"חיי יוצאי אתיופיה חשובים"

מרי אזרחי הוא תופעה ארוכת ימים, והאירוע המפורסם ביותר בהיסטוריה הוא המהפכה הצרפתית. אזרחים, בדרך כלל מקבוצות שוליים, אשר במשך תקופה ארוכה הופלו לרעה וחוו התנכלויות, אי צדק בחלוקת המשאבים הלאומיים ולעיתים גם עברו התעללות ודיכוי אתני או דתי, מצליחים להתארגן ולהוציא אל הפועל מחאה אלימה נגד החברה והשלטון המפלה והפוגעני. המטרה של המרי האזרחי היא תמיד שבירת הסטטוס קוו ויצירת סדר חברתי חדש.

הסיבות למרי אזרחי, דרכי המחאה שבוחר לו הציבור המדוכא והתוצאה של ההתנגשות האלימה בין השלטון המדכא והמפלה לבין האוכלוסייה הנפגעת, הם נושאים הנחקרים כבר עשרות שנים על ידי מיטב הסוציולוגים ואנשי מדע המדינה בארץ ובעולם. כדי להוציא לפועל אירוע המוני של מרי אזרחי נדרשים כמה תנאים. ראשית, הקבוצה הנפגעת, שהיא בדרך כלל קבוצת מיעוט, חייבת להיות בעלת תחושה עמוקה של "קבוצה עם זהות ייחודית ומוגדרת". הזהות הקבוצתית מכרעת בהתנהלות הקבוצה מול מוסדות החברה והמדינה. הקבוצה הנפגעת מפתחת זהות ייחודית השונה בבירור מקבוצת הרוב. הזהות הייחודית יכולה לכלול מוצא אתני, גזע, דת, אירועים היסטוריים ייחודיים לקבוצה, לעיתים שפה, תרבות ואפילו מנהגי יום-יום. לאחר שהקבוצה פיתחה זהות קבוצתית ייחודית מתחיל תהליך של "אנחנו" נגד "הם" – "אנחנו" המופלים, הנעשקים, הפגועים, ו"הם" החברה, השלטון ובעיקר המשטרה, שהיא סמל השלטון המפלה והפוגעני. השלב השני הוא שלב התארגנות וגיבוש משאבים, בעיקר משאבי אנוש. יש להבטיח שחברי הקבוצה אכן ינצלו את המשאבים העומדים לרשותם ויפעלו כדי לשנות את הסטטוס קוו. השלב השלישי הוא שלב המו"מ בין חברי הקבוצה לבין השלטון על קביעת סדר חברתי חדש שעונה על דרישותיהם של שני הצדדים.

המחאה של יוצאי אתיופיה, שאליה הצטרפו רבים שאינם חברי הקבוצה, בהחלט מתנהלת לפי הנוסחה הזאת. קשה שלא להשוות את מחאת יוצאי אתיופיה למחאת השחורים בארצות הברית, מחאה שהפכה לתנועה חברתית שנקראת Black Lives Matter (BLM). תחילת התנועה באירוע דומה לאירוע המצער של סלומון טקה. בשנת 2013 נערך משפט לאדם היספני, ג'ורג' זימרמן, על רצח של צעיר שחור בן 15, אשר זימרמן חשד שעומד לשדוד אותו. זימרמן נמצא לא אשם. בשנת 2014 נרצחו שני שחורים בידי שוטרים כאשר הפגינו במסגרת הפגנות השחורים במיסיסיפי. התנועה של השחורים בארצות הברית התפשטה לערים אחרות וההפגנות הפכו אלימות וחסרות רסן. העיר בולטימור הפכה לזירת קרב במשך מספר שבועות . חנויות נבזזו, בתים ומכוניות הוצתו ואנשים רבים משני הצדדים נפגעו.

מאז 2013, אז נולדה התנועה, הפעילות התמסדה ועברה לשלב השלישי. מערכות החברה והשלטון הכירו בלגיטימציה של חלק גדול מהטענות של מנהיגי התנועה. ננקטו צעדים ממשיים לשינוי הסטטוס קוו, למשל כל השוטרים חייבים לעבור השתלמויות בריסון התגובות בהתנהלות עם הציבור, כל השוטרים צוידו במצלמות גוף, מנגנוני בקרה פריטטיים המורכבים מאנשי השכונות ומאנשי המשטרה בוחנים כל תלונה ומפקחים על עבודת המשטרה. המשטרה מגייסת יותר שוטרים ושוטרות שחורים. אלו רק מעט מהשינויים שמחאת השחורים בארצות הברית השיגה, וכן – השקט נשמר.

לעומת BLM, מחאת יוצאי אתיופיה רק החלה. התנועה נמצאת במצב התגבשות, כאשר הזהות הקבוצתית של "אנחנו" נגד "הם" בראשיתה. נקווה שהשלב השני, האלים, לא יימשך שבועות וחודשים, כמו בארצות הברית, ונקווה שנגיע מהר יחסית לשלב השלישי שבו "אנחנו" ו"הם" מדברים זה עם זה וקובעים סדר חברתי חדש.