מקופחים ומקופחים יחסית

על קיפוח אובייקטיבי וקיפוח יחסי
תמונה של ניצה
פרופסור ניצה נחמיאס

תחושת קיפוח נוצרת בקרב בני אדם רק כשהם חיים בקבוצה. אדם על אי בודד לא יכול להרגיש מקופח. אדם מרגיש מקופח בסביבה מסוימת, בתוך מסגרת חברתית. תחושת קיפוח יכולה להתפתח אפילו בסביבת משפחה, בין אחים, כאשר אחד האחים יכול להרגיש – בצדק או שלא בצדק – שהוא "מקופח" על ידי ההורים.

תחושת הקיפוח נוצרת כאשר בני אדם אשר מרגישים את עצמם שייכים לקבוצה, למשפחה, לקהילה או לעם, חשים שבתוך אותה קבוצה שאליה הם שייכים, הם מקופחים. חברים אחרים בקבוצה מקבלים יחס טוב יותר, מקבלים טובות הנאה, מקבלים אהבה, מקבלים התייחסות או מעמד גבוה יותר.

חבר בקבוצה שמרגיש את עצמו מקופח, בוחר להגדיר את עצמו כ"מקופח". הרגשת קיפוח היא הרגשה שאדם יוצר לעצמו, כלפי עצמו וביחס לסביבתו. האדם בוחר להגדיר את עצמו כמקופח באותה קבוצה שאליה הוא משייך את עצמו. ההתחברות עם הקבוצה גורמת לאדם להזדהות עם הקבוצה והזדהות זאת יוצרת תחושה עצמית של קיפוח.

חשוב לזכור שהגדרת אדם כמקופח היא תמיד הגדרה עצמית. אדם מסתכל בעצמו בראי ואומר לעצמו: "אני מקופח". אדם אחר, באותו מצב כלכלי, באותו מצב חברתי ומעמדי, יסתכל בראי ויגיד לעצמו: "אני בהחלט לא מקופח". למשל, שר בממשלה שחושב שמגיע לו להיות שר הביטחון ולא שר לענייני גמלאים, יכול להגדיר את עצמו כמקופח כי הוא שר של משרד ממשלתי שנחשב, לדעתו, חשוב פחות. השר הזה יפתח תחושת קיפוח. לעומת זאת, הנהג של אותו השר, שהוא באופן אובייקטיבי במעמד נחות ממעמד של שר, לא ירגיש את עצמו מקופח, כי הוא משייך את עצמו לקבוצה של נהגים, לא לקבוצה של שרים. לכן, הנהג של שר בממשלה לא ירגיש את עצמו מקופח, להפך. הוא מרגיש עליון על נהג מונית או על שכנו שנוהג משאית אשפה.

סוציולוגים שואלים מדוע אנשים חברים באותה קבוצה שהם בעלי הכנסה שווה, מעמד חברתי שווה ומעמד כלכלי שווה, חלקם יגדירו את עצמם "מקופחים" וחלקם יגדירו את עצמם כ"לא מקופחים". האם יש מדדים אובייקטיביים לקיפוח, מדדים שלפיהם נוכל להגדיר באופן אובייקטיבי שהאדם הזה באמת מקופח?

סוציולוגים טוענים שהתשובה נעוצה בתחושת החברות השוויונית של החבר בקבוצה. אם האדם החבר בקבוצה מזדהה עם הקבוצה, אם הוא רואה את עצמו כחבר שווה בקבוצה, אם הוא מפתח מעין גאוות יחידה ויש לחברים בקבוצה מבנה תרבותי משותף ומטרה ואינטרסים משותפים – אז יכול להיווצר מצב שאחד החברים או קבוצה בתוך החברה ירגישו מקופחים, כי הם מרגישים שיש חברים בקבוצה השוויונית שמועדפים על רוב החברים ומקבלים מעמד נעלה מהמעמד שלהם. במצב כזה הם יגדירו את עצמם "מקופחים".

דוגמאות: חבר קיבוץ ירגיש מקופח כי מעולם לא נבחר להיות מזכיר הקיבוץ או למלא תפקיד מנהיגותי אחר בקיבוץ, אף שהוא שווה לאלו שאכן נבחרו והתמנו לתפקידים בכירים. קיפוח מסוג אחר הוא קיפוח בשכר. עובד בארגון שחושב שהוא מקבל משכורת נמוכה מעובד אחר שעושה אותה עבודה (נשים, למשל) – עובד זה יגדיר עצמו כמקופח, מאחר שהוא מקבל שכר נמוך יחסית למה שלדעתו מגיע לו.

פה אנחנו מגיעים לנקודה של הערכה אובייקטיבית של קיפוח. יכול בהחלט להיות קיפוח אובייקטיבי שאינו קשור לתחושה ולהגדרה אישית של קיפוח. נשים מרוויחות פחות מגברים עבור אותה עבודה, בני מיעוטים מרוויחים פחות, וקיים גם קיפוח בחלוקת המשאבים של המדינה. יש סקטורים מועדפים שמקבלים הטבות מהממשלה או מגורמים ציבוריים ויש בהחלט מה שנקרא "העדפה מתקנת" ו"העדפה לאומית".

אם כן, מה ההבדל בין "קיפוח יחסי" לבין "קיפוח אובייקטיבי"? חבר קיבוץ שבאופן אובייקטיבי נהנה בדיוק מאותם משאבים שמקבל כל חבר אחר בקיבוץ, ובכל זאת מרגיש את עצמו מקופח – כי הוא חושב שמגיע לו לקבל יותר הערכה, יותר כבוד או תפקיד מכובד יותר – האם הוא מקופח? קבוצה באוכלוסייה שמשווה את עצמה לקבוצה דומה במדינות אחרות – למשל בנקאים שמשווים את שכרם לבנקאים בארצות הברית – האם הם מקופחים אובייקטיבית או שהם מקופחים יחסית לבנקאים בארה"ב? או אמנים שמשווים את עצמם לאמנים אחרים, בצדק או שלא בצדק, ומרגישים מקופחים כי משלמים להם פחות – האם זה קיפוח אובייקטיבי או קיפוח יחסי? קבוצות באוכלוסייה בישראל שחשות מקופחות – האם הן באמת מקופחות, האם זה קיפוח אובייקטיבי או שזאת תחושת קיפוח יחסי?

מעבר לכך, קיפוח אובייקטיבי ניתן לתיקון. למשל, בעיית הקיפוח של נשים המרוויחות פחות מגברים, בעיה זאת ניתנת לתיקון באמצעות חקיקה. עיירות בפריפריה שמקבלות פחות תקציבים, גם זה קיפוח שניתן לתיקון בחקיקה או בהעברת תקציבים. אבל איך מתקנים תחושת קיפוח יחסי? איך מתגברים על הבעיה שקבוצה או אדם מסוים מרגישים קיפוח כי לדעתם הם לא מקבלים את הכבוד שאחרים במעמדם ובמקומם מקבלים? איך מתמודדים עם תחושת קיפוח של אנשים שמרגישים שהתרבות שלהם נחשבת נחותה לתרבות אחרת? הבעיה חמורה כי תחושת קיפוח יוצרת תסכול, ותסכול גורם לאלימות. כיצד מתמודדים עם קיפוח יחסי?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. למשל, מה יותר קשה, קיפוח של מיעוט בידי הרוב. או קיפוח של הרוב בידי המיעוט ששולט בו?

  2. אם זה שנמצא מאחור יקבל אותו דבר כמו כולם הפערים לא יסגרו

  3. נדמה לי שאף אחד לא מקפח בכוונה. העיקר של הבעיה נובע מזה שמעדיפים קבוצות חזקות ונותנים להם להיות עוד יותר חזקות ומכך נובע הפער והאפליה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

חוק הנאשם

מדוע חוק הנאשם בפלילים אינו סביר ואינו ראוי