האישה שבטנק תנצח?

הוויכוח שמתחולל עכשיו בעניין "נשים בטנקים", הדרת נשים משירה בציבור, מניעה מנשים להשתתף במערכת הפוליטית, נשות הכותל, וכמובן נשים שמתחתנות עם נשים ויוצרות משפחות חד-מיניות – כל אלה הם חלק ממציאות החיים בישראל, מציאות המעוררת קונפליקטים חוצי מגזרים ודעות.

השאלות – האם רצוי והאם בכלל אפשרי לשלב בנות בחיל שריון? האם בנות יכולות ומסוגלות להיות מפקדות טנקים? האם נשים "חזקות וחסונות" כמו גברים? – מובילות לסוגיה כללית יותר: "נשים, גברים, והיחס ביניהם".

קשה היה לי לכתוב על "נשים מול גברים", זה נושא מרגיז למדי, בעיקר מאחר שבימים עברו שימשתי בתפקיד מנכ"ל מועצת ארגוני הנשים של ארה"ב. מה יש לכתוב? מה יש להסביר? נשים וגברים נוצרו כדי לחיות יחד, וברמה העקרונית, העולם בנוי מנשים ומגברים, והם חיים ביחד באופן כזה או אחר מאז ימי בריאת העולם.

על מה אם כן יצא הקצף? על מה הוויכוח? נכון שיש תאוריות ותפיסות סוציולוגיות שמנסות להסביר את השווה והשונה בין נשים לגברים. אבל האם השוני בין נשים לגברים עונה על השאלה האם נשים יכולות להיות מפקדות טנקים? או לשמש בתפקיד שרת ביטחון?

אנחנו חיים במאה ה-21, נשים ממלאות תפקידים במגוון תחומים מובילים – יש נשים רופאות, מנתחות, אסטרונאוטיות, מדעניות, מפתחות בינה מלאכותית, ולא נשכח את הצטיינותן בספורט ובאומנות. האם יש בכך כדי להוביל אותנו למסקנה שנשים יכולות לעשות כל דבר שגברים עושים, ולכן בנות יכולות להיות גם מפקדות טנקים?

אולי בכל זאת יש שוני משמעותי בין נשים לגברים? המצדדים בתאוריה זו יכולים כמובן להסתמך על אבותינו, על חז"ל, וכמובן על התנ"ך, אשר מלמדים אותנו בבירור שנשים וגברים – לא חד הוא. אף שלפי סיפור הבריאה הבעל והאישה נמצאים במקום שווה באשר לכל המצבים האנושיים, ולבעל ולאישה אותן זכויות וחובות בנישואין, כגון חיים משותפים, תמיכה הדדית, נאמנות בשעת צרה ומצוקה, בלעדיות ביחסי המין והתחייבות משותפת לחינוך הילדים.

ברם כאשר אנחנו יוצאים מהתנ"ך ועוברים לתלמוד ולמשנה התמונה משתנה. שם אנחנו מתחילים לפגוש ביטויים הרחוקים מרחק רב מעמדת שוויון האישה. למשל, חז"ל אסרו לגבר להרבות בשיחה עם האישה – במסכת אבות נאמר שכל המרבה שיחה עם האישה, גורם רעה לעצמו, ונמצא בטל מדברי תורה, וסופו שיירש גיהינום. במקום אחר התלמוד הרחיב ואמר: לא תרבה שיחה עם האישה, שכל שיחתה של האישה אינה אלא דברי ניאופים. ועוד אמרו חז"ל: נשים דעתן קלה, זאת כמובן בהשוואה לגבר שדעתו רצינית ושקולה (תוספת שלי).

הבעיה מחמירה עם השנים, ואנחנו מגיעים להלכות לימוד תורה, ושם נאמר שמותר לאב ללמד את בתו תורה שבעל פה, אבל נאסר עליו ללמד אותה תורה שבכתב, ובכלל רצוי לא להרבות בלימודים לבנות.

הבעיה במדינת ישראל היא ששני העולמות חיים בכפיפה אחת, עובדה המעוררת את השאלה איך מגיעים לעמק השווה כאשר שתי האסכולות מסתמכות על תאוריות, היסטוריה, תרבות, מנהגים, כמו גם על מקורות כתובים כמו המדע המודרני, הטכנולוגיה, הרפואה והחוק בישראל מצד אחד, ועל התנ"ך, התלמוד, ושולחן ערוך מצד שני.

ולעניין החוק בישראל: בשנת 1966 נחקק בישראל חוק שכר שווה לאישה ולגבר, ובשנת 2000 נחקק חוק שוויון זכויות האישה (להלן: חוק השוויון). אולם חוק השוויון מעורר בעיה, שכן הוא סותר את חוקי התלמוד ושולחן ערוך, ולא מצליח להתמודד עם האתגר של הדרת נשים למשל – משירת נשים בציבור (התלמוד ושולחן ערוך קובעים את הנורמה בנושא זה) ועד שירות משותף של חיילות עם חיילים.

צה"ל הוא "צבא העם", דהיינו כולל נשים וגברים, באופן שוויוני, אולם חוק השוויון אינו מיושם. אף ש"פקודת השירות המשותף" מסדירה את שירותם המשותף של גברים ונשים בצבא, נוצר תהליך של דה-לגיטימציה של שירות משותף ושוויוני של נשים, שאפילו מתעצם ביחידות המעורבות.

נשאלת השאלה האם נשים שונות מגברים וזקוקות לחוקים שונים, לזכויות שונות, ולחובות שונים? אולי התנועה הפמיניסטית שדורשת זכויות יתר לנשים כמו "העדפה מתקנת", בעצם מאשרת את העובדה שנשים שונות מגברים, ולמעשה לא הצליחה למסד את העובדה שנשים וגברים חד הם?

בהקשר הזה כדאי לבחון איך חברות אחרות, במדינות מערביות מודרניות, מתייחסות לנושא של השוני בין נשים לגברים בתחומי התעסוקה, ההשתתפות בחיים הפוליטיים, חיי הפרט במישור האישי, ובשאר תחומי החיים. ללא ספק, בישראל אנו עדים לאי-שוויוניות בין נשים לגברים כמעט בכל תחומי החיים. במדינות המערב, עקרון השוויוניות הוא עיקרון קדוש. אין להפלות או להדיר נשים בכל צורה שהיא. לא יעלה על הדעת במדינה מערבית להפריד בין נשים לגברים באירועים ציבוריים, או להפריד בין נשים לגברים בתחבורה ציבורית, להושיב נשים בספסלים האחוריים של אוטובוס, או למנוע מנשים לשבת במטוס ליד נוסע גבר. מי שראה סרטי מלחמה מהתקופה האחרונה צפה בחיילות אמריקאיות לוחמות לצד לוחמים גברים, שכם אל שכם בשוויוניות מוחלטת, זאת לעומת ההפרדה וההדרה של חיילות בצה"ל.

אין צורך למנות את כל תחומי החיים שבהם נשים וגברים בישראל אינם זוכים ליחס או לטיפול שווים. הדת, ובעיקר חובת קיום כל המצוות והאיסורים, מונעים שוויוניות ולמעשה כופים על החברה בישראל לממש את העיקרון שנשים וגברים אינם שווים, וודאי אינם שווי זכויות. בעיה זו לא יכולה למצוא את פתרונה בתנועה הפמיניסטית. לעיתים נדמה אפילו שהתנועה הפמיניסטית מזיקה לשוויוניות האישה ומעצימה את ההבדלים בין נשים וגברים. הפתרון לבעיה נעוץ במקום אחר, בהפרדה בין הדת למדינה. רק הפרדת הדת מהמדינה תביא, אולי, למצב שבו האישה והגבר ייהנו משוויון מלא.