ישראל ניצבת על פרשת דרכים

על גזענות, דעות קדומות ושנאת האחר
תמונה של ניצה
פרופסור ניצה נחמיאס

החברה במדינת ישראל נמצאת על פרשת דרכים קריטית, החלטות שתתקבלנה עכשיו תיקבענה את פניה ודרכיה של החברה בישראל לשנים רבות. ב-43 השנים האחרונות הצעיד השלטון את המדינה באופן ברור ושיטתי למצב החברתי-פוליטי שבו אנו נמצאים היום, שלטון שהוביל את האזרחים לגזענות, דעות קדומות ושנאת האחר.

המערבולת החברתית והפוליטית גורמת לשיתוק מוחין לאזרחי המדינה, ואין כוונתי רק לתיאטרון האבסורד של הבחירות החוזרות ונשנות. המערבולת הזאת גוררת את החברה הישראלית לתהומות שכמותן לא ידענו. הן מוסדות השלטון והן האזרחים מבולבלים ואינם מסוגלים לקבל החלטות מחויבות המציאות.

אזרחי ישראל אינם מסוגלים לקבל החלטה הגיונית ונכונה בסוגיה חשובה ביותר – מי אנחנו רוצים שינהיג אותנו? במדינה דמוקרטית האזרחים בוחרים את המנהיגות, וזאת בניגוד למדינה טוטליטרית שבה המנהיגות כופה את עצמה על האזרחים. האזרחים אינם מסוגלים להחליט מי המנהיג המועדף עליהם, ולעומת זאת המנגנון השלטוני מונע ממנהיג טוטליטרי להשליט את עצמו על האזרחים. ולכן נוצר מצב כאוטי ואבסורדי – "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כא, כה).

איך הגענו למצב ההרסני הזה? ובכן, כל חברה, במהלך שנות קיומה, עוברת תהליכים רבים בתחומים שונים – חברתיים, כלכליים, פוליטיים וכד'. תהליכים אלו קובעים את התנהלות החברה, אפילו את עצם קיומה, כגוף אוטונומי, עצמאי. כאשר החברה עוברת משברים חברתיים, כלכליים, אסטרטגיים או פוליטיים, הם משפיעים עליה ומשאירים חותם לשנים ארוכות.

ב-70 שנות קיומה עברה מדינת ישראל תהפוכות ומשברים רבים, משברים אשר אין להם דומה בחברה המודרנית. מדינת ישראל ואזרחיה עשו את הבלתי ייאמן, החל בהחייאת השפה העברית, הניצחון במלחמת השחרור, המלחמה הקשה ביותר שמדינת ישראל התמודדה איתה, וכלה בבניין המדינה כמעצמה כלכלית ופוליטית. אין ספק שמגיע לנו צל"ש על ההישגים המרשימים בתחומי הכלכלה והאסטרטגיה. מדינת ישראל עומדת איתנה על רגליה כחברה בעלת הישגים מרשימים בתחומי הטכנולוגיה, הכלכלה, התרבות, האומנות, וכמובן האסטרטגיה הצבאית. ישראל נחשבת ל"חברת סטרט-אפ" מודרנית, השואפת לכבוש את הירח.

אבל, איפה ומדוע נכשלנו כחברה? בנינו צבא למופת, מערכות הגנה והתקפה שהן שיא הטכנולוגיה הצבאית, אבל אנחנו חסרי הגנה מפני רחפנים, בלוני נפץ ועפיפוני אש. נכשלנו במאמצים להגיע להסדרה עם שכנינו, והגרוע מכול, נכשלנו ביצירת תחושת אחדות בקרב הקבוצות השונות בתוך החברה שלנו.

עיקר כישלוננו ושורש הרע הוא המישור החברתי. בנינו מדינה, ערים, הקמנו תעשייה מפוארת, ייצרנו נשק מתקדם, אבל לא בנינו חברה. להיפך. הרסנו את החברה הציונית האידאליסטית שבנתה את המדינה. הרסנו את האידאלים של מקימי המדינה. הרסנו את ערך השוויוניות, הצניעות, ההסתפקות במועט. הרסנו את ערך כבוד האדם וחירותו. הפכנו לחברה חסרת חמלה, חסרת סולידריות, חברה גזענית, חברה המתעללת בחלשים, מתנשאת, חברה הסוגדת לעגל הזהב, חברה רודפת כבוד, בצע כסף ותאוות שלטון. בחברה שלנו היום אין אמון בין אדם לחברו, אין אמון בשלטון, אין עזרה הדדית אלא רמיסה הדדית. הבסיס הערכי שעליו נבנתה המדינה, נחרב.

