מקרה ויינשטיין, מקרה דרעי, מקרה נתניהו

לאחרונה אנחנו עדים לתופעה בלתי רגילה המעידה על שינוי קיצוני בנורמות ההתנהגות שלנו בתחום ההטרדות המיניות. ממש בימים אלו קמות נשים בכל רחבי העולם, גם בישראל, ומתלוננות על הטרדות מיניות שסבלו מהן, אם לפני עשרות שנים אם לאחרונה. עד לאחרונה חשו הנשים מאוימות או חסרות הגנה וחששו לפרסם את דבר ההטרדות המיניות שספגו, אך לנוכח שינוי הנורמות החברתיות בתחום זה, הן מרגישות שהן יכולות לחשוף את הסבל שעבר עליהן ואת ההשתקות שנאלצו לסבול.

דוגמאות קלאסיות לנורמות הישנות הן המקרים של השר לשעבר יצחק מרדכי ושל הנשיא לשעבר משה קצב. במהלך המשפטים ספגו המתלוננות עלבונות קשים וסביבה כללית עוינת ומאיימת. תלונותיהן התקבלו תוך כדי הסתייגויות רבות, והתוצאה המפתיעה – ענישת המטרידים – הוכיחה כי אלו היו אירועים יוצאי דופן אשר לא העידו על שינוי נורמות חברתיות בתחום ההטרדות המיניות בחברה הישראלית.

לאט לאט, טיפין טיפין, קמו יותר ויותר נשים אשר העזו לדרוש עשיית צדק עם המטרידים. ברם, גם צעדים אמיצים אלו עדיין לא הביאו לשינוי נורמות ההתנהגות. רק לאחר רעידת האדמה בארצות הברית, כשבכל אמצעי התקשורת פורסמו האשמות קשות על הטרדות מיניות ואונס מצד אושיות תרבות, קולנוע ועיתונות, ואלו לוו בהתפטרויות מאולצות של כמה מנכבדי התעשייה, התחלנו לראות ראשיתה של מהפכת נורמות חברתיות גם אצלנו בישראל. גם אצלנו החלו עוד ועוד נשים להעלות האשמות כלפי אנשי ציבור ונגד ידוענים בתחום התרבות והבילויים. הנורמות החברתיות שהגדירו את נושא ההטרדות המיניות כטאבו, השתנו. היום השמעת בדיחה או הערה תפלה ומעליבת נשים לא תתקבל כלגיטימית, כי הנורמות השתנו.

אבל מה לגבי נורמות חברתיות אחרות, כמו שחיתות ציבורית, סחטנות פוליטית, משילות אנטי-דמוקרטית? האם הנורמות החברתיות לגבי נושאים חשובים אלו השתנתה גם היא? התשובה מחייבת חשיבה ועיסוק בשאלות: כיצד נוצרות נורמות חברתיות? מה התהליכים החברתיים הגורמים להתנהגות מסוימת, למשל "שחיתות פוליטית", להפוך לנורמה התנהגותית מקובלת? או למשל מה גורם להתנהגות אלימה כלפי מיעוט – פוליטי, אתני או דתי – להיות נורמה מקובלת? כיצד מתפתחת נורמה?

כאמור, תהליכים בחברה הגלובלית, תהליכים חברתיים ופוליטיים מחוץ למדינת ישראל, משפיעים על התנהגות חברתית אצלנו. ראינו זאת בבירור בשינוי הנורמות הקשורות בהטרדות מיניות. המהפכה התקשורתית, הקלות שבה כל אחד מתקשר עם כל אחד ועם העולם, הורסת חומות תרבותיות ומאפשרת להשפעות חברתיות לחצות גבולות. אנחנו רואים זאת בנורמות לבוש, בידור, מוזיקה, אמנות ועוד.

סיבה שניה להיווצרות נורמות היא קונצנזוס לאומי לגבי נושאי התנהגות מסוימים. סוציולוגים מגדירים זאת "סטנדרטים של התנהגות כפי שהם מוגדרים על ידי כלל האזרחים בחברה", בלועזית: "Standards of appropriate behavior defined collectively". את התהליכים הללו של יצירת נורמות התנהגות מניעות ומובילות קבוצות אוכלוסייה שחבריהן משמשים "סוכנים" המקדמים את הנורמות ודואגים שכלל הציבור יקבל אותן. סוכנים אלו יכולים להיות קבוצות המאוגדות כקבוצות אינטרס או קבוצות מומחים למיניהם שיש להם אידאולוגיה, אג'נדה מסוימת או ערכים, והם רוצים להפוך אותם לנורמה חברתית המקובלת על כלל החברה במדינה. בישראל, כמו בכל מדינות העולם, קיימים סוכנים רבים והם מתחרים ביניהם על הפצת האידאולוגיה או האג'נדה המסוימת והפיכתה לנורמה חברתית המקובלת על כלל החברה.

כיום אנחנו עדים ל"מלחמת השבת". קבוצה קטנה של סוכני דת מנסה להפוך את השבת ליום מנוחה ממלכתי-כללי. האג'נדה של הסוכנים המסוימים הללו היא להפוך את השבת לנורמה, דהיינו כלל הציבור יקיים את יום השבת כהלכתו והדבר יהפוך לנורמה. בתחום נורמת השחיתות הציבורית קמה היום תנועה חברתית גדולה של סוכני שינוי השואפת להגיע לשינויי נורמות. הם עושים זאת באמצעות הפגנות, פנייה לתקשורת, שימוש בכלים משפטיים ועוד. הצלחתם תיבחן בשינוי הנורמה החברתית הקיימת, המסכינה עם שחיתות ציבורית.

אבל כיצד נוצרה נורמה חברתית זו מלכתחילה? כיצד נוצרה נורמה המאפשרת לשחיתות ציבורית להפוך לעובדה מקובלת ומוסכמת? כיצד הפכה השחיתות הציבורית לנורמה מקובלת? למשל, כיצד הגיעה החברה הישראלית למצב שהיא מאשרת ומסכימה שאדם שהורשע בפלילים על שחיתות שלטונית, שוחד, מרמה והפרת אמונים, ישמש כשר במשרד שבו קיבל שוחד ובו רימה והפר אמונים? הרי אין לשער שאיזו שהיא מדינה דמוקרטית תאשר מינוי כזה ותשים עליו חותמת "כשר".

סוכני השינוי במקרה של אריה דרעי הגיעו ממפלגתו, והם פעלו כקבוצת אינטרס בראשות מנהיגיהם עד שהצליחו להפוך שחיתות שלטונית לנורמה מקובלת. אבל מדוע קיבל הציבור את נורמת השחיתות השלטונית של אריה דרעי כלגיטימית? התאוריה מסבירה זאת כניצחון קבוצת האינטרס של אריה דרעי ומפלגתו על קבוצות האינטרס המתנגדות לו. לזאת יש להוסיף את אדישות הציבור והעייפות שהוא חש מהמערכת הפוליטית בארץ בכלל.

דוגמה נוספת לנורמה חברתית קלוקלת היא קבלת ההתנהגות הנהנתנית ולכאורה מושחתת של משפחת ראש הממשלה בנימין נתניהו, כנורמה לגיטימית. סוכנים חברתיים מסוימים, מפלגות פוליטיות ואחרים, פעלו כקבוצת אינטרס ודאגו להפוך את נהנתנותה המופרזת של משפחת נתניהו לנורמה חברתית מקובלת.

ייתכן שהאור בקצה המנהרה נגלה בשינוי הנורמה החברתית בישראל בנושא ההטרדות המיניות. שינוי הנורמה בתחום זה נותן לנו תקווה שגם בנושאים חשובים אחרים, כמו שחיתות שלטונית, יחולו שינויי נורמות חיוביים אשר יובילו את החברה הישראלית לתפקוד נכון יותר, אמין יותר ומוסרי יותר.