במלחמה אין שליטה

טוהר הנשק ושדה הקרב המודרני
תמונה של עידן
עידן שרר

במשך אלפי שנים התפתחו החברה והתרבות האנושיות והפכו מורכבות, מתוחכמות ומקיפות מאי פעם. אך על אף שינויים מרחיקי לכת אלה בתפיסתם של בני האדם את החברה, התרבות, הדת והמבנים הפוליטיים המקיפים אותם, עדויות ארכיאולוגיות, אנתרופולוגיות והיסטוריות מעידות שישנו דבר אחד שאותו עשו בני אדם בעקביות מאז ומעולם: לפגוע זה בזה.

מאז שהחלו לפסוע על פני כדור הארץ עשו בני אדם שימוש בהצדקות אידאולוגיות, דתיות ופוליטיות – ולא פחות מכך, ביצרי האכזריות והנקמנות – על מנת לפגוע זה בזה בפרצי אלימות, ובמהלך המאה העשרים נסקו אלה לממדים מפלצתיים של ממש. פרצי אלימות מעין אלה הפכו ברורים הרבה יותר בעיקר, אך לא תמיד, בעתות מלחמה, אז זוכה האלימות על כל סיבותיה ומניעיה לגושפנקא של הסביבה המידית והרחבה יותר של המשתתפים, יהיו הם אזרחים או חיילים. מלחמות לאורך ההיסטוריה כללו כמעט כחוק מעשים שהיום היו מוגדרים "פשעי מלחמה" לכל דבר ועניין.

תופעה זו הפכה אקוטית עוד יותר לנוכח השפעותיו של שדה הקרב המודרני. אף שבמאפייניו הביולוגיים לא השתנה הומו ספיינס בשום צורה מהותית מאז החל להתהלך באפריקה לפני כמאתיים אלף שנה, סביבתו השתנתה ללא היכר. מנקודת מבטו של החייל הפשוט שדה הקרב המודרני מציע כמות עצומה של אתגרים גופניים ונפשיים קשים מנשוא; כמות הנתונים והכוחות, עוצמת הנשק ושיטות הלחימה השתנו מהותית, אך גוף האדם נותר כשהיה.

עדויות רבות של חיילים מן המאה התשע-עשרה והלאה מראות שחוויית שדה הקרב המודרני (ולחימה באופן כללי) מעמידה את האדם בפני פרצי תחושות – התרוממות רוח וריגוש אך גם פחד ולחץ קיצוניים – שגם אימון, תרגול וניסיון רבים לא יוכלו למתן. אם נוסיף לכך את מסורתו האלימה מלכתחילה של האדם ואת המרחב המוסרי המעורפל של שדה הקרב, יכולתו של חייל למנוע אובדן שליטה במציאות של טירוף החושים הקיצוני שמציע שדה הקרב המודרני מצטמצמת עוד יותר. הציפייה מחייל, מיומן ככל שיהיה, לפעול באופן מחושב תוך הפעלת שיקול דעת מיטבי בכל אחד ואחד ממצבי קיצון אלה נראית יומרנית למדי. בתנאים מעין אלה, כפי שמוכיחה ההיסטוריה פעם אחר פעם, מושגים כגון "טוהר הנשק" הופכים מטושטשים, דינמיים ולעתים חסרי תועלת.

אין הכוונה כאן לקבוע שעל חברה להימנע מלעמוד בתקנים המוסריים שהציבה לעצמה ולהתעלם ממקרים ברורים של אכזריות ואלימות חסרות תכלית טקטית או אסטרטגית; כוחם של תרבות, חברה וצבא מתבטא גם ביכולתם ללמוד, להשתפר ולמנוע הפעלת אלימות מיותרת על מנת לשמר את עמידותם וכוחם המוסריים. לעומת זאת, עצם הפעלתם של הצבא וחייליו לרוב תגרור עמה עומס של נזק, הרס ומוות שתכליתם שנויה במחלוקת.

ניסיונותיהם של גופים כאלה ואחרים, שמטרותיהם מפוקפקות במקרה הטוב, החושפים מקרים רבים של אובדן שליטה ופראות בעת קרב ומלחמה, נתפסים בצדק כמיותרים וחסרי משמעות צבאית, מוסרית וחברתית. אין בכך כדי להפוך את המושג "טוהר הנשק" לאוקסימורון יומרני בלבד, אך נראה שכל עוד ימשיכו חיילים להיחשף למסכת הלחצים והגירויים האדירה שמציע שדה הקרב, תגובותיהם של רבים מהם ינבעו באופן טבעי ממגבלותיהם וחולשותיהם כבני אדם ותו לא.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. החריגות עוברות להפוך גם לנורמה פנימית שפוגעת לא רק באויב אלא גם באזרחי המדינה עצמם

  2. המאמר כאילו עוסק בבעיה באופן כללי ומציג הקושי אבל חשוב להגיד כי אצלנו בצבא מקפידים בעניין זה

    1. לגבי העובדים בראש הפרמידה הכי קובעת של המנהיגות שכיום אפילו פחות מפעם נסמכת פחות על עובדות וערכים ויותר על מצבי רוח ואינטרסים אישיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים