וודי אלן כמשל

הטריבונל הנשי שופט ופוסק, גם כשאין ראיות חדשות
וודי אלן צילום: David Shankbone wikimedia commons

וודי אלן, במאי ייחודי. בתחילת דרכו חלקו לו את מרב המחמאות על "הרומן שלי עם אנני" ועל "מנהטן". הוא המשיך לא לאכזב עם "שושנת קהיר הסגולה" ו"חנה ואחיותיה". אפשר לשער שגם דיאן קיטון וגם מיה פארו היו בנות זוג שסייעו ליצירתו.

שנת 1992, שבה הפך את בתו המאומצת לאהובתו, הייתה שנה של מפנה ממשי בקריירה שלו. אמנם אז בדיוק יצא לאקרנים סרטו עם מיה פארו "בעלים ונשים". אבל בביתם הפרטי הייתה מהומת אלוהים.

אני עצמי ישבתי במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק בשנת 1994, במשחק בין ה"ניו יורק ניקס" ל"דטרויט פיסטונס". היות שכיהנתי כשר בממשלת ישראל, ישבתי במקום "מכובד". לא רחוק ממני ישבו וודי אלן ובת זוגו-בתו המאומצת. קהל אוהדי הניקס קיבל אותם בשקט ובקרירות מפתיעים בעיניי.

ברור שמהלך טעון כל כך ישפיע על קריירה של במאי כאלן. מה עוד שמיה פארו זעמה ונלחמה כנגדו כלביאה, על בגידה נוראה בעיניה. לא עברו ימים ובתו דילן התלוננה על תקיפה מינית שביצע בה בהיותה בת שבע שנים. וודי אלן הכחיש נמרצות וטען שההאשמה בוימה על ידי רעייתו לשעבר. הוא צלח בדיקת פוליגרף, שתמיד אפשר לפקפק בתוצאותיה.

אלן המשיך לעשות סרטים מעניינים ומקוריים, אם כי רמתם נפלה מזו של סרטיו הקודמים. באותן שנים ידעו כל הכוכבות והכוכבים בהוליווד על האשמה שהוטלה בו ועל הכחשתה. סקרלט ג'והנסון כיכבה בכמה סרטים, מירה סורבינו זכתה באוסקר על תפקיד משנה ב"אפרודיטה הגדולה", אבל גדולתו כבמאי הוטלה בספק יותר ויותר, אולי פרט לחריג אחד – "יסמין הכחולה", בכיכובה של השחקנית המוערכת קייט בלאנשט. השנים עברו בידיעה שאת אלן מלווה עננה לא קטנה.

בעקבות הקמפיין המוצלח MeToo# פרסמה הבת דילן קריאה גלויה ובה דרישה להוקעת אביה ממש כפי שהוקעו הארווי ויינשטיין וקווין ספייסי. הכוכבות הגדולות של הוליווד, ביניהן נטלי פורטמן וריס ויתרספון, הודיעו שהן תומכות בעדות הבת וכי על וודי אלן לסיים את הקריירה האמנותית שלו.

הבעיה איננה וודי אלן. בחרתי בו דווקא כי לא נתגלתה שום עובדה חדשה שמחייבת טריבונל נשי כנגדו. אבל הטריבונל מופעל. זה מין טריבונל שאין בו זכות ערעור, שאין לו הנמקות מספיקות לפסק הדין, ואף על פי כן יש לשער שוודי אלן יפסיק לביים ואולי ייעלם מהעין הציבורית.

כאשר היו מפיקים, שחקנים ובמאים שהואשמו בהטרדות ותקיפות מיניות מוכחות, סולקו המואשמים, שהודו באשמתם, מתעשיית הקולנוע. המקרה של וודי אלן שונה. עובדות מהעבר שהיו ידועות עלו בשנית באורח דרמטי, אבל התגובות אליהן היו ברוח הימים האלו.

פרט למהפכת התרבות בסין עוד לא נראתה מהפכה שכזו. על פניו היא צודקת, באשר היא חובקת תחומים רבים של קיפוח נשי. אבל הטוטאליות שלה מפחידה.

אני מודה באשמה שלא הייתי כותב את המאמר לולי הערצתי את הרמה האינטלקטואלית שוודי אלן מייצר. אבל גישה זו איננה פוסלת את ערעורי על פסק הדין של הטריבונל – ריס ויתרספון, מירה סורבינו ורבקה הול.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. הוא יכול להכחיש. הוא יכול לתבוע אותה על הוצאת דיבה. נראה את וודי אלן. כנאה שלא יתבע וברור למה.

  2. וגם שחקן טוב
    אהבתי מאוד את סרטיו., גם אלה שאתה מפחית בערכם.
    ובאשר להאשמות נגגו, יש רדויות חוק ושהם יטפלו בכך ולא כל מיני פופוליסטים.

    1. כנראה שלא.זו טענה מוצדקת אבל איננה פוסלת את הבקורת על מחיקתו של וודי אלן ממפת היצירה בשל עובדה שבמחלוקת שהיתה ידועה לכל השחקניות שככבו בסרטיו

    2. אם נעשה לו עוול. דוקא חשוב להתייחס קודם כל למפורסמים כי למקרים שלהם יש תהודה והשפעה גדולים

  3. מי שמואשם לכאורה – זכאי
    צריך לזכור זאת בבקשה
    גם למשל לגבי ראש ממשלת ישראל

  4. מסתבר שמדובר בתופעה מזעזעת ויש לרחם קודם כל על הקורבנות ולא על המטרידים והתוקפים

  5. משהו חייב להשתנות
    הבעיה איננה הפגיעה אולי באי הדיוק כלפי גבר זה או אחר
    הבעיה היא עשרות מיליוני הנשים שסובלות מהתנהגות גברית בוטה שהגיע הזמן שתעבור מהעולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי