המאמר נכתב בשיתוף עם ערן פישר
בפרקים הקודמים הצגנו את הבדידות, שזה כמה עשורים נחשבת לאויב הקשה של קשישים בכל רחבי העולם. נושא זה מוכר וידוע לקובעי המדיניות בתחום הרווחה ובתחומים רבים אחרים. במדינות רבות הדרך הבולטת להתמודדות היא שימוש במתנדבים, המבקשים להקל את הבדידות בקרב הקשישים בכך שהם משמשים להם חברה. אין ספק שמענה זה חלקי ובלתי מספק. לכן בכל רחבי העולם תוכננו ובוצעו תכניות רבות להתמודדות עם הבדידות בקרב הזקנים. בפרק זה נציג חלק מתוכניות אלו, על הצלחותיהן וכישלונותיהן.
ראשית, תכניות שמטרתן לשמר פעילות חברתית בקרב אנשים מבוגרים. נושא זה הינו מרכיב מרכזי במדיניות הממשלות כמעט בכל מדינה, ובדרך כלל חלק מתכנון רחב יותר של נושא הבריאות והרווחה במדינה. נקודה זו חשובה לציון משום שנושא הבריאות והרווחה חשוב אך לעיתים אינו מקיף את כלל הזקנים, ולכן יש לממש תכניות רחבות שיחרגו מהתחומים הישירים של הרווחה והבריאות. נוסף לכך, קיימים מעט מחקרים על יעילות של תוכניות העוסקות בהתערבויות קהילתיות והשפעתן על הקלה בתחושת הבדידות בקרב קשישים.
כמו כן קיימות תכניות העוסקות במאבק בהשפעות על הזקנה משני היבטים. במחקר שנערך בשוודיה נמצאו שני דיאלוגים דומיננטיים, שונים זה מזה בכוונותיהם ובדרך ביצוע התכנית, להתמודדות עם הבדידות בזקנה. בדיאלוג הראשון, בדידות קיימת בתוך השיח על זקנה, פוליטיקה וחברה ורווחה. במסגרת השיח הזה הבדידות מנוצלת כמושג בתוך תכנית שמטרתה הנעת שינוי פוליטי והקצאת המשאבים להגדלת תקציבי מדיניות הרווחה. כלומר שיח זה מקדם תכניות שיממשו תקציבים לשם תגבור מדיניות לרווחת הזקן ולא להפעלתו החברתית, למשל. בשיח השני הבדידות מוזכרת בהקשר של התנדבות ומשמשת כמניע לגיוס מתנדבים לטיפול בקשישים בודדים.
ממחקרים שבחנו תכניות בנושא עולה כי נכונה הטענה שקשישים המעורבים באינטראקציות חברתיות חשים פחות בודדים, והאינטראקציה אכן משפיעה לחיוב על בריאותם ורווחתם באופן כללי. אותה טענה מוצגת גם במחקר שסיכם 148 מחקרים בתחום וכלל 308,849 מבוגרים בגיל ממוצע של 64 שנים. במחקר זה נמצא כי הסיכון לתמותה יורד ב-50% בקרב אנשים עם קשרים חברתיים חזקים.
למרות התכניות הרבות שיושמו בעולם, העדויות המחקריות ליעילותן מועטות. המסקנה היא שמדינות העולם נדרשות לשלב ידיים ולבנות תכניות שייבדקו מחקרית. תוצאות המחקרים, בין שיהיו חיוביות או שליליות, צריכות להתפשט ולהקיף כל מדינה בעולם. לימוד הלקחים יוביל בהכרח לבניית תכנית למאבק במרכיב ההרסני הטמון בבדידות. כדי למצות תובנה זו נבחן את המצב במקרה החקר הישראלי ואת התכניות שנוסו בישראל. על כך בפרקים הבאים.
24 תגובות
הרבה יותר מאשר אצלנו?
ועוד דבר, המחקר חשוב, אבל העשייה בפועל חשובה עוד יותר
התכנית למאבק בבדידות בעולם המוכרת ביותר היא ״זש ומרי הסף״ את זה ראוי לאמץ בישראל
חשוב שתהיה מודעות בסדר היום הלאומי
אנו יודעים לא מספיק על הנעשה בעולם והינה מאמר מרצק שחושף ופח מעולם שלם
מענים לקרוא את הפרק הבא שאני מנחשת שיעסוק בישראל
העולם המערבי לא מתקדם יותר ומענין להבין מה הכותב מתכוון להציג לנו בהמשך
קשר בין צעירים לזקנים זה win win הצעירים מרוויחים מהידע מהחכמה מהזוית השונה של המבוגרים.
המבוגרים מרוויחים שותף ואוזן קשבת לא להרגיש שויתרו עליהם.
זה מבורך וחשוב
מחקר שהוא מאוד חשוב ומקווה שיישמו אותו בפועל. אני חושבת שהממשלה צריכה לדאוג לאנשים בגיל זקנה לפעילויות ללא תשלום וכמה שיותר לבוא לקראתם ולעזור להם בכלל בתחומים שונים.
מאמר אמיתי שמספק סקירה נרחבת עם פתרונות מהירים וישימים
הלוואי שיהיו יותר מתנדבים לסייע לקשישים. מדובר במשימה לאומית אנושית ממדרגה חשובה.הממשלה אינה עושה מספיק כבר 40 שנה.
מאמר שמעורר בי כעס כלפי המדינה שלנו וקצב הטיפול בזקני העם.
בכל התחומים מדינת ישראל משקיעה משאבים, מחשבה, תוכניות כידי להידמות למדינות העולם המתקדמות ודווקא באנשים היקרים שהיו מבוני המדינה והחברה, נוטים לא להתעסק. עצוב ומתסכל.
אמא שלי הקשישה הסיעודית בת ה87 אבודה ללא התמיכה והסיוע שלי ושל אחיותיי. לא ניתן להחזיק זקן על סמך הגמלת סיעוד והביטוח הלאומי.
מאמר זה חייב להגיע לעוסקים בתחום הזיקנה בארץ שלנו למקבלי ההחלטות על מנת שהנושא ילקח בחשבון ביתר תשומת לב, הקצאת משאבים והתייחסות נאותה.
למה? למה בנושא הזה אנחנו כמדינת ישראל לא דומים לשבדייה, סקנדינבייה?
חייבים להעלות לסדר היום הציבורי את נושא הבדידות, הקושי הכלכלי של הזקנים שלנו להתקיים.
בהמשך למאמר חשוב זה, חזרתי מחו"ל ונדהמתי איך האוכלוסייה המבוגרת עדיין לוקחת חלק בתעסוקה, נותני שירות בשדות התעופה, חברות השכרת רכבים ועוד. רק כאן אצלנו, הזקנים נדחקים הצידה, לא נחשבים. חבל!!!
הבדידות היא גורם לדיכאון ולפעמים לייאוש מוחלט. חייבים לטפל בה באורח יסודי ורציני.במיוחד עם ניצולי שואה
אין תוכניות מקיפות של משרד הרווחה לטפל בקשישים גלמודים.ברשויות המקומיות קיים רצון לסייע אבל חסר תקציב.צריך לשלב ידיים ולדאוג לטיפול הולם ומקיף.
אין תוכניות כי היחס לקשיש מבזה.מתחיל בקצבת זקנה עלובה, מחסור קשה בעובדים סוציאליים, בתי זקנים עלובים ממשלתיים, טיפול רפואי בפנימיות מלאות הזיהומים.יש בישראל כמעט מליון איש מעל גיל 65 מחציתם מעל גיל 75.תוחלת החיים תעלה את הגיל אבל מבחינת הממשלה זה נטל כספי…
נושא שאסור שיירד מסדר היום הציבורי. מחכה לכתובות הבאות
מאמר חשוב של הכותב אשר מציג בפנינו מה הולך להיות לנו בעתיד בזקנה
הבדידות היא האוייב של הסקנה ויש לדאןג לסקנים על ידי אוזן קשבת.פעיליות עימם וכו' . מניעת הבדידות תשפר בריאות בקרב הזקנים.
שאפו ענק לד"ר ביצור שמעלה סדרת כתבות בנושא חשוב זה.
צריך תכניות וביצועים.
כמעט כלום. לא שומעים אותו אפילו מדבר. שקוע בענייני חקירתו כנראה.
תודה ד"ר ביצור
אפשר בבקשה הפניות למחקרים השונים? (השוודי למשל)