המאמר נכתב במשותף עם מלי שקד
העולם שבו אנו חיים הולך ומזדקן בקצב מסחרר. ביטויים כגון "בני ה-50 של האתמול הם בני ה-70 של היום" או היווצרות מושגים דוגמת ה"גיל הרביעי" (כינוי לקשישים בני 85 ומעלה) הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהתפיסה של החברה האנושית.
הזדקנות זו נתפסת מצד אחד כתופעה מבורכת – סוג של פתרון לחידה האנושית הגדולה העוסקת בניסיון להגיע לחיי נצח, אך מצד שני היא נתפסת כמלווה במכשלות ובקשיים כלכליים, חברתיים ובריאותיים. בישראל, כמו בעולם כולו, מגיעים לכדי הבנה שמערכות השירותים לזִקנה כפי שהן כיום אינן ערוכות לטפל במכלול הבעיות והצרכים שייווצרו בעקבות צונאמי הזקנה שמתרגש עלינו, וכי יש להיערך לקראתו במסגרות שתספקנה מענה מהיר ומיידי.
בישראל בשנת 2017 היוו הזקנים כ-11% מכלל האוכלוסייה שהם כ-930 אלף איש. בשנת 2020 יהיה שיעורם בישראל כ-14% שהם למעלה ממיליון זקנים מתוך כלל האוכלוסייה. הנתונים דומים לגבי העולם כולו. בעבר די היה להתייחס לבני 65 ומעלה בלבד כאל זקנים. היום אנו חייבים להתייחס להתפלגות הגילים בתוך האוכלוסייה הזקנה, כיוון שבתוך קבוצה זו יש פער של 30 שנה והצרכים שלהם שונים (ברודסקי ודייויס "דמוגרפיה ואפידמיולוגיה של ההזדקנות ואוכלוסיית הזקנים" 2003). תהליכי ההזדקנות והאפידמיולוגיה של הזקנה מצביעים על פגיעות יתר בתקופה זו ועל עלייה בשיעור החולי והמוגבלות המלווים בקשיים כלכליים, חברתיים ובריאותיים (ביצור "הטיפול בקשישים נמצא בשפל בריאותי ומוסרי" 2017).
נטל הטיפול בזקן נופל על בני משפחותיהם של הזקנים. אלו עומדים בפני דילמה האם לאפשר לזקנים הזדקנות במקום (Ageing in Place) או להעביר אותם למסגרות טיפול ממושך (בתי אבות). ישנן משפחות שאינן מסוגלות להירתם למשימה, וכך נזנחים הזקנים הן על ידיהן והן על ידי המדינה, שהעבירה בפועל חלק מהטיפול בזקנים לבני המשפחה. חוסר העיסוק הממשלתי בטיפול בזקנים בולט אל מול העלייה הנמשכת בתוחלת החיים.
תהליך ההזדקנות של החברה הישראלית דומה בכיוונו הכללי לזה של מדינות מפותחות אחרות, קרי, ירידה בפריון ועלייה בתוחלת החיים. למעבר הדמוגרפי ולהזדקנות האוכלוסייה יש השלכות על כל קבוצות הגיל ועל החברה כולה. כפי שצוין לעיל, ההזדקנות נחשבת להצלחה של המין האנושי בתחום היכולת להאריך תוחלת חיים, אך היא גם מציבה אתגרים חדשים.
תוך עיון במאמרים ובמחקרים בנושא, התעוררו אצלנו שאלות רבות בנושא הזקן והזִקנה. לדוגמה, מה מעמדם של הזקנים בחברה, כיצד ניתן למגר את האלימות והזלזול שנוהגת החברה כלפי זקניה? איך נמלא את הצרכים של המחר? מה נכון לזקן מבחינת דיור – האם מוטב לו להישאר בביתו או לעבור לבית אבות? ואם בבית אבות, עדיף שיהיה בבעלות ובפיקוח המדינה, כלומר הלאמה? או האם להעדיף בעלות של גורמים פרטיים שפועלים למטרת רווח של עצמם? נציין כי הניסיון מראה שתוך שנים מועטות צפיפות הדיירים בבתי אבות עלתה, תקנים של כוח עבודה צומצמו והממשלה בישראל אינה מפקחת. כשמצמצמים, חוסכים ולא מפקחים, שוכחים כי רווחת הזקנים צריכה להיות העיקרון המנחה. הזנחה, מקום לא ראוי ואלימות – כפי שנחשפו לאחרונה באמצעי התקשורת – הם חלק מהתוצאות העגומות והמפחידות של ההפרטה, לכאורה.
