רבים קראו בגרון חנוק מדמעות את הכתבה המרגשת על הילד רוהן ואימו רוז שהוחזרו לפיליפינים לאחר שהייה בלתי חוקית ממושכת בישראל. למען האמת אין לי טענות למשפחה הפיליפינית, אך לדעתי יש בהחלט סיבה להיות מוטרד למדי לא רק מגילויי ההזדהות עם הילד ואימו, אלא מכל מה שקורה בעקבותיהם. ואסביר.
נתחיל בכך שהמשפחה נשארה בארץ מעבר לקצבת הזמן המותרת לעובד זר. וגם כאשר האריכו לאם ולבנה את אשרת השהייה, איש לא אמר שהשהייה היא לצמיתות כולל הענקת תעודת זהות ישראלית. אין לי ספק שהאם ידעה בבירור את החוק, אבל ניתן לשער שחברותיה, ואולי דווקא הישראליות, אמרו לה שישראל היא אומנם מדינת חוק, אבל בין החוק לבין אכיפתו המרחק רב. יתרה מזאת, במקרים כגון אלה התקשורת תמיד בעד השארתם של עובדים זרים הזוכים גם לתמיכת "ארגונים למען ומטעם", ולראיה: שלל כתבות צבע ודמע שמילאו את דפי העיתונים ואת הרשתות החברתיות, ובל נשכח גם שבית המשפט הישראלי קשוב להלכי רוח העם ואיש לא יעז לממש את החוק, במיוחד לא לקראת הבחירות, אולם להפתעת רבים – הקונצפציה קרסה!
לדעתי, יש כאן בעיה של צביעות ששותפים לה הורים, מורים, עורכי דין ואנשי תקשורת. ראשית, הטיעון "יודע רק עברית" הוא חסר רלוונטיות. מדי שנה יורדות מישראל מאות משפחות, תוך עקירת הילדים מבתי הספר, מהשפה העברית ומהתרבות הישראלית המוכרות והידועות, ומשתקעות במדינות אחרות ששפתן ותרבותן זרות לילדיהם. לא שמעתי מעולם על "משמרת הורים" בשדה התעופה בניסיון למנוע מהורי הילד לעזוב את הארץ מחשש לפגיעה בנפשו הרכה. מסתבר שהרוב מסתדרים, מי יותר מי פחות, וכך זה מתנהל בכל העולם!
שנית, רבים מאלה החרדים למעמדו של בית המשפט הישראלי, הפכו למשמיציו, והם עוד מחנכים את ילדיהם שזה בסדר, רק כי בית המשפט החליט לפי החוק.
התקשורת גם היא טרם מיצתה סופית את שק הדמעות, ואף שולחת כתבת לבדוק כיצד האם ובנה מסתדרים בארץ מולדתם. אנו יודעים שהעובדים הזרים חוסכים כסף ושולחים את מרבית משכורתם למכורתם, על מנת לרכוש נכסים ובתים במטרה לשוב לשם בבוא העת, לכן לא סביר להניח שנזרקו ללא בגד לרחוב. אימו של רוהן ידעה זה חודשים שזמנה בארץ קצוב ומן הסתם עדכנה את משפחתה בפיליפינים.
וסיפור אישי: אני ומשפחתי יצאנו לשליחות בארץ זרה. בתי הייתה בגן ילדים נוצרי, הכירה את שירי חג המולד ועץ האשוח ודיברה רק אנגלית. בתום התקופה כלל לא העלינו על דעתנו את האפשרות לדרוש דרכון לילדים, ושבנו ארצה. בחודשים הראשונים בגן הילדים החדש בארץ הילדה לא הוציאה הגה, הגננת (שלא ידעה אנגלית) חשבה שהיא אילמת. לאחר זמן שבה לדבר בעברית – וסוף סיפור (ואנחנו המשכנו להקריא לה סיפורים באנגלית שלא תשכח…)
לסיכום: אכן לפנינו בעיה אנושית כלל עולמית. עובדים זרים רבים הבאים ממדינות פחות מפותחות אולי, מעדיפים להישאר בארץ המארחת לאחר תום תקופת השהייה הקצובה בה לפי חוק. בעזרתם ובעצתם של ארגוני "זכויות" שונים הם פועלים במגוון דרכים להשגת המטרה, כולל נישואים פיקטיביים חפוזים והבאת ילדים לעולם בתקווה שהלב היהודי החם יוותר להם (מי יכול לעמוד מול דמעותיו של ילד קטן?). וכאשר ממשלות ישראל לדורותיהן אינן מסוגלות לאכוף חוק, לא ייפלא אפוא שיש בארץ מאות אלפי שוהים לא חוקיים כאלה. אך אם, כמוקבל בארצנו, מתחילים לפתע לאכוף את החוק במבצעים עונתיים, מתקשה הציבור לעכל את השינוי במדיניות האכיפה.
