מלחמת עזה הייתה מלחמה א-סימטרית מול ארגון טרור היברידי – חמאס – שאומנם לאור הפיתוחים הטכנולוגיים הצליח להצטייד באמל"ח, לרבות טילים, רקטות, מטעני נפץ ורחפנים – אך נעדר עומק אסטרטגי, משאבים מדינתיים, חיל אוויר, שריון וארטילריה.
ניתוח תפקודם של צה"ל ושל חמאס בשדה הקרב העזתי שאציג במאמר זה, מבוסס על שילוב של מידע מספרים, דוחות, תחקירים, פרסומים רשמיים של גופים ממשלתיים וציבוריים, מאמרים וכתבות שפורסמו באמצעי התקשורת השונים. מטעמים מובנים לא אתייחס לכלל היבטי פעילותו של חמאס בכל הנוגע לניהול שדה הקרב.
תפיסת הביטחון של ישראל, שהתבססה על הרתעה, התרעה והכרעה, לא עמדה במבחן במלחמת עזה. מערכת הביטחון, קבינט המלחמה והממשלה היו שבויים בקונספציה שלפיה התמיכה הכספית והכנסת פועלים לישראל יביאו להרתעת חמאס. בעקבות כך, הדרג המדיני-פוליטי והדרג הביטחוני לא פירשו נכון את הנורות האדומות שנדלקו ערב שבעה באוקטובר ולמעשה נרדמו בשמירה.
לאחר כשלוש שנות לחימה והשבת כל החטופים, חמאס טרם הוכרע, וזאת על אף חיסול שדרת הפיקוד הבכיר של הארגון, המכות הכבדות שספג ואובדן השטח. הדרג הביטחוני נטל אחריות למחדל והתפטר, אולם הדרג הפוליטי מוסיף להתכחש לאחריותו וטרם הקים ועדת חקירה כנדרש.
לצד הכישלון המהדהד של המודיעין האסטרטגי בהערכת כוונות חמאס בימים שקדמו למתקפה, נרשמה הצלחה בכל הקשור למודיעין הטקטי: איסוף וניתוח מודיעין על תשתיות חמאס, המנהרות והפירים, שדרת הפיקוד והאמל"ח, כמו גם איתור עמדות ונקודות תצפית, סיוע בזיהוי מטרות, הכוונת אש והתרעה על איומים מיידיים. הקשר הישיר שנוצר בין המפקדים בשטח לבין מטה חיל האוויר אִפשר קבלת סיוע אווירי מדויק ומהיר.
צה"ל נחל הצלחה גדולה גם בכל הקשור להתמודדות עם התווך התת-קרקעי. לאחר איתור המנהרות נכנסו לפעולה יחידות הנדסה שסרקו אותן תוך שימוש ברובוטים, בחיישנים ובכלבים לאיתור מלכודות ומטענים. המנהרות מופו וסווגו ובהתאם לממצאים הוחלט להשמיד או לנטרל אותן, לרבות אטימתן ואטימת הפירים.
לצד זאת נעשה שימוש ברחפנים ובכטב"מים (רחפנים גדולים) לצורך תצפית, צילום בזמן אמת של מבנים, צירי תנועה ומרחבים בנויים, העברת תמונות מצב לכוחות בשטח הלחימה, הטלת חימוש והכוונת אש, איתור מנהרות וסריקת צירים.
צה"ל שילב בינה מלאכותית לסיוע למודיעין שכללה טכנולוגיות לעיבוד נתונים, ניתוח מודיעין ובניית תמונת מצב וסיוע בשליטה ובקרה וקבלת החלטות בדרגים הטקטיים והמבצעיים. בתחום הסייבר פעל צה"ל הן במישור ההגנתי – לאבטחת הרשתות הצה"ליות, והן במישור ההתקפי – איסוף מודיעין ושמירה על רציפות תפקודית של מערכות הקשר, השליטה והבקרה בזמן הלחימה.
כמו כן נעשו שינויים במצבת כוח האדם: הוגבר השימוש בכלים אוטונומיים וחצי-אוטונומיים כדי לצמצם חשיפה וסיכון של חיילים, ולכוחות הלוחמים צורפו פרמדיקיות שטיפלו בפצועים בשטח והיו שותפות לפינויָם המוסק לבתי החולים.
מנגד, חמאס נערך למתקפה במשך שנים: הוא ערך תרגילים צבאיים, שהגדול שבהם התקיים כחודש לפני שבעה באוקטובר וכלל ירי רקטות ואימון המדמה הסתערות על היישובים ועל הבסיסים בעוטף עזה. חמאס בנה מערך אווירי שכלל רחפנים ומצנחי רחיפה ממונעים, ששימשו ככלי חדירה מבצעי להשמדת מגדלי התצפית והתקשורת של צה"ל, ובהמשך הלחימה שימשו להטלת חומרי נפץ על הרק"ם הצה"לי.
בבוקר שבעה באוקטובר נורו מטחי טילים לכל רחבי הארץ ולכל יישובי ובסיסי צה"ל בעוטף עזה, ובעקבותיהם החלה ההסתערות של חיילי חמאס (נוח'בות). כוחות חמאס חדרו ליישובים, לבסיסים הצבאיים ולמתחם מסיבת הנובה, טבחו באזרחים ובחיילים וחטפו רבים לשטח הרצועה.
לאחר כניסת צה"ל לרצועה, עבר חמאס לשימוש מוגבר בטיליR.P.G , ובלחימה מטווח קצר פיזר מטענים לאורך צירי התנועה ומילכד מבנים, בתים ומנהרות. חמאס פיתח שיטות ללחימה בשטח בנוי, תוך שימוש במתקנים אזרחיים, כגון בתי חולים, מוסדות חינוך ומתקני סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) ופיתח שיטות להיטמעות באוכלוסייה.
תשתית הלחימה המרכזית של חמאס ברצועת עזה הייתה מערכת מנהרות סבוכה. מנהרות אלה שימשו כחדרי פיקוד ושליטה, מחסני אמל"ח ומקומות להחזקת שבויים. הרשת התת-קרקעית אִפשרה ללוחמי חמאס לעבור מאזור לאזור מבלי להיחשף מעל הקרקע, ולבצע גיחות התקפה ונסיגה מהירות דרך אלפי פירים, שרבים מהם הותקנו במכוון מתחת לבתי חולים ומוסדות חינוך.
11 תגובות
המלחמה בעזה טרם הוכרעה, כפי שגם אתה אומר. ולכן אי אפשר לדבר על מסקנות סופיות. לא נראה לי סביר שבטווח של עשר שנים או יותר המצב יוכרע. זאת בגלל ההתנהלות של מנהיגי דני הצדדיח
לאסף לרנר
אנא הסבר מהו או מהי דני הצדדית ?
ברשותך רק שתי הערות ברמת מטרת המלחמה:- עזה שניסתה לעורר את כול ארגוני הטרור המקיפים את ישראל להצטרף למערכה- החמאס ניכשל, יחד עם זאת זכה לניצחון מוחץ בזירה הבין לאומית שהותיר את ישראל מנותקת, דחויה, מנודה, ומוחרמת שמנהיגיה וראשי הצבא חשופים להעמדה לדין בבתי המשפט הבינלאומיים. עזה מיועדת לשיקום ברמה שלא חלמו עליה ובחינם. החמאס לעולם לא יתפרק מנישקו ויחזור לממש את מטרת קיומו המוצהרת תוך שנים ספורות בתמיכה עולמית, ולחץ עולמי לנסיגת ישראל מכול נכסיה לקראת הכרזה על מדינת פלסטין ריבונית עצמאית. כבר אינו נחשב לארגון טרור אלא "לארגון לחירות ושחרור לאומי. רשימה חלקית…
ישראל- נכשלה מלממש את מטרת – העל, לחסל את ארגון הטרור החמאס, וגם לא את שאר ארגוני הטרור בה ומסביבה, ולהציב במקומו כוחות אחרים לניהול הרצועה. חזרה לצורך להתמודד עם בלוני נפץ שחשבנו שפסו מהעולם, והיא עדיין משלמת בתחזוקה הומניטרית המשקמת את צבא החמאס בעיקר ועדיין ישנם מאות ק" מ של מנהרות קרב, שישראל כבר לא תיפגע בהם, ואנחנו נמשיך לסבול מהביוב של עזה. והאיום של איחוד הרצועה והגדה עלול להתממש תחת לחץ בינ"ל מרשם בדוק למפגע ביטחוני עתידי חמור ביותר.
צר לי שבכלל התחלתי לערוך את רשימת האינונטר הזו, כי לא מצאתי אף לא ממצא חיובי אחד לטובת ישראל. אשמח אם תתקן אותי
לגדעון ולאילן. יסול ארגוני כמו החמאס היא בעייה טקטית ואסטרטגית לכול מדינה הלוחמת בהם. לחימת החמאס התבססה על כך שלמעשה בשנים שקדמו למלחמה שטח הרצועה לא היה בידינו ולכן יכולים היו לתכנן ולפעול. בבדיקת גורמים ומצבים דומים – הבריטים הצליחו לחסל את הטירור של הפלסטינים במאורעות 1936 -1939, כי שלטו בשטח. לעומת זאת צבא ארצות הברית הגדול והחזק לא הצליח לנצח את הוויט-קונג הויאטנמי, כיוון שלא שלט בשטח צפון ויאטנם ששלחה ומימנה ותיכננה את פעולות הלוחמים בארה"ב. גם צרפת לא הצליחה לנצח באלג'יריה אף ששלטה בשטח, ואף שהיה לא צבא מתנדבים מקומיים. מסקנה אחת ברורה – אם אין שליטה מדינית ומעשית בשטח, לא יחוסל הטירור.
לגדעון ביגר
נכון מאד. אם אין שליטה מעשית בשטח לא יחוסל הטרור.
מסקנה מידית מדבריך אלה שאסור לנו בתכלית האיסור לאפשר הקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן.
לגבי המלחמה ברצועת עזה –
לא מוכרת תופעת התבצרות על ותת קרקעית כמו שארגן החמאס במשך שנים רבות ובמימון איראני.
ההשוואות עם מערות בית גוברין בתקופת המלחמה עם הרומאים הנן מגוחכות.
גם בווייטנאם המנהרות שחפרו המורדים בסיוע הקומוניזם הבינלאומי אינן ברות השוואה עם "מבצר עזה".
בווייטנאם מי התהום הגבוהים לא אפשרו מנהור רציני בעוד שרוב רצועת עזה יושבת על דיונות ממעמקים עד לגבהים של עשרות מטרים וזה אפשר חציבת מנהרות בקומות והתמגנות שאין כדוגמתה בכל העולם. זאת ועוד – עד להחזרת כל החטופים היתה לצה"ל בעיה כיצד להילחם תוך כדי הימנעות מפגיעה בחטופים. אף צבא בעולם לא הוכרח לנהל מלחמה בנתונים אלה, כולל חיל האוויר שטייסי המסוקים שלו לא ידעו כיצד לפגוע בטרוריסטים ולהימנע מפגיעה באנשינו.
לדר' דגני: ההתנגדות הגלויה של ישראל להקמת מדינה פלסטינית הופכת את הפלסטינים לעם מדוכא וכבוש והטירוריסטים הפלסטינים מצטיירים בעולם כלוחמי חופש. הלחימה בטירור מלווה בפגיעה באזרחים, כולל נשים, ילדים ועיתונאים, שעוד יותר מחריפה את ההתנגדות אלינו דווקא בעולם הליברלי. הדימוקרטיה היחידה במזרח התיכון הופכת להיות מאוסה דווקא על מדינות דימוקרטיות. ומה הפיתרון? ישראל צריכה להצהיר על תמיכתה בשתי מדינות לשני עמים. אך עקב ההסטוריה של אלימות ברוטלית של הפלסטינים החל מ 1947 ועד היום, לגיטימי שהמדינה הפלסטינית תזכה לריבונות בתנאים שגרמניה המערבית ויפן קיבלו חזרה את ריבונותן לאחר מלחמת העולם השניה. כלומר, פירוז טוטאלי, נוכחות צבא ישראלי, ולאחר כמה שנים ריבונות, עם עוד הרבה שנים בלי צבא מקומי ועם צבא נוכחות ישראלי.
ביגר- האם מסקנתך הלא מפורשת אך משתמעת היא, שישראל צריכה לשוב לשלוט צבאית על הרצועה? כי לא נראה שיש איזשהו כוח מדיני צבאי זר שיעשה זאת במקומנו
והמסקנה/ התובנות?
אינני מבין איך תמיכה כספית והכנסת פועלים מעזה לישראל יכולה להביא להרתעת החמס. אולי המילה הנכונה היא הרגעת החמס. זכורה לי הסצנה מהסרט הישראלי המצוין השוטר אזולי. הטיפול שלו בפיזור הפגנת חרדים לא היה להרתיע אותם על ידי הפעלת אמצעים אלימים אלא להרגיע אותם על ידי שיחה ידידותית. אבל כמו החרדים שהורגעו בסרט אבל לא הורתעו ממש, כך גם החמס, המאמץ להרגעה עבד לרעתנו כי הם פירשו אותו כחולשה ובעורמתם הם התחפשו למורתעים ובפועל ה"מורתעים" הרדימו את המרגיעים וזה הביא לכשלון של ה 7 באוקטובר.
יש סיכוי שהלחימה שם לקראת התלקחות מחדש?
כולנו מדברים והחמס מעמיק את אחיזתו.