שביל הזהב לגיל הזהב

התארגנות שיתופית לקראת "הגיל השלישי"
זוג קשישים
צילום: Candida Performa Flickr en.wikipedia.org

על חוסר הרווחיות שבזִקנה אין טעם להכביר מילים. הגידול המתמשך בתוחלת החיים הביא עמו עלייה במספר הקשישים בחברה הישראלית. לעובדה זאת יש, כמובן, השלכה כלכלית ישירה על קרנות הפנסיה, על חברות הביטוח ועל המדינה. הקשישים, שחלקם מתקיימים מתקציב זעום, נאלצים להשקיע את מרב כספם בקניית תרופות, חלקם עוברים להשתכן בבתי אבות רגילים או סיעודיים, בבעלות פרטית או ציבורית.

מנקודת המבט הקפיטליסטית, אשר בראש סולם העדיפויות שלה ניצבים רווח ומקסום הרווח, כל הוצאה על האוכלוסייה הקשישה משמעה הפסד.

בין שבית האבות – רגיל או סיעודי – נתון בידיים פרטיות ובין שהוא בבעלות מוסד ציבורי, קיים ניגוד פנימי קבוע בין רווחיות הבעלים לבין רווחת הדיירים בתחומים שונים. למשל בעניין שדרוג תנאי המגורים והמזון או בנוגע לשיפור הטיפול הרפואי, התעסוקה והריפוי בעיסוק.

ניגוד דומה קיים גם בין רווחי הבעלים לבין גובה שכרם של צוות העובדים וההשקעה בהכשרתם. נחיצותו של צוות עובדים מקצועי ומסור, הכרחית וחשובה בכל מקום עבודה, על אחת כמה וכמה בבתי אבות. כדי להיאבק בשחיקת העובד בשל העבודה היום-יומית הקשה, וכדי לעודד אותו להשקיע את המיטב ולהעניק את השירות והטיפול באופן אחראי, קשוב ואנושי, יש לתגמלו כראוי.

ניגוד אינטרסים כזה הוא אמנם חלק מהשיטה וקיים בתחומי עסק רבים. אולם בשונה מבית עסק רגיל, שבו ללקוח שמורות זכות הביקורת, התלונה והמחאה, כמו גם הזכות להחליף את בית העסק ולפנות לאחר, הרי כשמדובר בדיירי בתי האבות, ועוד יותר בבתי אבות סיעודיים, הלקוחות חסרי ישע ולעתים קרובות נטולי ברירות. במקרים קיצוניים הם אף נטולי זכויות להשמעת ביקורת או תלונה.

כיצד מתגברים על ניגודי האינטרסים הללו?

בספרו "אלט-נוילנד" העלה בנימין זאב הרצל הצעה בדבר אפשרות ביניים, שתשלב בין השיטה הקפיטליסטית לשיטה הסוציאליסטית.

על פי הצעה זו, המציגה אפשרות של שביל זהב בין הקפיטליזם לסוציאליזם, ניתן מצד אחד לשמר את קיום עקרונות הרכוש הפרטי והיוזמה הפרטית, ומצד שני לממש צורות שונות של שיתופיות בהתאם לצורך.

אף כי הרצל לא הזכיר בתי אבות רגילים וסיעודיים, ספק אם היה מתנגד ליישום הצעתו בנוגע להתארגנות שיתופית לקראת "הגיל השלישי".

בהתארגנות שיתופית זו יתאחדו קשישים לעתיד, בשלב מוקדם יותר של חייהם, לשם יצירת קרן משותפת שתהווה תשתית פיננסית, אשר בבוא היום תספק את המשאבים להקמתם ולאחזקתם של מסגרת או מקום שיעמדו לרשותם בהגיעם לגיל השלישי. נוסף על כך, ייעשה ליבון מוקדם – בשלב שבו עדיין יש יכולת חשיבה ובחירה מודעת – של עמדותיהם של "בעלי הבית" באשר לאופי המקום, לציפיות מעובדיו, לסדרי העדיפויות, לתכנים ולסדר היום וכד'. כך, הקשישים לא ייחשבו עוד כנתינים חסרי דעת בעיני בעלי המוסדות שבהם הם גרים, אלא יוכלו לארגן לעצמם את חייהם כראות עיניהם, מראש, ובעזרת צוות מקצועי שייבחר על ידם, ושהם יהיו מעסיקיו. בערוב ימיהם יוכלו הקשישים להעניק לעצמם את המרב האפשרי ולחיות בכבוד.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. לדעת היישום מאד קשה, אולי בכלל לא בר ביצוע. בעיקר בשל התפישה של הישראלים.

  2. רעיון מבריק ופיתוח מקורי עדכני ומדהים של רעיונותיו של הרצל!

  3. יש דברים שחשיבותם ברעיון שהם תורמים לעולם ולאו דווקא בביצוע.

  4. אלה מבין הגילאים הללו שמסוגלים להרים כזה פרויקט לא זקוקים לו.

  5. המאמר הזה הקדים את זמנו בחודש וחצי. ראו החדשות האחרונות על קשישים בבתי אבות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים