אין ישראלי שלא מכיר את הצפירה המלווה את ימי הזיכרון, אך האמת היא שמדובר במנהג שהתחיל כבר בעקבות מלחמות העולם של המאה הקודמת. אז במה בדיוק מדובר ומתי נשמעה הצפירה לראשונה בארץ הקודש? הנה כל התשובות
צפירת זיכרון היא בעלת סמליות גדולה עבור החברה הישראלית. במובנים טכניים, מדובר על קול צופר שמושמע לזמן קצוב של דקות אחדות. הצופר מסמל אבל ציבורי וכבר מגיל צעיר מוטמעות בנו התנהגויות מבוקשות מסוימות. כך בין היתר, במהלך הצפירה אנחנו חדלים מכל עיסוק ועומדים במקום, אפילו אם מדובר על נסיעה וכמובן עבודה. השאלה המתבקשת היא מהיכן הגיע המנהג הזה ומה קורה בשאר העולם.
ציון דקת דומייה הוא כמובן לא עניין חדש ובכל רחבי העולם עושים זאת בצורה שונה. בארצות המערב החליטו בשנים האחרונות ללוות את דקת הדומייה בצלצול פעמוני כנסיות, בעיקר בגלל הקשר ביניהם לבין אירועים בעלי אופי ציבורי ופרטי.
לצורך השוואה, ביפן שבה אין מסורת נוצרית משתמשים דווקא בגונג בעת דקת הדומייה וזאת בהתאם למסורת המקומית. המסקנה היא שדקת דומייה היא ככל הנראה חלק בלתי נפרד מארגז הכלים לגיבוש החברה המודרנית סביב רעיון ואתוס משותפים, אך בכל מקום בעולם בוחרים לציין זאת בצורה שונה.
הצפירה הראשונה בישראל: נובמבר 1949
תאריך ה-11 בנובמבר מצוין על ידי מדינות חבר העמים הבריטי, בארצות הברית ובצרפת כזכר לחללי מלחמת העולם הראשונה, השנייה ומלחמות אחרות. הוא נהוג מאז 1919, ממש בתחילת המאה הקודמת, ולכן גם נחשב לתחילת מנהג הצפירה. עם זאת, הנוהג לציין את דקת הדומייה בצפירה נמשך כיום רק במלטה. בשאר המדינות מורגשות דקות הדומייה בעיקר בכנסיות או בבנייני משרדים שבהם הלקוחות והעובדים מפסיקים את עבודתם – אך כאמור ללא הצפירה המשותפת.
ישראל הצטרפה למנהג בנובמבר 1949. ההלוויות לחללי הקרבות לוו בצפירה, וזאת בהשאלת המנהג מהבריטים באותה העת. במילים אחרות, הישראלים הושפעו מהבריטים גם בכל הנוגע לשימוש בצפירה לציון יום הזיכרון והמנהג נחקק כל כך חזק עד שהפך לחלק בלתי נפרד מהמסורת, החברה והתרבות המקומית.
בטקסים הממלכתיים שנערכו בשנה החולפת לזכר חללי מלחמת העצמאות, ובעיקר כאשר הוחלט לקבוע את תאריך ד' באייר כיום הזיכרון, החלה הצפירה להיות משולבת בטקסים הרשמיים. צפירה ראשונה של דקה הושמעה בשעה 7:00 בבוקר וצפירה שנייה לפנות ערב. הצפירה השנייה היא גם זו שמציינת את המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות.
רק בשנת 1952 הועברה הצפירה הראשונה לשעה 12:45 והדומייה הוארכה ל-3 דקות. בשנת 1953 הוזזה שוב הצפירה הראשונה לשעה 07:00 והדומייה בסוף היום חזרה להיות 2 דקות, אולם לפי חוק יום הזיכרון הנוכחי תושמע הצפירה בערב יום הזיכרון בשעה 20:00 וביום הזיכרון עצמו בשעה 11:00, של דקה ושתי דקות בהתאמה.