מדינת ישראל היום חסרה בסיס ערכי. השקר הופך לאמת, הנכון הופך להיות "נכון יחסי", והעיקר, לצבור הון הפך להיות הערך העליון. הצעירים השוקדים על טיפוח וקידום המדע נמצאים בשולי החברה, ואילו בצמרת נמצאים אלילי הבידור והכסף הקל. המודל לחיקוי איננו אורי הקיבוצניק מ"הוא הלך בשדות" (מיהו? ודאי שואלת שרת התרבות).

ישראל של היום אינה המדינה והחברה שאליהן פילל הרצל כאשר כתב את ספרו "מדינת היהודים – מדינת הישן/חדש". זו לא חברה המושתתת על יסודות של ממלכתיות, יושר, הגינות, כבוד הדדי ובעיקר שוויוניות שחלמו עליה בן-גוריון ובגין. כשלנו! הכישלון רשום עלינו, על כל אחד מאיתנו בחברה בישראל היום. במאה ה-19 קרה לנו נס – הצהרת בלפור, תוכנית החלוקה, הקמת המדינה. ואכן, הקמנו מדינה לתפארת. במאה ה-21 אנחנו דוהרים במהירות להרס כל מה שבנו האבות המייסדים. לחיי הבחירות הבאות!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. אם רוצים שהמדינה תמשיך להתקיים התופעה חייבת להיפסק ומיד.

  2. הצהרת בלפור ניתנה בשנת 1917, דהיינו במאה העשרים, לא במאה התשע עשרה. וגם- לא קרה לנו נס. עבדנו קשה בשבילו. ונכון – הקמנו מדינה לתפארת. אז איך אפשר להבין את הסתירה בדברייך- שהמדינה חסרה בסיס ערכי?

  3. עוד מעט רק ארכיאולוגים יוכלו להנות כאן ממצאים מתחת להריסות הדמוקרטיה היקרה שלנו

    1. איזה הרס ואיזה ארכיאולוגים? איזה קווים אדומים נחצו?
      בסך הכול ישנה תקלה זמנית בהתנהלות הדמוקרטית של מדינת ישראל. אל תתפסו להלך הרוח הפסימי של כותבת המאמר. השמאל הרדיקלי הזה הולך ונעלם.
      מדינת ישראל התייצבה, התעצמה ומעניקה לרוב תושביה חיים טובים ונוחים – למרות כל הקשיים והאויבים שמסביב.
      קומו והתעוררו מחלומות המבועתים שלכם. אנו כבר איננו עם עבדים מזי רעב. גם על הטרור אנו מתגברים ואפילו מלמדים את אומות העולם להילחם בטרור.

      1. קיימת במקומותינו גזענות, דעות קדומות ושנאת האחר. בדיוק כמו שנכתב בכותרת המשנה למאמר.
        כל הנ"ל מופנה כלפי ישראל והיהודים. עוד אין מדינה בעולם ששכניה מודיעים שהם מתכננים לחסל אותה. אין חברה אחרת בעולם כמו זו שהערבים והמוסלמים מפגינים נגדה גזענות פתולוגית, כ"כ ידוע ומפורסם שהשנאה כלפי ישראל אין לה גבולות.
        בזה צודקת הכותבת לחלוטין.
        הפלא הגדול הוא כיצד ישראל, למרות כל האמור לעיל מצליחה להתקיים, להתפתח ולמעשה להפוך לאחת הכלכלות המוצלחות בעולם.
        אולי דווקא השנאה והגזענות שמופנים כלפי ישראל גרמו לה להצטיין?
        הנה נושא ראוי למחקר רציני בקתדרה של פרופ' ניצה נחמיאס.

  4. אנחנו יוצרים כוחות שונים שרב בהם הפירוד והאיבה על האחדות. וזה כמובן הכי מסוכן.

  5. אבל אין שום מעשים והתארגנויות פוליטיות אמיתיות אידאולוגיות

  6. כבר בחרנו כיוון והוא הוביל אותנו אל הנפילה לתהום המתרחשת כעת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך