מדינת ישראל נחשבת, ובצדק, למעצמת מגננה אזרחית אולטימטיבית. עוצמתה נשענת על תפיסה רחבה המשלבת מיגון פסיבי הכולל ממ״דים, מקלטים ביתיים, מיגוניות, היערכות פיקוד העורף, היערכות המשק לשעת חירום, פינוי אוכלוסייה, מרכזי חוסן, וטיפול בחללים; לצד מערך מיגון אקטיבי מתוחכם ומתקדם – מטילי "החץ" ועד "כיפת ברזל" הוותיקה. אולם, אל מול תשתית כביכול בלתי חדירה זו, עולה השאלה המדאיגה: מה הוביל לפגיעות הקשות באזור גוש דן ובערים פתח תקווה, גבעת שמואל, בני ברק, ראש העין, יהוד ואור יהודה בשבועיים האחרונים שלפני הפסקת האש במלחמת מול איראן? כיצד ייתכן שפצצונות מצרר שנישאו בראשי טילים בליסטיים אירניים ורסיסי טילים יורטו מעל ריכוזי אוכלוסייה, ומדוע מערכות טילי "החץ" הסופר-מתוחכמות לא ביצעו את תפקידן במלואו?
ההבנה שכל מהלומה של ישראל באויביה תענה בתגובה ישירה על העורף האזרחי חלחלה במשך שנים לתובנה הממוקדת ביותר של ההנהגה המדינית-ביטחונית והולידה תפיסת הגנה דו-ממדית. בבסיס הממד האקטיבי עמדה ההנחה שטילי "החץ" תוכננו להשמדה טוטלית של כל טיל בליסטי מעל האטמוספירה, ובכך ימנעו נפילת רסס, מצררים או שברים על האזרחים שבקצה הקשת הבליסטית בישראל. תחת מערך טילי "החץ" פועלת מערכת "קלע דויד" (בשמה המקורי שרביט קסמים) שנועדה אף היא לפרק את איום הרסס אחרי היירוט. אבל, לצערנו, הכישלונות באזורי דימונה וערד הובילו להתמקדות ביירוטים בגבהים נמוכים יותר. למרבית האירוניה, אף ששיעורי היירוט במלחמה עמדו על 94%, הגובה הנמוך שבו פועלת "כיפת ברזל" הפך את שמי גוש דן לזירת ריסוס רחבת היקף וקטלנית של שברי טילים ומצררים.
הנקודה המדהימה והמטרידה ביותר בעניין זה היא המחסור החמור במלאי טילי "החץ". התברר שההוראה לייצר טילים בכמויות הנדרשות פשוט לא ניתנה במועד, והמשמעות הייתה הרת אסון: "כיפת ברזל" נותרה לבדה במערכה. למרות אחוזי היירוט המעולים שלה, היא נאלצה להתמודד עם איומים שלא יועדו לה, וכתוצאה מהגובה הנמוך שבו בוצעו היירוטים, נגרמו נזקים אדירים לרכוש ולנפש. אי-קבלת ההחלטה לייצר מלאי מספק של טילי "חץ" אל מול איום ידוע מראש היא אחת מהשערוריות הגדולות שמלוות את המערכה הגורלית בתולדות מדינת ישראל. לא ייתכן שישראל לא השכילה להבין את הסיכון הטמון ביירוט מצררים בגובה נמוך. כעת, כאשר יותר מדי נורות מהבהבות באור אדום לנגד עינינו, עלינו להתעורר לאלתר – האויב מולנו שואף להשמיד אותנו, אסור ששיקולי כלכלת היירוטים או קיפאון בקבלת החלטות יכריעו את עתידנו.
27 תגובות
מאמר מדאיג על הנושא של מוכנות העורף
מאמר מרהיב ומדאיג
תודה רבה, על תשומת הלב!
המחסור "המדהים" (לשון הכותב) במיירטים מעורר שאלות קשות. יתכן שההגנה נפגעה ונגרמו נזקים בנפש ורכוש. בגלל מדיניות כושלת והזנחה ממשלתית קשה. חובה לדאוג שלא יחסרו מיירטים בעתיד וישמר מלאי מספק.
מאמר מדאיג וחשוב המשקף עד כמה מדינת ישראל אינה ערוכה ומוכנה מספיק מבחינת העורף.
מאמר מדויק וחשוב
טוב שנאמר ובעיקר מדויק
מאמר מדהים ומכובד אך מדאיג מאד … מקווה שיגיע השינוי בקרוב עבורנו
מעריך מאוד את הפרספקטיבה המפוקחת !
מדאיג ומעודד בו זמנית ד"ר ביצור !
