עתידה של הזקנה בראי הספר "מוות לסירוגין" (1)

המהפכה הדמוגרפית
תמונה של ד"ר ביצור
ד"ר אבי ביצור

בסדרת מאמרים זו אבקש לבחון את היערכותה של מדינת ישראל לטיפול בקשישים ובצורכיהם לאור העלייה בתוחלת החיים. אבקש לעשות זאת לא על סמך נתונים סטטיסטיים בלבד, אלא תוך התייחסות לספרו של ז'וזה סאראמאגו, "מוות לסירוגין", פרשנותו של הסופר לסוגיית העלייה בתוחלת החיים, והתובנות המוצגות בו באשר למושג המוות והיבטיו השונים וביניהם. כל הציטוטים המובאים במאמר זה לקוחים מהספר שיצא לאור בהוצאת הספרייה החדשה, בשנת 2005.

"[…] למחרת בבוקר השמש זרחה, הציפורים צייצו, הדשא נראה ירוק כתמיד אבל אף אחד לא מת – מבוכה אדירה נרשמה בתולדות האנושות […]" הפתיחה הדרמטית הזו מביאה את הקוראים למחשבות ולתובנות שבהן עוסק האדם עוד משחר ההיסטוריה – הקשר הישיר בין זקנתו של האדם לבין תום ימיו – המוות. מאדם וחווה, שלכאורה לא היו אמורים למות לעולם (אלמלא חטאו חטא נורא), דרך מתושלח, נח, אברהם אבינו ורבים אחרים וכך עד ימינו אנו. העיסוק האינטנסיבי בשאלות כדוגמת "האם נמות", "ממה נמות" ו"מתי", מוביל את האדם, על פי ספרו של סאראמאגו, לשתי תובנות עיקריות: הראשונה – רואה באפשרות שלא יהיה מוות בעולם אפשרות משמחת, מרשימה, הישג מדהים לאדם ולאנושות כולה; והשנייה – משמעותית לאפשרות התופסת את משמעויות "ביטול המוות" כקטסטרופה, אם האנושות לא תיערך כראוי לקראת תופעה זו.

שתי תובנות אלו הינן הבסיס למאמר זה, שבו מעומתת תפיסת הסופר ופרשנותו למשמעות ביטול המוות עם העובדה שקיימת עלייה בתוחלת החיים האנושית. שמואל שם טוב במאמרו "פתח דבר – על חיים ומוות" (2012), כינה עלייה זו "צונאמי של זקנה". השאלה הבסיסית הנשאלת מול העלייה הזו היא האם החברה האנושית מוכנה, מכל ההיבטים האפשריים, לשינוי מהפכני בחיים. האם החברה האנושית יכולה להתמודד עם שינוי מבנה המשפחה או עם שינוי הרגלי המסחר והכלכלה, כמו גם עם שינויים תרבותיים, פילוסופיים, דתיים וכספיים שיהיו תוצאה של העליות בתוחלת החיים. כלומר, האם החברה האנושית מוכנה למצב שבו, כדברי סאראמאגו "פירמידת הגילים תתהפך על פיה. גוש עצום של זקנים יוטל על גוש קטן יותר של ילדיהם […]".

מדינת ישראל היא אחת מהמובילות בעולם המערבי בגובה תוחלת החיים של זקניה, ואף היא עתידה להתמודד עם התופעה החברתית שתוארה לעיל. על פי מחקרים שונים העלייה הדרמטית צפויה לשנות את מספרי הזקנים בישראל מ- 930 אלף זקנים בשנת 2017 ל-1.8 מיליון זקנים בשנת 2035, כלומר עלייה של פי שניים במספר הזקנים במדינה.

ישראל מתברכת במערכת רווחה האמורה להיטיב עם האדם הזקן, אך האם היא ערוכה להתמודד עם ה"מהפיכה הדמוגרפית" והשלכותיה על המבנה של החברה הישראלית? מצד אחד, בהתאם לתובנה הראשונה של סאראמאגו, נתברך כולנו באיחולים כדוגמת "עד 120" בכל יום הולדת. אך מצד שני, בהתאם לתובנה השנייה שלו, יש מי שחושבים שברכה זו תהפוך לקללה – הייתכן? האם עולה על הדעת, שיש הרואים בעלייה בתוחלת החיים ובגידול באוכלוסייה של אלו הנקראים זקנים, כבעיה או כמעמסה?!

שאלה סרקסטית זו היא הבסיס למאמר הנוכחי הדן בחשיבה, בתכנון ובעתיד הזקנה על רקע הנתונים הללו.

הבחירה בספר איננה מקרית. הסופר לוקח את קוראיו למסע במדינה שבה אין מוות, אין את שלטון החידלון הסופי. ממסע זה עולות וצפות תובנות רבות ופרשנויות אין-ספור על הקשיים שבדרך, שנראית לכאורה כדרך אל האושר, אבל לא כך היא המציאות שמציג סאראמאגו. אם אלו הם פני הדברים, אזי נשאלת השאלה מה יקרה במדינה שבה תוך שני עשורים יוכפל מספר הזקנים? האם המדינה ערוכה לטיפול בהם ולאספקת השירותים שיידרשו לאור הגידול הצפוי באוכלוסיית הזקנים? האם המדינה מתכננת היטב את כל מהלכיה לעתיד?

במאמר הבא בסדרה אציג את תקציר הספר "מוות לסירוגין", שמתאר חברה דמיונית נטולת מוות, ואת הטיעונים המרכזיים שמעלה סאראמאגו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

19 תגובות

  1. מאמר עקרוני שעוסק בבושה ובחרפה שקשורים לעיסוקנו בזקינינו

  2. מדינת ישראל עסוקה באלף נושאים אחרים חוץ מזקניה. דבר שמעיד על חוסר כבוד ויחס מזלזל כלפי אנשים שנתנו את שנותיהם הטובות למדינה.

  3. עד שלא יהיה חוק או שינוי במדיניות בטיפול בקשישים בסופו של דבר זאת תהיה הפתעה בסיסית שהמדינה תצטרך למצוא פתרונות

  4. רוב האוכלוסיה לא חושבת כי במוקדם או קצת יותר מאוחר גם הם יהיו זקנים

    1. מגיל 55 ומעלה יותר ויותר אנשים מודעים לבעיה. עכשיו נותר לארגן כוח פוליטי שילחץ על פתרון מהיר ויעיל לקידום הטיפול בבעיה שתתרחב בעתיד.

  5. הזקנה בעולם עוברת תהליך מענין שנקרא- "הגיל השלישי". בגלל אורך החיים שעולה גם איכותם משתפרת והקשישים של היום יהפכו לזקנים רק בעוד שנים. אין לישראל תוכנית סדורה כיצד להיערך נכון למצב חדש בטיפול ובהשקעה בקשישים.

  6. הספר לועג ליברה שאינה מטפלת בזקיניה מתוך הנחה שהם ימוצו בין כה וכה ושואל שאלה שתוקעת את כל המערכת עם פה פעור ומה יקרה אם לא חמותי הזקנים??? מה תעשו??? למה לחכות לאותו רגע מדהים

  7. מי שלא נותן היום כבוד לזקנים לא יקבל כבוד כשהוא יזדקן.

  8. מאמר מצויין המראה את המציאות העגומה של הזקנים שלנו . מקווה שמישהו בממשלה יתעורר

  9. אנו צריכים לדאוג לזקנים בכל מקום- בחיי היומיום בביח ובמוסדות.
    ד"ר ביצור- מאמרך מצויין. מקווה שיתיחסו אליו

  10. כשנכנסים לאתר "והדרת" מבינים עד כמה הזקנים חשובים ותורמים לחברה. אסור להזניח אותם. מאמר מעניין וייחודי

  11. כשנכנסים לאתר "והדרת" מבינים עד כמה הזקנים חשובים ותורמים לחברה. אסור להזניח אותם. מאמר מעניין וייחודי

  12. ד"ר ביצור אתה גדול. כל הכבוד על כתבה מעניינת מרתקת אשר מראה איפה אתם חיים. הערצה וכבוד

  13. ד"ר ביצור אתה גדול. כל הכבוד על כתבה מעניינת מרתקת אשר מראה איפה אתם חיים. הערצה וכבוד

    1. גרונטולוג.ולענין עצמו- תוחלת החיים תעלה ככל שהרפואה והמדע יתקדמו.בעוד שנתיים שלוש שוב נראה עליה בתוחלת החיים.לכן חשוב שהממשלה תקדיש לנושא משאבים רבים ומחשבה.שלא יווצר מצב לפיו נגיע לבעיה ללא פיתרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של משה

במלתעות הדת

על הרומן "משכילה" מאת טארה וסטאובר