הבעיה הגדולה יותר היא שאי-אכיפת החוק לגבי משפחה אחת, תהפוך עד מהרה למודל עבור חמישים אלף המסתננים מאפריקה, שהממשלה באיוולתה כי רבה אפשרה את חדירתם, ואף שלחה אותם באוטובוסים לדרום תל אביב. בינתיים חולפות השנים, הזרים מולידים ילדים ומתבססים בארץ, בעוד בג"ץ מכשיל כל חוק שיאפשר את הוצאתם מישראל, ולא נראה שתקום ממשלה שתהין להתמודד עם הבעיה (כמו שאינה מסוגלת להתמודד עם הביגמיה הבדווית האסורה על פי חוק). חמישים אלף המסתננים יהפכו תוך זמן קצר למאות אלפים כאשר בחסות הטענה של "איחוד משפחות" יבואו בעקבותיהם בני משפחותיהם המורחבות מאוד, והחזון של "רוב יהודי" יהיה בסכנה ממשית, והפעם בשל קוצר ידם ומחשבתם של טובי הלב.
11 תגובות
רובם עוינים, ולפחד מכמה ילדי מהגרים? הם לפחות מתגייסים לצבא ולא שורפים בובות של חיילים. די. נא להתמקד בעיקר.
אתה צודק, אני נגד מיליוני ערבים מוסלמים כולל 50 אלף המסתננים מאפריקה.
וכאן הצביעות שלך, אתה מוכן לאזרח היום מבקשי עבודה מהפיליפינים, ובכך אתה גם מאשר את את כול האחרים מאפריקה שמיד יבואו בעקבותיהם-
מצד אחד אתה רוצה להבטיח רוב יהודי במדינת ישראל ומצד שני אתה מוכן לקלוט את אלפי המסתננים ומשפחותיהם שיבואו בעקבותיהם, אז איך אתה מסתדר עם הסתירה הזו? תחליט
אסור! אסור ! אסור ! לנו היהודים, החיים בעולם אנטישמי, רודף ושונא יהודים, לשכוח את 2000 שנות גלותנו העקובות מדם. לכן, עלינו לשמור מכל משמר על ארצנו היחידה בעולם, "הבית היהודי", שהקמנו על דם בנינו הנפלאים,
אשר מסרו חייהם בכדי שתהיה לנו הארץ השייכת לנו. לכן עלינו לדאוג כל יום, לסלק ולבער מתוכינו, את כל אוייבינו, שבעיקרם הם הערבים החיים בתוכנו, כ'נחשים ארסיות המסתתרות בתוך ערוגות הפרחים', לגרש ולסלק ולהעניש בחומרה. ואז יפחת מספר הערבים בישראל בכמיליון ויותר. ולסלק גם את כ ל המסתננים. לשמור על ארץ היהודים משגשגת, נקייה מאוייבים.
ג.טוקבק לא ראוי
שניר לא רק צודק במאמרו שלעיל אלא הוא אף נוקט בלשון המעטה. בעיית השב"חים, מכל מיני סוגים, היא הרבה יותר חמורה ממה שמקובל לחשוב, או ממה שעיתון הארץ הדפיטיסטי מביע במאמרים שהוא מפרסם מפעם לפעם.
אזרח יקר – אינני יודע היכן אתה גר. אולם כנראה שלא בדרום תל אביב. אולי יש בשכנותך דירה שירצו להשכיר לשב"חים?
עשית חשבון כמה כסף ביטוח לאומי משלם לילדי נשים שניות עד רביעיות בפזורה הבדואית שיובאו מעזה או מחברון?