מאמר חשוב מאוד שמוסיף על ערימת מחדלי ממשלתנו
מדברייך משתמשע שיש לעדכן את התעדופים בספר התקציב לשנים 2027 – 2028. האם לא נגיע למצב של כלכלת ביטחון לעוד עשור ?
יש לשנות את התפיסה שלנו ולפתח דוקטרינה חדשה!
פשוט לא נערכנו בזמן ובמקום הנדרשים
כיף לקרוא את הכתובים של דר ביצור.
סליחה גבירתי – זה חשוב ראוי ומלמד לקרוא את המאמרים של ד"ר ביצור. אבל זה בהחלט לא כיף. זה ההפך מכיף. זה מעורר דאגה. אנא מסרי לד"ר ביצור שראוי גם להסביר מדוע חסרו מיירטי חץ, מי אחראי לכך ולאן הוזרם בסף רב (כספים קואליציוניים למשל) במקום לממן ייצור עוד מאות טילי חץ.
אני עוקב אחרי המאמרים/כתבות של ד"ר אבי ביצור, חייב לציין שמאוד מעניין לשמוע ולקורא את מה שהוא כותב, זה כל כך נכון וחשוב המידע שהוא מביא לציבור מהניסיון שלו.
הבעיה שמעלה ביצור נובעת מחוסר אחריות ממשלתית חמורה.
אתה יודע את מי עוד מעט יאשימו
רבין, הקפלניסטים, בנט, וכדומה
מדאיג ומבהיל-האם אנחנו באותה פינה של חוסר מוכנות כתמיד?? נמאס!!
ראוי לצין כי בשעתו התעורר הויכוח להעדפה בין מערכות הליייזר או מערכת החץ, שיקולים שונים העדיפו את החץ והלייזר הוזנח בחוסר אחראיות מוחלטת ורק לאחרונה, כאשר נמצא שארהב המשיכה בפיתוח הלייזר ללא ישראל- שבו אליו כי נמצא שהחץ אינו מהווה פתרון מספיק אפקטיבי ועלותו גבוהה ביותר. נצטרף להמתין עד לסבב המלחמה הבא כדי להכניס את הלייזר למקומו הראוי במערך ההגנה וההתקפה של צהל.
האם הלייזר והחץ הם חופפים? נראה לי שהם אמצעי הגנה לסוג שונה של איומים.
שאלות חשובות לגבי מוכנות העורף! לצד ההערכה למערכות ההגנה שהצילו חיים רבים, חובה לבדוק לעומק את הכשלים כדי למנוע פגיעות דומות בעתיד. ד״ר אבי ביצור כרגיל כותב בצורה חדה, מעניינת ומעוררת מחשבה על נושא שכל כך חשוב לכולנו.
*בין עליונות טכנולוגית לחוסן לוגיסטי: פרדוקס ההגנה האקטיבית בעורף.*
בחינה מעמיקה של מאמרו של ד"ר אבי ביצור מעלה תובנות קריטיות באשר לפער המבני הקיים בין עליונות טכנולוגית לבין מוכנות לוגיסטית אופרטיבית. במאמרו, מצביע ד"ר ביצור על כשל לוגיסטי מהותי המתבטא בחסר משמעותי במלאי המיירטים, עובדה אשר מאלצת את המערכת להסיט מערכות יירוט ייעודיות לגבהים נמוכים, ובכך להגביר את הסכנה הנובעת מנזק שיורי מעל ריכוזי אוכלוסייה צפופים.
ניתוח זה מציף אל פני השטח את פרדוקס ההגנה הטכנולוגית בעת מלחמה ממושכת: פיתוחן של מערכות יירוט מתקדמות מייצר אשליית חסינות אסטרטגית, אך חסינות זו נותרת תלויה לחלוטין בכלכלת שחיקה ובניהול מלאים קשיח. כאשר שיקולים תקציביים קצרי טווח או קיפאון בקבלת החלטות מעכבים את קצב ההצטיידות והייצור המקומי, המערכת נאלצת לבצע אופטימיזציה אופרטיבית בדיעבד—דבר המעתיק את פגיעות המערכה ישירות אל הממד האזרחי.
לסיכום, טיעוניו של ד"ר ביצור מחדדים את הצורך הדחוף בבחינה מחודשת של דוקטרינת הביטחון הלאומי. עליה לעבור מתפיסה המקדשת את יעילות היירוט הנקודתית לתפיסה אסטרטגית כוללת המעמידה את החוסן הלאומי בראש סדר העדיפויות.
תשובות שאלה בטוקבקים מעידות על רצינות ועומק
מחדל אחד מתוך רשימה ארוכה ומכאיבה
תיכף תשמעו מפי השליט שהקפלניסטים הרסו את החלטותיו הנכונות