לעצור, להרגיע ולהתחיל מחדש

צעדים חיוניים להרגעת גל האלימות הערבי - פלסטיני
צילום הר הבית
צילום: אודי קאוף commons.wikimedia.org

אין בכוונתי לערער על סמכותו העליונה של הדרג המדיני לקבל כל החלטה במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים, אך יש רגעי משבר שבהם הפוליטיקאים אינם מסוגלים להתמודד עם אתגר חדש העומד בפניהם. או אז נוצר מצב שבו נדרשים ניתוח ושיקול של "לא פוליטיקאים", של אלה אשר ישכילו להתנתק מן הדרך הפוליטית שבה הם צועדים.

בימים אלה נקלעה ישראל למשבר חדש. נחת עלינו גל של אלימות, של טרור עממי, חריג ובלתי מאורגן המשתולל ברחובותינו. הקריאה "להציל את אל-אקצה" מצליחה לשלהב את ההמון הערבי-פלסטיני ולחדור גם בקרב ערביי ישראל.

זהו עימות שאי אפשר לטפל בו בדרכים המוכרות והמנוסות. לדאבון לב, הפוליטיקאים שלנו שבויים באמונתם, והם יודעים ומכירים רק תשובה אחת – מה שלא הושג בכוח, יושג ביותר כוח! עד שהצד השני יישבר.

אינני מסתייג מהפעלת כוח, להפך. היא דרושה וחיונית במצב שנוצר, אך השאלה היא כיצד יופעל הכוח ולאילו מטרות. ושאלת המפתח: מה אנו מבקשים – להסלים או להרגיע? תשובתי חד משמעית – חיונית הפעלת כוח אשר תרגיע את השטח, אפילו אם פירוש הדבר צעדים אשר יקוממו צד זה או אחר במפה הפוליטית בירושלים.

במקום הסלמה דרושה היום הרגעה. והרגעה זו תושג רק בהפעלה אחרת של הכוח. אין לנו זמן לשחק וליזום צעדי כוח מדורגים. במצב הנוכחי נדרשת הסלמה יזומה ומטלטלת.

הצעד הראשון הנדרש הוא הטלת עוצר מוחלט בהר-הבית. אין להתיר לאיש – מוסלמי או יהודי – לעלות למקום. אל לנו לתחום זאת בזמן – רק אחרי שיירגעו הרוחות, רק אחרי שיחזרו השקט והביטחון, ניתן יהיה לשקול בזהירות מתי, כיצד ובאילו דרכים נתיר שוב ביקור ותפילה במקום.

ההרגעה מחייבת היום הפרדה בין ישראל לבין שטחי הגדה המערבית. אינני מבין את ההיסוס של המערכת מהטלת סגר כללי על השטחים. לתקופת-מה לא יהיה מגע בין ערביי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים עם ישראל שבקו הירוק. זה צעד קשה, אך הוא תנאי להרגעה.

אם יידרש, אינני נרתע גם מהטלת עוצר מלא על העיר העתיקה כולה, עוצר אשר חייב יהיה לחול על כולם – על הערבים, על היהודים ועל התיירים. במציאות הנוכחית סנקציות שיופעלו על ערבים בלבד ישיגו את המטרה ההפוכה.

גם ריסון התקשורת ימלא תפקיד חשוב. חיוני להפסיק את השידור הרצוף, בכל הרשתות, הממחזר שוב ושוב כל דקירת מברג וסכין, אין-ספור פעמים. הרגעת התקשורת היא תנאי להשגת ההרגעה הכללית. אינני ממליץ על צנזורה ועל הסתרת העובדות, אולם אנו חייבים למצוא דרך שתשיג סיקור מאוזן.

ללא ספק, יידרשו צעדים נוספים. אך דייני בהצבעה על הדרך – ליזום פסק-זמן והרגעה מוחלטת. דרוש זמן לשיקול זהיר – מה הלאה? כיצד לאפשר התחלה חדשה, זהירה ואחראית?

זו שעתם של המדינאים. של אלה המסוגלים בשעה קשה זו לזנוח את משנתם הפוליטית. הם נדרשים לראות את המציאות בעין נכוחה, במנותק מן הפוליטיקה ומהצהרות האתמול. הם אלה שבכוחם להנהיג ולשנות את המצב.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך