת בחוק האומר כי כל המעסיקים חייבים להחזיר את כל העובדים לתפקידם, כפי שהיה קודם למשבר הקורונה.

אם למישהו יש ספק בדבר הסיכויים שחוק כזה אכן ייחקק, מוטב שיביא בחשבון כי מעל מיליון מובטלים לא יֵשבו בשקט לאורך זמן. צפויה תסיסה חברתית רבה ומשבר חברתי-כלכלי גדול לא פחות מזה של המגפה. החברה הישראלית יצאה משלוש מערכות בחירות מוכה וחבולה ומשוסעת. הדאגה הראשונה של המנהיגים הפוליטיים, החברתיים והרוחניים היא איך מאחים את השסעים האלה ואיך מגשרים על הפערים הכלכליים שיצר המשבר. אחת הדרכים, המוצעות כאן, היא חקיקת חוק לשימור מקומות העבודה, לאחר משבר הקורונה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. נקודה ראשונה היא נקודת הזמן לה אתה קורא סיום המשבר. לא תהיה נקודת זמן כזו. ההתאוששות תהיה איטית, הדרגתית,בפולסים,עם חזרות אחורה. לא ליניארית.ותהליכים רבים של שיקום לעומת פירוק יקרו זה לצד זה.

    הנקודה השניה היא נקודת ההנחה שכל מקומות העבודה יישתמרו "לאחר" המשבר. הרבה מהמקומות לא ישרדו, או ישנו את פניהם ולכן גם הצורך בכח אדם ישתנה. אין חוק שיוכל להצמיח עסק שקרס, וגם אין כזה שיוכל לחייב בהעסקת עובד שאינו רלוונטי יותר.

    החברה תצטרך למצוא ולהמציא את עצמה ואת כוחותיה החיוניים על מנת להשתקם.

  2. אנשים שוכחים שלממשלה אין כסף. כבר שנתיים בערך נצבר גרעון אדיר מעבר למתוכנן בשל המדיניות הפוליטית. אם ימשיכו לשפוך מיליארדים מעבר לכל מה שנגרם כעת המדינה תפשוט את הרגל וזה יקרה גם לכל האזרחים מן השורה.

  3. כל הכבוד,מסכימה עם חשיבה זו על החברה! עם כך נראה שהעולם דוחף את האנושות להיות עצמאיים ככל האפשר, לפי דעתי, גם חשוב לפתח את היכולות הכלכליות עצמאיות שלנו בתקופה זו ככל האפשר.

  4. אין ספק שהמדינה במשבר קשה,בכל ההיבטים, כפי שציין זאת ד'ר מעוז במאמרו הכל כך מפורט ומדוייק. אם בכלל נשתקם בשנתיים, שלוש, זה יהי טוב ואמן. אפשר ללמוד ולא להתעלם, שכן אפשר לפתוח עסקים ליצור ולייצר בארצנו,להפחית היבוא ובכך נפתור את בעיית האבטלה,רק שאפשר יהיה להחזיר בכבוד חובות, ולגדל ילדים, כלומר בשכר הולם,בכל המגזרים, לא יתכן שעובד פשוט שעובד מבוקר עד לילה, או רופא עם משמרות, יעבדו ממש ב"חינם", בארצם שנתנו ומשלמי מיסים כמו כל אזרח… לא יתכן שיצמצמו מהקשישים והנכים,
    ממער' הרפואה ובתי חולים
    בטח שלא ממערכת ההגנה צה'ל ועוד שלא מניתי.. יש כסף ששוכב באוצר, ב. לאומי ובעוד. במקומות. זה למנהיגים שדואגים לעצמם: צמצמו אצלכם, עיבדו באמת למען המדינה, תסתדרו בינכם, לעם נימאס, מוכה ומדוכא, מערכת בחירות רביעית? הזוי, למההה? לזאת יש והרבה כסף. העם לא עיוור, לא טיפש, לא אילם… העם מדמם.

  5. הציבור שהכי נפגע זה ציבור שבכל מקרה שבוי פוליטית של ביבי והימין. הם יהיו בעדיפות אחרונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך