המעבר של ישראל מאחריות פיקוד אירופה (EUCOM) לפיקוד המרכז של צבא ארה״ב (CENTCOM), שהושלם בינואר 2021, לא היה מהלך סמלי בלבד אלא שינוי אסטרטגי בעל השלכות מעשיות בשטח – צבאיות, מדיניות ותודעתיות. במובנים רבים, הוא סימן את השתלבותה של ישראל בליבת המערכת הביטחונית האזורית של המזרח התיכון, ולא עוד כחריג מערבי המנוהל "רחוק" מאירופה.
ברמה הצבאית, המעבר לסנטקום אִפשר העמקה דרמטית של התיאום המבצעי בין צה״ל לבין צבאות ערב הכפופים לאותו פיקוד אמריקאי. תחת EUCOM כל שיתוף פעולה אזורי חייב היה לעבור מנגנוני תיווך מסורבלים ולעיתים פוליטיים; ואילו תחת סנטקום נוצרו שפה פיקודית אחת, מערכות תכנון משותפות ויכולת לשתף מודיעין, התרעה ולקחים מבצעיים בזמן אמת.
הדבר בא לידי ביטוי בהשתתפות ישראלית בתרגילים אזוריים רחבי היקף, ובראשם IMX (International Maritime Exercise) ו-Juniper Oak, לצד מדינות המפרץ, מצרים וירדן. לראשונה ישבו קצינים ישראלים בחדרי פיקוד אזוריים לצד מקביליהם הערבים, לא כחריג אלא כחלק אינטגרלי מהסד״כ האזורי שמנהל סנטקום.
המהלך הזה משקף הכרה אמריקאית בישראל כנכס אזורי חיוני לבלימת התפשטותה של איראן, הגנה על נתיבי השיט, סיוע במערכי ההגנה האווירית ושמירה על יציבותם של המשטרים הידידותיים. סנטקום אִפשר חיבור ישיר בין היכולות הישראליות המתקדמות בתחומי המודיעין, ההגנה האווירית והסייבר לבין הצרכים האזוריים הרחבים.
במובן זה, ישראל חדלה להיות "בעיה מדינית" שיש לנהל בזהירות מול העולם הערבי, והפכה לגורם מייצב, גם בעיניי מדינות ערב עצמן, גם אם לא תמיד בפומבי. זהו שינוי תודעתי עמוק החורג בהרבה מהסכמי אברהם, ומהווה ביטוי ללגיטימציה אזורית אומנם לא מלאה – אך חסרת תקדים.
עם זאת, חשוב לדייק: המעבר לסנטקום לא הפך את ישראל לשותפה "שוות מעמד" בעיני כלל השחקנים האזוריים: מדינות כמו סעודיה, קטר או עיראק עדיין נוקטות זהירות פוליטית פומבית, והסוגיה הפלסטינית ממשיכה להציב מגבלה תודעתית. אך בתוך המערכת הצבאית-ביטחונית, במיוחד בדרגי העבודה, הלגיטימציה של ישראל כשותפה מקצועית היא עובדה קיימת.
בפועל, ישראל הפכה לחלק מארכיטקטורת ביטחון אזורית מתהווה: רשת לא פורמלית של תיאום אווירי, ימי ומודיעיני בהובלת ארה״ב, אך מתבססת על שיתוף פעולה אופקי בין שחקנים אזוריים.
המעבר לסנטקום ביסס את מעמדה של ישראל, לא רק כבת ברית של וושינגטון, אלא כעמוד תווך אזורי והעביר אותה מהשוליים המוסדיים של המזרח התיכון אל מרכז הזירה הביטחונית שלו. אף שהלגיטימציה אינה מוחלטת ואינה חפה ממגבלות פוליטיות, מדובר בקפיצת מדרגה אסטרטגית שמעצבת מחדש את מקומה של ישראל באזור, הלכה למעשה, ולא רק בהצהרות.
11 תגובות
בעיקרון אתה צודק. תחת אירופה מצבנו היה הרבה יותר קשה. אבל גם תחת טרמפ למשל איננו שבעי נחת בהמעטה. כאשר ישראל תלויה באופן מוחלט בסיוע הצבאי ווהפיננסי, ובהחלטות אסטרטגיות וטקטיקות של הממשל האמריקני שנועד קודם לכול לשרת את האינטרס האמריקאי. כך נראה שארה"ב מנהלת משא ומתן ישיר עם החמאס מעל ראשה של ישראל, חותמת על הסכמים עם החותים ומתיר להם לפעול מול ישראל כרצונם. למכור מטוסי F35 לסעודיה, וגרוע מכך לארדואן ידידו.. האנטישמי, ופוטר את הדרישה המוקדמת מהחמאס להתפרק מנשקו כתנאי לשיקום הרצועה בניגוד לכול הסכם חתום- וזו רשימה חלקית- שלא לדבר על מאמציו להשפיע על הנשיא לחון את נתניהו,,.
אשמח מאד אם תשכנע אותי שאני טועה במשהו
אז היה בארה"ב נשיא שבאמת דאג לישראל, לא כמו המצב כיום
מסכימה עם כל עניין בכתבה של ד"ר כהנא וכנראה שגורמים זדוניים שישקלו בעתיד לפעול נגדנו ייזכרו בתוצאות.
מאמר חשוב ומאיר עיניים, שממחיש היטב את השינוי במעמדה של ישראל בזירה האזורית. המעבר מ־EUCOM ל־CENTCOM לא היה רק שינוי ארגוני, אלא ביטוי להכרה בחשיבותה של ישראל כחלק מרכזי ממערך הביטחון של המזרח התיכון.
היכולות הישראליות במודיעין, בהגנה האווירית, בסייבר ובביטחון הימי הפכו אותה לשותפה משמעותית בשיתוף הפעולה האזורי, במיוחד מול האיומים המשותפים ובראשם איראן.
בעיניי, זהו אחד הביטויים לכך שישראל אינה רק בת ברית של ארה״ב, אלא גורם מרכזי בעיצוב הביטחון והיציבות באזור – גם אם הדרך ללגיטימציה מדינית מלאה עדיין מורכבת.
ואכן יש הישגים צבאיים יפים שלנו, למרות כל טענות האופוזיציה
המסקנה של ד״ר אפרים כהנא, לפיה המעבר לסנטקום ביסס את מעמדה של ישראל, לא רק כבת ברית של וושינגטון, אלא כעמוד תווך אזורי, אכן תומכת בתפיסה כי מדינת ישראל הפכה לפחות, למעצמה אזורית.
מה שחשוב הוא, שקברניטי המדינה, ידעו כיצד להמשיך לשמר ולהעצים את מעמדה של מדינת ישראל.
מאמר מעניין המנתח את המורכבות של מעמדנו באיזור. נקווה שבעתיד גם כציר לקידום שיתוף פעולה ושלום.
סוף סוף נגמרה האשליה שהרוב באירופה בצד של קיום ישות עצמאית ועוד עם ריבונות, אפילו קטנה, יהודית בישראל. ( שלא לדבר על ביהודה ).
המעבר מסגידה לאירופה ( הקתולית אנגליקנית) שבעד פלסטינה ( שהיא ייסדה וחידשה ב1917, והיא המממננת העיקרית שלה מאז, כפרוקסי שלה לסיפוח ישראל ) במקןם ישראל, לארה"ב האוונגליסטית ( כמו שרצו בלפור,וינגייט, וילי בראנט…בזמנם ) והאמירויות שבעד ישראל, היא התפכחות חשובה שעדיין לא הושלמה, אך זו פריצת דרך מול שלום-עכשיו, אוסלו, קפלן…. מדהים אך לא מזמן היתה תנועה עם הנהגה בישראל שתמכה בהשתיכות לברה"מ, במקרה הטוב היינו היום בגולג בסיביר, או בחזית באוקראינה, אם היינו שומעים להם. .
השאלה כעת מה יהיו ההתפתחויות הפוליטיות בארצות הברית. ואז יהיה ברור אם אנחנו הולכים אחורה או לא
לא הבנתי איך אנחנו פתאום שייכים לפיקוד ארה"ב
והנה סנטקום קיבלה הוראות מדונאלד להתכונן למתקפה עצימה על איגאן