האם נתת דעתך, למשל, למה שקורה כיום במתחמים מסוימים שאותם אנשים טובים (פורעי חוק) מתגוררים בהם?
האם אתה מבין את כיווני ההתפתחות של הבעיה?
הזנחה של שנים בעניין זה רק מתחילה לתת את אותותיה.
הגיע הזמן להתעורר, ואם צריך אף להתאים את החקיקה הפרלמנטרית כדי לסכל את ההתנגדויות המטופשות לטיפול הנכון בעניין זה.
יפה עשה גדעון שניר שכתב על כך.
צריך להזהר
והמצב הבסיסי שהוביל לכל התסבוכת הזאת – מה עליו? האם סביר בעיניך להביא לכאן מאות עובדות זרות, נשים בגילי 20-30, ולצוות עליהן לחיות כאן שנים על שנים – מדובר על 5 שנים שבדרך כלל מתארכות ל-10 ואף יותר – בלי להתאהב, בלי להתחבר, בלי להביא ילדים, בלי לנהל חיי משפחה?
אכן הנשים האלה הפרו חוזה, אך האם החוזה הזה סביר בעיניך? האם רווחתם היחסית של הקשישים מצדיקה את האמצעי?
שלומית, ברשותך אשיב כדלקמן
ראשית- אף אחת מהעובדות הזרות לא הגיעה לכאן בכפיה (ואני לא מדבר על יבוא נשים לצרכי זנות כמובן), איש לא הצמיד אקדח לרקה וכפה עליהן לעבוד בסיעוד בישראל- כולן עשו זאת מתוך בחירה אישית וחופשית ואולי אף נאבקו על האפשרות עבוד כאן, לזמן קצוב, להרוויח כסף ולשלוח למשפחותיהן במכורתם.
שנית- חוזה העבודה הזה מקובל בכול העולם, אינו ייחודי לישראל, ומי שהחוזה לא נראה לה יכלה כמובן לסרב, אלא שאצלנו מקובל שחוזה או כול חוק אחר הוא בתקן של "המלצה" ונסתדר איכשהו בסוף הדרך..
שלישית- נניח שנקבל את טענתך שבתקופה של חמש שנים קיימת אפשרות שהעובדת תלד מתוך בחירה. מבחינתי אין כול בעיה בכך כול עוד בתום תקופת העסקתה (ולא משנה כמה שנים יאפשרו לה לעבוד לפי בחירתה)- תעזוב, תיקח את ילדיה איתה ותחזור למכורתה (כך בדיוק עשיתי אני עת עבדתי בארץ זרה), אך בשום פנים ואופן אין להתיר להשתמש בתרגיל הזה כדי לתבוע אזרחות לילד רק כי "נולד פה ויודע עברית", וחבריו לכיתה אורגנו ותודלקו היטב עי ארגוני מטעם ולמען שונים, לשאת שלטי מחאה המצטלמים יפה בטלוויזיה, וכתבות צבע בעיתונות ולטעון שבג"צ לא בסדר..".
הערה: לא ברור לי באיזה "ציווי" מדובר. אם את טוענת שמדובר ב"עבדות" כמו בערב הסעודית למשל- אזי לפנינו שיח אחר לגמרי
לפחות רוב האזרחים. אבל הטענה היא שאתה מתעסק בבעיה שולית לעעומת מה שקורה עם אותו סוג סכנה שמביא הסיפוח. ומה אתה מתעלם באמצעות משפט עמום אחד.
כמה פעמים אני צריך לחזור על כך שאני נגד הסיפוח של הפלסטינים לישראל, כדי שתהיה מרוצה?
גדעון, אתה צודק עם העיקרון על כל המשתמע. הבעיה כאן היא בחירת השעיר לעזאזל – אותה אישה פיליפינית, כמודל לאכיפה הנחרצת. כמו פעם שיצאו הנביאים נגד עושק יתום ואלמנה, כי הכי קל לטפל בהם ולפגוע בהם. אז צריך להתחיל באכיפה הנמרצת דווקא עם החזקים, הבעייתיים ביותר ואח"כ לעבור לחוליה החלשה (שאכן גם איתה צריך לעשות סדר).