חוסר הבנה וידע, ריחוק מהמציאות או אפילו אידאולוגיה מעוותת שמקורה במוטיבציה אנטי-ממסדית מבית יוצר אנטי-ישראלי מוכר – אלה מאפיינים לעיתים פרסומים של בעלי תארים אקדמיים נחשבים. כזה הוא מאמרה של ד"ר בתיה רודד "הבדואים בנגב, הדרה במקום הסדרה" (ידיעות אחרונות מיום 24 באוקטובר 2019).
ציטוט: "סברנו לתומנו שימי הממשל הצבאי חלפו ואינם, אך היחס לבדואים בנגב מזכיר שאזרחות אינה מעמד מחייב בישראל". כך מבטאת ד"ר בתיה רודד התעלמות מוחלטת מהעשייה לקידום ופיתוח המגזר הבדואי בנגב, שנמשכת שנים רבות ושטרם הושלמה.
הממשל הצבאי בוטל לחלוטין בשנת 1966. מאז הוקמו שבע ערי פיתוח חדשות שנועדו לאוכלוסייה הבדואית: תל שבע ב-1968, כסייפא ב-1969, רהט ב-1972, שגב שלום ב-1979, ערערה בנגב ב-1981, חורה ב-1989 ולקיה ב-1990. בכל אחת מהערים נקלטו תושבים רבים מבני שבטים שונים שהיו מפוזרים בשטח נרחב וחיו בתנאים שאינם הולמים כלל את התנאים המקובלים במדינת ישראל בימינו. נוסף לכך הוקמו עבור הבדואים שתי מועצות אזוריות: אבו בסמה-אל קסום ב-2003 ונווה מדבר ב-2012.
היישובים הבדואיים בנגב רובם משולבים כיום באשכולות כלכליים-חברתיים בצוותא עם מועצות ויישובים יהודיים השוכנים באותו אזור. הוקם גם אזור תעשייה מודרני בדרום רהט. מערכת החינוך ביישובים הבדואיים עברה מהפך ושדרוג. כיום רוב המנהלים והמורים בבתי הספר האלו הינם מבני המקום שלמדו והשיגו תארים במוסדות לחינוך והשכלה גבוהה בישראל. רבים מאנשי הסגל באקדמיה ובמכללות, כמו גם במערכת הבריאות, נמנים עם בני הפזורה הבדואית, ובל נשכח שיש לקבוצת אוכלוסייה זו ייצוג בכנסת ישראל לאורך שנים רבות.
חלק מהבעיות בפזורה הבדואית בנגב עדיין לא באו על פתרונן. הן נובעות מהעובדה שמדובר בעשרות שבטים קטנים הפזורים על פני שטח גדול, לכן קשה להעניק להם שירותי חינוך, רווחה, בריאות ותשתיות. הפתרון הנכון נעוץ בשילובם ביישובי הקבע של הבדואים בנגב. הסדרת הבעיות מתעכבת גם בשל פעילותם של גופים פוליטיים מישראל ומהרשות הפלסטינית. רק לאחרונה עבר שבט התראבין מהפזורה – ליד עומר – למיקום חדש ומודרני בסמוך לעיר רהט, מהלך שהיה מלווה בהקמת חווה סולארית עבורם בשטח של 400 דונם. גם שבט אל-חיראן כבר החל במעבר מהפזורה ליישוב לקיה.
ברור שתהליך הסדרת יישוב הבדואים בישראל עדיין לא הושלם, אך לגבי רובם של הבדואים זה כבר בוצע. מקור העיכובים בהסדרה איננו בסיבות תקציביות אלא בעיקר בהפרעות וברעשים שיוצרים גורמים זרים שלא טובת הבדואים מנחה את מעורבותם.
לסיכום, כל שנעשה למען הבדואים לאורך השנים הוא בהחלט לתפארת מדינת ישראל. נוסף על הפעילות בדרום, שאליה התייחסה ד"ר בתיה רודד במאמרה המסולף, גם בצפון המדינה נעשה למענם הרבה. בצפון פותחו שנים עשר כפרים בדואיים, שגם הם משולבים באשכולות כלכליים-חברתיים עם יישובי סביבתם. אין כל ספק שמדינת ישראל העתירה על אזרחיה הבדואים קידום ופיתוח שאין להם אח ורע ואין דוגמה לשכמותם בארצות אחרות במזרח התיכון שבהן מתגוררת אוכלוסייה בדואית. ראוי שמי שכותב על נושא זה יהיה מעודכן בעובדות המעוגנות במציאות ולא יעוותן.
10 תגובות
בתחומים האלה כמו המצב אצל היהודים?
אין במאמר טענה שהמצב אצל הבדואים בתחומים הנדונים הוא כמו המצב אצל היהודים.
בוודאי לא כמו אצל היהודים ברחביה ובכפר שמריהו.
אולם ללא כל ספק מצב הבדואים בישראל הוא הטוב ביותר ובכמה דרגות לעומת מצב הבדואים מחוץ לגבולות ישראל.
למעשה שיחק מזלם של השבטים הבדואים שנותרו אחרי 48 בתוך גבולות ישראל. לעומת אחיהם מעבר לגבולות ישראל הם נהנו וממשיכים ליהנות מסדרי הממשל שהיהודים הנהיגו במדינת ישראל.
להערכתנו תוך עוד 2-3 דורות לא יוותרו בשטחי מדינת ישראל בדואים נוודים דלפונים וצאצאי הבדואים של היום יחיו בישובים מוסדרים, בניהם ישרתו בצה"ל ובכלל המספר היחסי של אקדמאים בדואים בישראל ילך ויתעצם וישאף להגיע לזה של האוכלוסייה היהודית.
לא . אולם אני טוען שהצגת מצב הבדואים רק לפי נושא הפזורה בנגב- זאת גישה של פגיעה מכוונת במדינה ולא הצגת המצב בפועל בשטח. אני מתאר בפני הקורא,עם עובדות ונתונים, התפתחות רצינית של המגזר הבדואי,גם בדרום וגם בצפון. וכי גם בנושא הפזורה יש התקדמות בהטנת היקף הבעיה
אם כבר תשוו לניגריה וזמביה והתמונה תהיה עוד יותר חיובית.
למען הבדואים יותר מהממשלות הקודמות. אז למה תמיד לבקר.
טומן ראשו בחול
הירי והרצח אתמול של שני בדואים רק ממחיש זאת
חייבים לפתור את הבעיות הללו ואת הגורמים לבעיות לנטרל
בחברה הבדואית ובכל החברה הערבית בארץ
אחרת כולנו נשלם ביוקר
חייבים לפתור את הבעיות? מי חייב לפתור? איך הוא יפתור ? מתי הוא יפתור ? מי ישלם ביוקר ?
לעליזה רימר. הרצח לא בוצע בפזורה אלא בישוב הקבע-תל שבע. על רקע של כבוד המשפחה ועכשיו ברור שיהיה רצח כנקמה מהחמולה הנגדית. אלה בעיות פנים של הבדואים, בעיות תרבותיות, אליהן תוסיפי גם את בעית הפוליגמיה שעדיין נפוצה במגזר הבדואי.בעיות של אלימות ורצח בין חמולות-כבוד המשפחה,ונקמת דם- ידועה גם במגזר הערבי. הבעיה היא שהמנהיגות הערבית,בראשות חברי הכנסת וראשי הערים לא מטפלים בבעיות פנים חברתיות ושבטיות.במקום לשבות לפני הכנסת עליהם לצאת ולהוביל מסע הסברה פנימי במגזר.
ולא רק דעות חמוצות תמיד נגד הכל
אם מישהו חושב שיהודים יכנסו בכוח לחברות הערביות, כולל הבדואיות, ויפתרו את הבעיות הפנימיות שלהם כדוגמת פוליגמיה, רצח על כבוד המשפחה, עבריינות בתחומים שונים וכיוצא באלו, אינו אלא טועה טעות מרה.
המנהיגות הערבית, חברי כנסת, ראשי ערים וכפרים, מוכתרים, ראשי חמולות,
צריכים לעודד את אזרחיהם לחתגיס למשטרה, לקבל גיבוי ואימונים, ולפעול בתוך החברה המוסלמית למטרות ביעור כול התופעות השליליות שלעיל.
במקום זה המנהיגות הערבית מונעת המלצות להתגייס למשטרה כיוון שהם טוענים שערבים לא צריכים להיות משת"פים של היהודים וכן גיוס למשטרה משמעו הכרת הציבור הערבי במדינת ישראל היהודית.
אם זו דעתם, וכך הם מתנהגים אפילו כלפי עצמם, שלא יחלמו שיהודים ישימו נפשם בכפם על מנת לסייע למוסלמים לפתור את הבעיות הפנימיות שלהם.
היהודים עשו מעל ומעבר למעשי האחרים לטובת החברה הבדואית. למרות זאת יהודים מחוגי השמאל שוללים את המעשים שישראל יזמה ועשתה לטובת הבדואים, למשל.
אותם גורמים מחוגי הצד הקיצוני של חוגי השמאל בישראל למעשה פוגעים בבדואים בכך שהם מסיתים אותם נגד מדינת ישראל.
תתחילו להבין את זה ותסבירו גם לעיתונאים שכותבים על עניין זה