התופעה חייבת להיפסק

אין הנחתום מעיד על עיסתו, אך אני אינני נחתום ואני מעיד על עיסתי. עד להפגנות האחרונות יחסי לקהילה האתיופית היה כמו יחסי לשאר קהילות אזרחי ישראל, יהודים, ערבים, דרוזים וכו'. מאמר קצר זה אינו עוסק בקהילה האתיופית או בכל קהילה אחרת. מאמר זה עוסק בתופעה של חסימת כבישים ועימות אלים עם שוטרים ואזרחים.

אם זיכרוני אינו מטעה אותי, הראשונים לחסום כבישים היו עובדי התעשייה האווירית כאשר הממשלה החליטה לסגור את פרויקט ה"לביא". מאז ועד היום תופעה זו הלכה והתעצמה: מהומות 2000 של הערבים בוואדי ערה, הפגנות הימין המתנחלי נגד ההתנתקות, ובהמשך כל קבוצת אנשים שחשבה כי נעשה לה עוול החליטה לחסום כבישים ולהתעמת עימות אלים עם שוטרים ואזרחים.

תופעה זו חייבת להיפסק והיא תיפסק רק כאשר המשטרה תפעל ביד קשה נגד כל קבוצת מפגינים שיחסמו כבישים. לצערי מערכת אכיפת החוק, כולל בתי המשפט, התייחסה ברפיסות ובסלחנות לתופעה זו, וכך תרמה להעצמת התופעה.

זכות ההפגנה היא זכות בסיסית במדינה דמוקרטית ולכן יש לאפשרה, כולל חסימת כבישים בגיבוי המשטרה, כמו הפגנת הקהילה הלהט"בית ובזמנו הפגנות האחד במאי, למי שעוד זוכר. אך בשום פנים ואופן אין לאפשר חסימת כבישים לשום קבוצה ללא אישור, ויהא נושא ההפגנה צודק ככל שיהיה.

כמה משפטים לקהילה האתיופית. הרגשתכם הסובייקטיבית היא חשובה, ויש להתחשב בה. יחד עם זאת, ממשלות ישראל השקיעו משאבים רבים בקליטתכם, אם כי כפי הנראה לא הביאו לתוצאות מספקות מבחינתכם. חסימת כבישים, התפרעויות והאשמת המשטרה יזיקו לכם, יזיקו מאוד. בצעו בדק בית גם בקרבכם.

תהליכים דורשים זמן. אנא הביאו זאת בחשבון.