בסדרת מאמרים זו ננסה לענות על השאלות הללו. כמו כן נדון בדילמות המרכזיות שמלוות את תופעת הזדקנות האוכלוסייה, ומטבע הדברים נתאר את הנעשה בישראל. נעסוק בהרחבה בדילמת הבחירה בין הפרטה להלאמה באחד הנושאים המרכזיים – דיור בבית אבות תוך התמקדות בשאלה האם להפריט או להלאים את בית האבות, כדוגמה לאחד מסוגי הדיור האפשריים לזקנים. ברור לנו כי מכלול הבעיות גדול בהרבה מהמוצג בסדרה זו. במאמר הבא נציג שלושה מושגי יסוד מרכזיים בנושא הזקנה ונעסוק במהפכת ההזדקנות.
*
מלי שקד הנה ראש מטה עמותת ידידי מרכז רפואי מאיר כפר סבא, בוגרת תואר ראשון במנהל מערכות בריאות – התמחות בגרונטולוגיה יישומית , ומסיימת לימודי תואר שני במנהל עסקים – התמחות במשאבי אנוש.
37 תגובות
מאמר מדהים שמציף אצ בעיות הזקנה הישראליות לגבהים הנכונים
אנחנו לא מוכנים למה שעונד להתרחש והגיע הזמן שזה יקרה
קיצבת הזקנה בארץ הייתה ונשארה עלובה על גבול המחפירה.גם בממשלה הבאה לא צפוי שינוי בנושא כי צריך לממן נושאים לא באמת חשובים כחיי כבוד בזיקנה.עצוב ולא לתפארת מדינת ישראל.
מן המאמר עולה כי זו תהיה הזדקנות שונה וכי כמו הנשים אשר קידמו את מעמדן כך גם ההזדקנות של הגיל השלישי היא זו העתידה לשנות את הגיל הרביעי
מאמר חשוב בנושא זקנה אשר מתאר ומציף את הבעיה לה המדינה לא ערוכה.
האלימות המילולית והפיזית כלפי הזקנים וניצולם מחייבת חקיקת עונש ברורה ולא מתפשרת.יתכן שחקיקה תמנע חלק מהמקרים שזוכים לפרסום.
אחת הבעיות היא האחריות שמעבירה המדינה למשפחות בכל תחום.מדינה מתוקנת חייבת לדאוג כראוי לזקניה.
להזדקן בכבוד ולא לחיות מקצבת זיקנה מבזה
חייב להגיע שינוי ובאופן מיידי
עתידנו בזיקנתנו
כל הכבוד על כתיבת מאמר חשוב זה אשר מעלה בפני הקורא דילמות חשובות כדוגמת הפרטה או הלאמה. מחכה כבר לפרק הבא בסידרה
בחלוף עוד מספר שנים מספר הקשישים רק יצמח.מנגד,לא רואים תוכנית ממשלתית רצינית לטפל בבעיה שכאמור הולכת וגדלה עם הזמן.
ממתינה בקוצר רוח לפרקים הבאים נושא חשוב ומרתק-הנורא מכל היא ההבנה שזה נכתב על עצמנו
כתיבה מרתקת
כשמתייחסים לאופציות שונות בקהילה או בבית אבות הבחירה היא למי ? האם הזקן רוצה או הסביבה שלו . בדילמה הזו יש לעסוק במאמר נפרד בהתייחס לדילמות של גיל תפקוד בריאותי פיזי שכלי ועוד .
כיועצת בתקופה קצרה לפני שנים לג׳וינט הונגריה הצעתי לא להעלות זקנים יהודים הונגרים מבתי האבות כי יש בהם פיקוח קהילתי רב מה שאין בארץ . זה המפתח לדעתי החשוב ביותר . בארץ זה פיקוח חסר של אנשי מקצוע פקידי ממשלה בהרכב חסר .
זה מרכיב שהמומחים מרחפים עליהם כי לא נוח להם או לא ידוע להם הנושא האופן מספיק ואז רואים בחרדה תופעות איומות של אלימות בבתי סיעוד או בתי אבות . אסיים בתפילה הקבועה שלי שלא אזדקק לאף אחד מהשירותים האלה כי לא הצלחתי לשכנע את משרד לאזרחים וותיקים לתת בידי נציגי ציבור את הפיקוח על מוסדות איומים אלה . ד״ ר ביצור כרגיל מעלה שאלות חשובות הלואי והיה לי יותר סמן במשרד בצע תוכניות רבות יותר .
שרה
חשוב שנושא הזקנים יעלה לסדר היום בממשלה ויעזור למשפחות לשאת בנטל הטיפול בקשישים.
רווחת הזקנים לא עומדת בפני הממשלה כמשימה חשובה.בכל המצעים של המפלגות הזקנים כמעט לא זכו להתייחסות רצינית מעבר למשפטים סתומי פשר לצאת ידי חובה..הגיע הזמן לשינוי.
כמה חבל שהממשלה רואה רק כסף מול עיניה. הזקנים הם אלו אשר בנו את המדינה והם אלו אשר צריך לכבד ולהוקיר לטובת כלל תושבי המדינה. יום אחד אנחנו נפקח את העיניים שלנו והופ אנחנו זקנים ללא טיפול מסודר וללא אף אחד אשר ידאג לנו. נקודה למחשבה לכול היושבים למעלה במרומי האולימפוס.
במרומי האולימפוס יושבים פוליטיקאים שבעי פנסיות תקציביות שעיוורונם כלפי הזקנים מוכר היטב.הגיע הזמן לכבד את הזקנים ולחשוב על מחייתם בכבוד.
זה מה שהם רוצים ואין צורך לבכות עליהם
מאמר מרתק. שם את כל נאמת בפרצוף. חייבים להתייחס אחרת לזקנים בישראל. כל הכבוד על המקצוענות
הלאמה של בתי האבות פירושה הסתמכות על תקציב ממשלתי.בישראל כשנוצר בור תקציבי במשרדי הממשלה מיד מקצצים בכספים שמגיעים לזקנים במסגרת קיצוץ רוחבי ופגיעה ברווחה.לכן הלאמה נראית רעיון בעייתי!
אסור להפריט כי הגורמים הפרטיים מחפשים רק כסף ורק הלאמה עם כתובת ברורה היא הפיתרון-המדינה
אין שרותים לזקנים
אנו חברה שאינה חושבת סנטימטר מלפני חוטמה
מה יהיה עתידנו??
ממתין לפרקים הבאים
מערכת אין
שרותים אין
זקנים מיוצרים
לכן אין מערכת כזו לא פרטית ולא לאומית
אנחנו בדרך לאסון דמוגרפי
אין ספק שתחום הזקנה בישראל עלה לתודעה הציבורית וזאת רבות בזכותך.
אתה מורה,מחנך,מרצה אך בעיקר בן אדם.
זכיתי להימנות בין תלמידיך וזאת זכות גדולה עבורי.
יהודה
זכות נפלה בחלקי להיות בין תלמידיך הרבים
תמיד מדבר על מה שחשוב באמת
גם מחוץ למסכים ואפילו בעיקר איש משכמו ומעלה
איזה נושא חשוב ועל מה רצים לבחירות? על שטויות
הזיקנה היא דגל
כי שכתבו הכותבים – יש לעשות מהפכה בהזדקנות . לדאוג לאוכלוסייה חלשה זו.
אסור להפריט את בתי האבות ושאר שרותי הזיקנה
רק המדינה יכולה וחייבת לטפל בזקיניה
מאמר יפה , ממתין לקרוא את המשך
מלי שקד, הקוסמת מעמותת הידידים של מאיר.
מה שהיא עשתה שם, בית ספר לניהול עמותה.
תורמים רק כדי לשהות במחיצתה.
חזקי ואמצי! כל הכבוד על המלאכה המבורכת
מלי שקד, מנהלת עמותת הידידים.
קיבלנו מכונות חדשות,
מגייסת סכומים של 7 ספרות בכל שנה,
דעי לך שאת נכס לבית החולים.
חזקי ואמצי!
אכן מנהלת גדולה,
מאז שהיא מניעה את העמותה, עידן חדש.
נושא חשוב ביותר!! טוב שיש מי שעדין משאיר את הנושאים העלה בכותרות
מי שמוביל מדיניות כה שלילית אלה נבחרי העם
אולי אתם לא מבינים אבל נבחרי העם נבחרים על ידי העם
זה מה שההעם רוצה
זה מה שהזקנים רוצים
אז למה לבזבז מילים?
מה מעמדם של הזקנים בחברה הישראלית?? מדוע אין הם נחשבים לאבות המייסדים ומכאן מקבלים יחס בהתאם???
המאמרים והבכי הם כדי לעורר תנועה פוליטית למען זקינינו אחרת הם לא יזכו לכלום לעולם-תנועה אחת שתתרכז במילוי צרכי האדם הזקן
הם אוהבים את מצבם אם לשפוט לפי דפוס הצבעתם
יוכל לסחוט מהממשלה כל מה שיעלה על דעתו. מי שלא מסוגל לאגד ביחד מספר כזה קטן של אנשים, כנראה לא מייצג שום בעיה אמתית.
וכל היתר מתעלמים
הם חושבים שהם יפסיקו לחיות בגיל צעיר?