אם טראמפ יכול

גיל פרישה גמיש ומדורג יתרום לביטחון הלאומי
תמונה של אפרים כהנא
ד"ר אפרים כהנא

תהליכים כלכליים, חברתיים, ודמוגרפיים שהתרחשו בצורה מואצת החל מראשית המאה ה-20, הביאו לשינויים קוטביים מאוד בין מדינות העולם באשר לחלקם היחסי של הקשישים.

במציאות הנוכחית ניתן בנקל להבחין כי, בדרך כלל, במדינות מפותחות רווחת הרבה יותר התופעה של משפחות קטנות, ומכאן גם עולה מספרם היחסי של הקשישים באוכלוסייה.

על מנת שהאוכלוסייה הצעירה לא תקטן, הפריון אמור להיות לפחות 2.1 ילדים למשפחה; כיום רק הודו עונה על תנאי זה. אוכלוסיית סין הצעירה נמצאת במגמת ירידה, שכן הסינים ממושמעים ונענו לדרישה של צאצא אחד לזוג.

הירידה בפריון לצד העלייה בתוחלת החיים גורמות להזדקנות המעצמות הגדולות. מספר בני ה-80 באוכלוסיית המעצמות הגדולות עולה בהתמדה בשנים האחרונות.

להזדקנות האוכלוסייה יש השלכה כלכלית ישירה והיא ירידה בתמ"ג. רוב הקשישים נמצאים מחוץ למעגל העבודה. אמנם מדינות רבות, בהן גרמניה וישראל, העלו את גיל הפרישה, אך עדיין במעצמות הגדולות שיעור האוכלוסייה שנפלט מפאת גיל ממעגל התעסוקה, גדל. מתחזית האו"ם עולה כי אוכלוסיית העובדים (בני 15–64) ברוסיה וביפן תרד עד שנת 2050 ב-34%, בגרמניה ב-20%, בצרפת ב-6%, ובסין ב-3%. לירידה זאת תהיינה השלכות תקציביות נרחבות.

ההתמודדות של המדינות שבהן מספרם היחסי של הקשישים הלך וגדל, נעשתה בשני מישורים עיקריים, האחד מוכוון חקיקה, בהקשר העלאת גיל הפרישה, ואילו השני, מלווה גם כן בחקיקה, אך ברורה פחות ומעוררת לא מעט קונפליקטים, הנו בתחום ההגירה.

ההתמודדות עם הגידול במספר הקשישים, בד בבד עם התארכות תוחלת החיים, מובילה יותר ויותר מדינות לדחות את גיל הפרישה בצורה גורפת מגיל 65 לערך, לגילאים מתקדמים יותר, בכיוון הנושק עוד מעט גם לגיל 70. ומדוע לא? דוגמה עכשווית ומצוינת למגמה זו הוא דונלד טראמפ שנבחר לנשיאות ארצות הברית בגיל 71, וודאי ישנם מקצועות ותחומים נוספים שבהם ניתן לשלב את האוכלוסייה הבוגרת.

העלאת גיל הפרישה אין בה משום מענה לאתגרים העיקריים של השינויים הדמוגרפיים המתחוללים, אך יש בה אולי תשובה למצוקתם של הביטוח הלאומי ושל קרנות הפנסיה, שמתקשות כיום לממן את עלויות הקצבאות בשל התארכות תוחלת החיים.

בעוד שנושא העלאת גיל הפרישה נתפס לכאורה כפשוט, בשל כך שהוא נסמך למעשה על נוסחה מתמטית, הרי שההתמודדות עם תופעות נלוות אחרות, בעיקר בתחום ההגירה, מורכב הרבה יותר, וטומן בחובו לא מעט קונפליקטים תהומיים המאיימים על יציבות החברה.

כאשר חסרות במדינה ידיים עובדות, נפרץ, לעתים קרובות, גם הסכר על ידי מהגרי עבודה רבים, ללא מנגנונים מלווים של התערות חברתית ראויה.

נושא ההגירה הופך במהרה לבעיה קשה של ביטחון לאומי, ויש לו השלכות רבות על צמיחת קונפליקטים עדתיים, דתיים, וחברתיים המהווים איום על יציבות המדינה מחד גיסא, ומעוררים צמיחה של גופים לאומניים רדיקליים מאידך גיסא.

נושא קליטת ההגירה, המעסיק כיום את מרבית המדינות בעולם, הנו בהחלט גם פועל יוצא של מצוקה וקריסה בארצות המוצא, אך גם נובע מכך שיש בארצות היעד ביקוש ל"ידיים עובדות".

המהפכים הפוליטיים המתחדשים חדשות לבקרים, כמו בארה"ב, בבריטניה, ביוון, בצרפת וכו', כמו גם אי-השקט הפנימי באותן המדינות, מהווה הזדמנות לחשיבה מחדש באשר לתיקונים הנדרשים בהתייחסות למשך חיי העבודה, מועדי הפרישה וכל הכרוך בכך.

ההישענות רק על קריטריון האיזון האקטוארי, אין בה משום מענה לפוטנציאל הבלתי ממומש של אוכלוסייה גדולה, שמפסיקה לקחת חלק פעיל במשק.

מכיוון שמשאבי כוח האדם של מרבית המדינות המפותחות הולכים ומצטמצמים, והחלפתם בכוח עבודה של מהגרים מביאה עמה לא מעט אתגרים מורכבים, מופנה הזרקור לכיוונו של חלק ניכר מן האוכלוסייה במדינות אלו, שמוצא עצמו מחוץ למעגלי העשייה למשך שנים ארוכות.

בשלב ראשון אי-אפשר להתייחס לכל האוכלוסייה האמורה לפרוש לגמלאות כאל מקשה אחת, ויש לפיכך ליצור דיכוטומיות, לפחות על פי סוג העיסוק.

הנחת המוצא היא כי מעבר לבעיית כשירות בריאותית, יש הבדלים משמעותיים בין סוגי עיסוק שונים, באשר לאפשרות להמשיך ולקחת חלק פעיל בחיים הכלכליים; כך למשל, ישנם בהחלט מקצועות ועיסוקים שבהם השחיקה מרובה, וקיימת הצדקה לפרישה בגיל מוקדם.

לעומת זאת ישנם לא מעט עיסוקים המאפשרים המשך מלא או חלקי של עבודה גם אחרי גיל הפרישה הנקוב בחוק.

מכיוון שכוח האדם המקצועי הנו משאב רב ערך לחוסנה של המדינה, חשוב לבחון סיסטמתית את האפיונים המיוחדים של כל נושאי התעסוקה, ולהציע מודל גמיש ליישום הדרגתי ולפיו בתחומי תעסוקה רבים תתאפשר העסקה, מלאה או חלקית, גם מעבר לגיל הנקוב כיום בחוק; באופן כזה, לא רק מאזנן האקטוארי של מערכות הביטוח הלאומי והביטוח הפנסיוני ישתפר, אלא גם התל"ג הלאומי.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

18 תגובות

  1. ישנן במאמר מספר נקודות עקרוניות הדורשות עיון מחודש . לדוגמא – בצרפת אחוז האבטלה הכללי הוא כ – 11% , כאשר בקרב צעירים האחוז הו 24% ! העלאת גיל הפרישה תגרום לאבטלה עוד יותר גדולה בקרב צעירים , מצב דומה קיים גם בספרד ויוון ואולי בארצות אחרות . מצד שני אני בהחלט תומך במתן אפשרויות תעסוקה בגילים מאוחרים בהתאם ליכולות אישיות.

  2. ניתוח מעולה, המסביר היטב את המורכבות של סוגיית הקשר בין השינויים הדי וגרפיים, גלי ההגירה ומדיניות גיל הפרישה.
    מומלץ מאוד גם לשרי ממשלת ישראל, להתפנות מן המריבות שלהם, ולהנחות גיבוש מדיניות של מסלולי פרישה גמישים, באופן שהכל יצאו נשכרים.

  3. במשך שנים רבות, התרגלו הכל לתפיסות נוקשות, של גיל פרישה; כיום אנו עדים לשינויים מפליגים כמעט בכל מאפיין של מרכיבי החברה, תוחלת חיים, גודל משפחה, משפחה אלטרנטיבית, גיל ההורות, וכו׳ וכו׳.
    אין ספק שפרופ׳ אפרים כהנא מצליח לחדד את האתגרים בפניהם אנו ניצבים, והוא מאוד צודק שנושא הגידול היחסי המואץ של אוכלוסיית האזרחים הותיקים, מצריך מתן מענה קונסטרוקטיבי לאתגר זה.

  4. בגל 70 אנחנו עם הכי הרבה נסיון ותבונה
    להיות בנבחרת ישראל בהאבקות, לא
    אבל לנהל דברים בהחלט

  5. התעלמות מהשינויים הדימוגרפיים, מהווה בהחלט פגיעה ביציבות ובביטחון הלאומי.
    כבר היום, חלק ניכר מהזעזועים ברחבי העולם, הינם תוצאה של אותם שינויים.
    בכל המדינות בהן יש גידול דרמטי של אוכלוסיית הגימלאים, חשוב מאוד לבנות תכניות לפרישה הדרגתית, והמשך השתלבותם של האוכלוסיות המבוגרות.

  6. אין ספק שהתמורות בעולם מחייבות לקחת בחשבון שינויים והתאמות לכל נושא גילאי הפרישה.
    המצב בו במדינות מובילות, ישנה אוכלוסייה (אזרחים ותיקים), שמפסיקה בבת אחת את השתייכותה לעולם העבודה, איננו תואם את האתגרים העכשוויים.

  7. מאמר מעניין, אין ספק שצריך לעשות רוויזיה בכל נושא הפרישה מהעבודה, וזה צריך לכלול, לא רק ״הכנה לפרישה״, אלא התאמה רב מערכתית של שוק העבודה באופן שיתאפשר המשך תעסוקה מדוד ומתואם של ציבור הולך וגדל.

  8. גם פחות בעיות מסביב של מציאת בן זוג, גיגול ילגים וכדומה.

  9. We need people who come to work, not lazy pensioners who come to the workplace. באים לעבוד כהנא ולא לעבודה

  10. עוד לפני כמה עשרות שנים, היה דפוס עבודת ילדים מאוד נפוץ; כיום ישנה מודעות לכך, שילדים, לא צריכים להיות חלק מכוח העבודה עד גיל הבגרות.
    גם שינוי זה לקח הרבה זמן להטמיע אותו, ועדיין יש עוד הרבה מה לעשות.
    לעומת זאת, ההנחה שהתקבעה בעיקר בעולם המערבי, לפיה, מי שמגיע לגיל 65 67, חייב לפרוש איננה מתאימה למציאות החברתית והכלכלית.
    נכון שלא צריך לגזור גזירה שווה, ויש הרבה ניואנסים, אבל מצד שני, ההחלטה הגורפת לפיה בגיל מסויים נכפית פרישה, אינה עולה בקנה אחד עם אתגרי ההווה.
    ולפיכך, אין ספק שהמאמר של פרופ׳ אפרים כהנא, שופך אור על הסוגייה, וההצעה לייצר מערכת גמישה ומתואמת, עשויה מאוד להואיל ליציבותה ובטחונה של כל חברה.

  11. בההיי טק בחו"ל מעסיקים גם יותר מבוגרים מאשר מקובל בישראל.

  12. הצעירים מנצחים
    בצרפת, באוסטריה וכו'
    זה רק יתגבר
    לדורות הצעירים נמאס מהפוליטיקאים המאובנים

  13. דוקא המקרה של דונאלד טראמפ איננו דוגמא טובה ליכולת גבוהה בגיל מבוגר.

  14. כן צריך לחשוב ובאיזון זהיר לטפל בענין של הגמלאים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך