מדי פעם, בעודי הולכת במסדרונות המחלקה להנדסה בשעות-לא שעות, אני שואלת את עצמי אם זו הדרך. תחילת הדרך שלי הייתה אי-שם לפני כארבע שנים, ברצון להתקבל לאוניברסיטה. הייתי תלמידה טובה בתיכון, בעלת ציונים גבוהים. השתחררתי מהצבא ועשיתי פסיכומטרי בדיוק פעם אחת, כפי שהצבתי לעצמי. אז יכולתי להתקבל לכל מקום. טוב נו, כמעט לכל מקום. בכל אופן את משאת נפשי, מחלקה להנדסה באוניברסיטה, קיבלתי.
סיבות רבות עומדות מאחורי הבחירה במקצוע ההנדסה: אתגר, יוקרה, עבודה בשכר גבוה ועוד. המטרה, לעומת זאת, היא חד-חד-ערכית: קריירה בתעשייה. לא עוד יום נוסף באקדמיה. ולאחר שבחרתי את הדרך ואת המטרה, אני תוהה לעצמי אם זו הדרך.
הרי אני פוגשת בשיעורים מרצים שאת מסלולם עשו בין דלתות אוניברסיטה כזו או אחרת, ושהחשיפה שלהם לתעשייה היא מינימלית. התכנים בקורס אינם משתנים, גם לא התרגילים ולא הטעויות שבפתרונות לתרגילים. מדי פעם, מאילוצי מערכת שסוף סוף מיטיבים אתנו, אנחנו זוכים לקבל קורס ממרצה מן החוץ. אך גם כאן ברוב המקרים מדובר במישהו שהחליט לפרוש מהתעשייה שבחוץ כדי ללמד אותנו, הסטודנטים היקרים, דור העתיד של מדינת ישראל. באמת יש לו היסטוריה עשירה להתרפק עליה והוא יכול ללמד אותנו "סיפורי מורשת קרב" רבים, אבל רק על סמך העבר. לא הווה ולא עתיד.
לפני שהתחלתי ללמוד אמרו לי שעדיף ללמוד באוניברסיטה על פני מכללה, כי בוגרי אוניברסיטה "שווים" יותר בעיני המעסיקים. למה? המרצים במכללות הם אנשים שעובדים בתעשייה ובין היתר מוצאים גם קצת זמן ללמד. כלומר, רוח העדכניות נושמת וחיה במסדרונות המכללה, בעוד שבמסדרונות האוניברסיטה זו רוח המרמור. ביום טוב היא גורמת לשתי פחיות קולה לצאת מהמכונה במקום אחת, ורק אז אני מרגישה ולו לשבריר שניה שהעולם בכף ידי.
במכללה הסטודנטים זוכים ליחס אישי יותר, והדבר עוזר להם להבין טוב יותר, לשאול שאלות ולהתעסק בלמידה שמבוססת על חוויה חיובית. בקרב הסטודנטים באוניברסיטה חוויה חיובית ממבחן מתרחשת בעיקר כשמוחלט על פקטור גבוה מספיק כדי להעביר אותנו.
הציון במכללות כולל רכיב שמתגמל בצורה משתלמת רצינות. סטודנט שמגיע לכל השיעורים מקבל תוספת נקודות לציון הסופי. אם אני מגיעה לכל השיעורים, רמת התסכול שלי בתחילת המבחן רק עולה, בגלל ההבנה שהייתי נאיבית כשהאמנתי שיעזור לי אם אהיה נוכחת בכל השיעורים.
אז אם סטודנט ממוצע במכללה ממוצעת מקבל יחס אישי ממרצה שנחשב יותר בתעשייה, אם סטודנט ממוצע במכללה ממוצעת נחשף לחידושים העדכניים ביותר בתחום, איך זה הגיוני בדיוק שהוא שווה פחות ואני שווה יותר?
אז היו שיעורים שהעבירו לנו מרצים שנעזרו במקרן שקפים. היו מקרים שתכנתנו אלגוריתמים שמזמן לא רלוונטיים לתעשייה. כשבחרתי להגיד משהו על חומרת המצב, נדחקתי אחורה במילים המפוארות "חופש אקדמי". אם סטודנטים באוניברסיטה מתלוננים על מרצים ועל אופן ההוראה שלהם, ואפילו היו מקרים של יציאה לתקשורת, הכול נשאר עומד במקום בצל מה שנקרא "ותק המרצה". במכללה, לעומת זאת, אם רק חצי מהסטודנטים בקורס מתאגדים, במרבית המקרים המרצה כבר יכול להתחיל "לקפל את הבסטה".
אז אם סטודנט במכללה מקבל כלים מתאימים יותר, מורים טובים יותר, יחס טוב יותר, כל מה שגורם לו ללמוד ולספוג את הידע טוב יותר לתוך תאי המוח שממש עוד שנייה ישרתו אותו בתפקידו כמהנדס – איך זה שסטודנט באוניברסיטה הוא ה"יותר"?
24 תגובות
עם כל הכבוד הראוי, אני חולק באופן מהותי על חלק משמעותי מהמסרים שאת מעבירה במאמרך. יש לי ניסיון לא מבוטל בתעשייה. אני עוסק בהוראה באוניברסיטה ובמכללות. יותר מכל אני חושב אחרת, לגבי היתרונות כביכול שיש למכללות.
כעורך ראשי של האתר, אני מדגיש את חופש הדעה אצלנו. יש כאן מקום לכל עמדה שמוצגת בצורה תרבותית.
יונתן שלום,
מעצם היותך בצד שנגדו המאמר יוצא, אשמח לשמוע למה לדעתך הכותבת טועה והיכן.
אשמח לשמוע את דעתך בהרחבה
אינני סטודנטית להנדסה, אך טענות בעלות אופי דומה ניתן לתת גם כנגד תארים של מדעי הרוח והחברה- בלימודי פסיכולוגיה למשל, התואר הראשון כולו מתמקד בחומר עיוני וכללי בלבד, ללא הכשרה מעשית כלל, וכך משאיר אותך בסוף התואר ללא כלים- פורמאליים או קונקרטיים- אלא עם תואר-שבעצם-לא-נותן-לך-כלום (חוץ מהסיכוי הקטנטן להתקבל לתואר שני).
רק מהסיבה הפשוטה שתנאי הקבלה מסננים את כל הגרועים. את זה אין במכללות. אבל אהבתי את המאמר האמיץ שמודה גם בחסרונות של הלימודים באוניברסיטה
נתחיל בכך שגם אני סטודנט ממוצע באוניברסיטה, ובתור סטודנט שכזה, סבלתי לא מעט מקשיים. גם בפן הלימודי וגם בפן המנהלתי. זה נכון שחלק מהמרצים לא מלמדים בצורה הטובה ביותר (לשון המעטה), ושלחלקם אכפת מאיתנו כמו שאכפת להם ממגפת המדוזות ביפן.
אבל, וזה אבל רציני, לדעתי שום מוסד אקדמי, מכללה או אוניברסיטה, לא תכין אותך לקריירה ואפילו לא לעבודה הראשונה שלך (למעט אולי מקרים בודדים) מבחינת תכנים לימודיים. מה שיכין אותך לקריירה זה להתמודד עם מצבי לחץ, חוסר ודאות, שעות לא שעות, עומס, למידה עצמית וכמובן שגם החומר המקצועי לא יזיק. באוניברסיטה את מתמודדת עם מצבים לא פשוטים, לומדת המון חומר לבד, ובעיקר לומדת ללמוד. תגידי לי את, היום בתחילת הסמסטר האחרון שלך, לדעתך יש שפת תכנות שלא תוכלי ללמוד לבד? איזו תוכנת מדף שלא תצליחי להתמודד איתה? נוסחה מסויימת שעובדים איתה במקום העבודה ולא תביני מה הפשר שלה? קשה לי להאמין שזה המצב.
אנשי המכללות עם כל הכבוד לומדים אמנם את החומר ואולי מעורבים בהוויה של התעשייה יותר, אבל הם לומדים מכפית ומגש של כסף, אם החומר קשה, מפרסמים שאלות מהמבחן לפני המועד, ואם יש בעיה, יתנו הקלות. נראה אותך הולכת לבוס ואומרת לו לא הבנתי או אני לא יודעת או לא למדתי את זה. במקרה הטוב הוא יצחק עלייך, במקרה הרע ישלח אותך לדרכך. בדיוק מהסיבה הזאת את עינת, שווה יותר מכל תלמיד מכללה. את יודעת לחשוב לבד, ללמוד לבד, ולהתגבר לבד. לא בטוח שתלמיד מכללה ממוצע יצליח לעשות מה שתלמיד אוניברסיטה ממוצע יצליח. מצטיינים יישארו צמצטיינים באשר הם…).
דוב אני מדגיש, זו רק דעתי ואני ממש לא מצדיק את התנהלות הפקולטה מולנו. אבל זה מה יש ועם זה ננצח. מי שלא טוב לו באוניברסיטה, אני בטוח שהמכללה תקבל אותו בזרועות פתוחות.
יכול להיות שהמצב במכללות עוד יותר גרוע מהחויות שלך בבן גוריון.
באמת זאת בעיה שיש מרצים נוראיים שכולם מסכימים שהם נוראיים כולל עצמם, והם ישארו ללמד עד הפנסייה.
האם זה תפקיד האוניברסיטה? האם לזה היא התכוונה? ומי אמר לך שבמכללות לא עובדים קשה וגם חווים התמודדות מספיק דומה אבל בתמהיל קצת יותר מאוזן של עבודה מאומצת לצד העברת החומר הרלוונטי המקצועי (עד כמה שאפשר?)
אכן זה לא התפקיד של האוניברסיטה. התפקיד המרכזי של האוניברסיטה הוא מחקר ולא לימודי סטודנטים, מה שיוצר בעיות כבר מעצם ההגדרה וההבדל בין מכללה לאוניברסיטה. בכל מקרה, המחלקה הספציפית שלך (שלנו), מתיימרת להיות הטובה בארץ (ויש מרצים שרמזו שגם בעולם…) ובדיוק בגלל הסיבה הזו אנחנו עוברים מה שאנחנו עוברים. יוקרה וסטאטוס הן מילות המפתח, ואותם משיגים, כמה שזה קשה להודות, על ידי סינון מאסיבי יחסית של סטודנטים ועל ידי רמה גבוהה ועומס גדול במהלך הלימודים.
לגבי הרמה במכללות, יש לי כמה חברים שלומדים הנדסה במכללות. בסמי שמעון באפקה ועוד, ואני שומע את הסיפורים שלהם ומה עובר עליהם ואני משווה את זה למה שעובר עלינו. ללא ספק אנחנו עובדים קשה פי כמה וכמה מהם.
היום לא ברור אם התחרות היא על איכות ההכשרה, אצל מי הכי קשה לסיים או על כיסו של הסטודנט. לכל מוסד מטרה אחרת מהשלושה שמשפיע מהותית על אופי הלימודים.
גם אני כבוגרת אוניברסיטה (הלומדת באותה מחלקה עם כותבת המאמר) מוכרחה לציין שאני מסכימה עם מרבית הדברים שנאמרו כאן. גם אני סבלתי רבות וגם אני שאלתי את עצמי האם יש תמורה ללימודים. אני לא בטוחה. לצערי, גם בוגרי המכללות מתחרים מולנו.
כמעסיק לשעבר, שראיין והעסיק בוגרי אוניברסיטאות ומכללות, לצערי יש פער משמעותי באיכות וברמה של בוגרי האוניברסיטאות על פני בוגרי המכללות. וזאת בלי קשר לעובדה שמרבית בוגרי המכללות (כולל הרב תחומי) הם סטדנטים שהתקשו להתקבל לאוניברסיטאות. רק בלית ברירה ישלם סטודנט שכ"ל פי 3 מהאונברסיטה, ושלא ימכרו לנו "סחורה משומשת". עם עובדות קשה להתווכח.עם כל הכבוד, ולכל אחד מגיעה הזדמנות ללימודים על-תיכוניים, המכללות הורידו את רמת הלימודים האקדמאית. בעיסוקי אני נפגש עם עו"ד או כלכלנים, רו"ח בוגרי מכללות, ואני בוש עבורם על ה"מקצועיות" העילגת, הבורות והשטחיות. הגיע הזמן להפסיק את הפיאסקו של המכללות היורות צרורות של בוגרים באיכות המוטלת בספק.
לא נמצאו בוגרי מכללות ראויים לעבודה אצלך, אף לא אחד? וכל בוגר אוניברסיטה שקבלת היה מצויין ולא בינוני?
וכתבת בעבר…אשמח לדעת מתי זה ה"עבר" הזה כי הרמה כל הזמן עולה…
לצערי הרב אתה ועוד להערכתי הגסה 90% ממנהלי החברות בתעשייה נוטים ליפול ב"אפקט ההילה" בכל מה שקשור לבוגרי אוניברסיטה אל מול מכללות
אני מסיים השנה את לימודי (לפי השם מבינים היכן) ואוכל להגיד לך שבוגר המכללה שלנו במחזור 2010 שונה בעליל מבוגר מחזור 2005
הרמה עולה מסמסטר לסמסטר בצורה עקבית
והסגל האקדמי מנסה "להעתיק" קורסים שלמים מהאוניברסיטה ומנסה להתאים את עצמו לרמה באוניברסיטה
היום כאשר אנחנו עומדים לפני מבחן לפתור מבחנים מהשנים שלפני 2010 בכלל לא נחשב כפיתרון בעקבות השתנות הרמה
חשוב לי למקד את הטענה הכוללנית שלך כי בעבודתי לא חסר בוגרי אוניברסיטאות שהקשר בינם לבין התאוריה שניתנה להם באוניברסיטה מקרי לחלוטין
הבעיה במכללות הינו הרף התחתון שהינם מציבים כלפי חוץ (כמעט ולא קיים) לכן קורה מצב שבמכללות לצד המון בוגרים מעולים ואכותיים תמצא כאלה שלא היו מצליחים לסיים את התואר באוניברסיטה ופה קבור הכלב
לעניות דעתי כשמגיעים לראיון עבודה שים את התואר בצד כי בסופו של דבר העובד שלך הוא לא אוסף של מילים על דף שכתוב בצורה מנופחת
אלא נסה לבחון מי הוא האדם העומד מולך
אתגר אותו בשאלות על מנת לדעת כיצד צורת החשיבה שלו עובדת
וושים לב האם הוא אדם חושב או פשוט מכונה שלומדת נושא וזורקת אותו לפח ברגע שהקורס נגמר
יצא לי לדבר עם סטודנטים שלומדים בסמי שמעון, ואף לעבוד עם סטודנטים מה-HIT. לא ארחיב על איכות האנשים כייון שזה באמת פרמטר שאינו ניתן להכלילו על הכלל ובאמת האנשים שהכרתי מוגדרים בעיניי "איכותיים".
עם זאת על רמת הלימודים כן ארצה להרחיב כי אנו מבצעים השוואות בתכני הלימודים. העומס והאתגר הניתנים לנו באוניברסיטה גדולים פי כמה וכמה. אנו מבצעים מעבר למטלות שיעורי הבית עבודות תכנות, פרויקטים גדולים הדורשים "בילוי" רב במעבדות המחלקה, דבר שלא קיים בהיקפים כאלו כלל וכלל במכללות שציינתי, ואני מניחה שגם לא באחרות (עוד לא שמעתי על מכללה שהסטודנטים נשארים בה לילות שלמים ויוצאים ממנה בבקרים על מנת להתקדם בפרויקט).
על כן הרף שהאוניברסטאות מציבות הוא גבוה ובוגר שמסיים את לימודיו פה מוכן לאתגרים רבים.
אדוני הנכבד. לימודי כלכלה ומשפטים אינם נחשבים ללימודים קשים. האוניברסיטאות אינם יכולות לעמוד אפילו בעשירית מהביקוש ללימודים אלה, ולכן הוקמו המכללות.
כמהנדס תעונ לדעתי היו רק מספר קורסים שניתן למנות על כף יד אחת שבעצם הכינו אותו לעולם התעשייה.
והכוונה היא גם לחומר הנלמד ובעיקר למרצה שהביא רבות מנסיונו
לצערי המון קורסים היו סוג של בזבוז זמן
ולא נתנו לי את הידע ההתחלתי לתחילת עבודה כמהנדס.
עינת יקירתי, אין לי ספק שבין בוגרי המכללות יש בוגרים מצוינים ומוכשרים, אך הם מתי מעט. כאיש עסקים, היום ולא בעבר, אני נתקל לצערי בבוגרי מכללות, שרמתם מאוד ירודה. איני עו"ד, אך אם אני צריך ללמד עו"ד בוגר מכללה את החוק, כיוון שהוא לא מצוי בו, ועבר איכשהו את התואר והבחינות באופן אקראי…כנ"ל לגבי רו"ח וכלכלנים ובוגרי ניהול (מהבינתחומי)…מה יש להגיד ?
ובמבחן המציאות – מי לומד במכללות ? אלו שנדחו ע"י האוניברסיטאות! אז אוקיי, ביניהם יש גם מוכשרים עם ציוני בגרות ופסיכומטרי נמוכים, אך אלה יוצאים מן הכלל המעידים על הכלל.
קודם כל אתה צודק. מניסיון, עם גמר התואר באוניברסיטה, יש תחושה שלא קיבלת מספיק כלים פרקטיים. רק מאוחר יותר אתה מבין, שהאוניברסיטה בעצם לימדה אותך לחשוב, ונתנה בידיך כלים להמרת התיאוריות לשפת הפרקטיקה, ללוגיקה יישומית, לאנאליסטיקה, לחשיבה אינטליגנטית וכו'. לא חכמה ללמד נוסחאות ולהפוך סטודנט לתוכי, חשוב יותר ללמד אותו לחשוב, ואת זה האוניברסיטאות עושות, והמכללות – לא.
שלא לדבר על הבערות, אם אני מקבל מסמכים מעורכי דין בוגרי מכללות, מלאים שגיאות כתיב, ועברית ירודה…חבל לי. אם אני מקבל מכלכלנים חוות דעת אנליטיות הרצופות שגיאות מקצועיות ברמת סמסטר א'…חבל לי.
זה לא משנה אם אתה מגיע ממכללה או אוניברסיטה (כאשר מדובר על הידע שהסטודנט רוכש) כמובן שיש מעסיקים שמסננים לפי, אבל מה שקובע זה הרצון של האדם להתמקד ולאהוב את המקצוע שאותו לומד. אני אישית לומד במכללה ורואה הרבה סטודנטים מוכשרים אשר בטוח יצליחו בתחומם ויש את אלו שלומדים סתם(אבל עדיין עם ציונים גבוהים). כאשר אני אומר לאהוב את החומר אני מתכוון שזה אלו שיושבים אל תוך הלילה ומתכנתים קוד, בונים להם מעגלים, חוקרים משהו מרצונם החופשי ולא בגלל שנאמר לעשות תרגיל/עבודה/מעבדה. כסטודנט לשנה שניה בהנדסת תוכנה וכאחד שעובד כבר כחצי שנה בתעשייה חייב לציין שהמכללה נוגעת בהרבה נושאים אשר אני נעזר בהם בעבודה, אבל גם הרבה נושאים דורשים ידע ורצון אישי ללמוד מחוץ לשעות הלימודים.
בתור סטודנטית באוניברסיטה יכולה להעיד שהכתבה משקפת מציאות קיימת ועצובה. איכות ההוראה באוניברסיטה לרוב גרועה, גם אם יש מרצה מתחשב שמעוניין בציונים גבוהים לסטודנטים- הוא משחזר את המבחן. תופעה זו אהובה במיוחד על ידי הסטודנטים שניתנת להם האופציה להוציא ציון גבוה על ידי למידה בעל פה ושינון…אך איפה הרחבת הידע המקצועי??? הבנה אמיתית של החומר??? כל אלו אבדו…אילו היה המרצה מלמד בצורה טובה היו יכולים לתת מבחן ברמה אמיתית המאפשר הצלחת הסטודנטים ללא "שיחזור" של מועדים אחרים? כך נותר מצב שסטודנט מקבל 90+ בלי להבין מילה ממה שאמר המרצה בסמסטר. עבודה בעיניים.
ומצד שני, מרצים שמגיעים בתחילת הסמסטר ואומרים ישירות שמחצית המבחן יהיה בלתי אפשרי לפתירה ובכך מזלזלים בזמנם ורצינותם של הסטודנטים. כאמור בכתבה, הסטודנט עומד חסר אונים למול מרצים שכאלה.
כשהתחלתי ללמוד חשבתי שאם אשקיע ואשתדל- אגיע להישגים. כך חינכו אותי- עבודה קשה מביאה תוצאות. אך לצערי ברוב המוחלט של הקורסים- אינני מקבלת ידע אמיתי והציון הוא בגדר מזל בלבד. כל הכבוד עינת! כתבה מצויינת שמדברת על מה שאף אחד לא רוצה להודות בו.
דבר ראשון אני מסכים אתך שבוגר אוניברסיטה הוא טוב מאחד שסיים מכללה (אחד כמוני לדוג'). לדעתי האדם הוא הקובע ולא המכללה או המרצה.
אני לא מבין מאיזה מקורות את ניזונה כאשר את אומרת שהמרצים ממכללות הם אנשים שעובדים במקביל במקצוע. לי אישית לא ידוע על אחד כזה ואני מדבר אחרי שעברתי 7 סמסטרים.
נקודה נוספת שעלתה במאמר ומאוד כואבת לי היא הנקודה שאתם- בוגרי האוניברסיטאות נחשבים יותר, למה בגלל שלמדתם ברמה קצת מעלינו בגלל שלכם יש פסיכומטרי גבוה משיש לרובנו הרי לא יבחנו אותי בחיים על הפסיכומטרי ולא על הקורס המסוים הזה יבחנו אותי על רמת היעילות שלי.
כואב לי להגיע למקום עבודה ולהרים מערכת מצוינת או לבצע עבודה כמעט מושלמת ובגלל שעשיתי טעות רטנה יגידו הסטודנט מ…
אני בטוח שאם הייתי מגיע מבן גוריון לא היו אומרים את המילה הזאת.
בכל מקרה מאוד אהבתי את המאמר שלך שיהיה בהצלחה.
כבוגרת שתי מכללות, יכולה להעיד כי המרצים בהם נתקלתי היו מצויינים ולא רק ברמת הידע האקדמי- הם בהחלט שילבו את שוק העבודה, ניסיונם בתעשיה ופרקטיקה. למדתי מהם והמון.
ואכן, מעבר לתארים וללימודים – האדם הבודד מביא איתו לעבודה את מי שהוא על יכולותיו, מגבלותיו, כישוריו ונכונותו לתרום הרבה מעבר לידע האקדמי שרכש.
עינת היקרה,
הדשא בגינה של השכן יותר ירוק, אבל אם תציצי לגינה תראי אותו מציץ לגינה שלך. ברבות השנים לימדתי סטודנטים רבים גם מאוניברסיטאות וגם ממכללות, הן במסגרות פרונטאליות והן במסגרות פרטיות. הרוב ממורמרים. במכללת פרס התעוררו מאוחר מדי שדפקו אותם, רוב יוצאי סמי שמעון לא עושים כלום עם התואר שלהם, ועל אור יהודה אין בכלל על מה לדבר. מכללות יודעות בעיקר לעשות כסף על גביהם של צעירים, ועל הדרך נמשכות לכך האוניברסיטאות עם תכניות הלימוד החדשות והמיותרות שלהן. אל תתפתי להאמין שסטודנט במכללה מקבל יותר יחסי אישי- או שזה לא נכון או שזה קורה כי המכללה תדע לנצל את זה ליחסי ציבור. ברוב המקומות המצוינות האקדמית התחלפה במחלבת כספים. את נמצאת באחד המקומות הנדירים שהוא פחות חליבת כספים מהאחרים. רצית את אחד התארים הנחשבים בארץ? את תקיאי דם בשבילו, ותתוגמלי. היית מתפשרת על מכללה כדי שכמה מרצים יעשו כאילו את מעניינת אותם? היית מוצאת אחרי זה המון מקום בג'ון ברייס והאקר יו לעוד חליבות כספים. ואני משוכנע במאה אחוז שאת תצליחי עם התואר שלך, בטח יותר מאם היית עושה אותו בכל מקום אחד!