הסכסוך הישראלי-פלסטיני בראי המפלגות

הטעות הטקטית של ממשלת הליכוד

פעילות המפלגות השונות לקראת הבחירות מתמקדת בינתיים בנושאים כלכליים-חברתיים. עם זאת לא ניתן יהיה להימנע מעיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מהן העמדות של המפלגות השונות בנושא זה? מפלגת העבודה, מרצ ויש עתיד תומכות בפתרון "שתי המדינות" בנוסח ההסכם שהוצג לפרטיו על ידי הנשיא קלינטון כבר בשנת 2000. משמעותו המעשית – נסיגה לקווי 67' עם תיקונים קלים, פינוי של מעל 100,000 ישראלים, חלוקה של ירושלים וויתור על שליטה ישראלית בבקעת הירדן.

עמדת הבית היהודי הפוכה. מבחינתם, לא תהיה כל ריבונות זרה מערבית לירדן. במידה רבה זהה עמדת הבית היהודי היום לעמדת הליכוד כפי שהייתה לפני 30 שנה, ועיקרה מתן אוטונומיה אזרחית לפלסטינים.

עמדתו המוצהרת של ראש הממשלה היא "כן" למדינה פלסטינית, אך עם "אבל" כפול: ראשית מצורפות הסתייגויות רבות כל כך עד שהמשמעות המעשית היא "לא". האבל השני הוא "כן, אבל לא עכשיו".

ליברמן מנסה ליצור חלופה רביעית – פתרון אזורי. ליברמן מסכים כי הפתרון הוא שתי מדינות, בדומה לעמדת מפלגת העבודה, אך לדידו חלק מהתמורות לישראל יש לבקש מהעולם הערבי. מפלגתו של כחלון טרם הציגה כל עמדה בנושא.

אז מהי העמדה המומלצת? בנקודה זו חשוב להפריד בין אסטרטגיה לטקטיקה. נתחיל דווקא בטקטיקה. הטעות הטקטית של ממשלת הליכוד היא יצירת ערבוב בין אינטרסים ישראליים אמתיים לבין התעקשות על דברים שתורמים מעט (או כלל לא) אך גורמים נזק רב. אביא בקצרה שלוש דוגמאות לכך.

ראשית, יש אינטרס ישראלי לבנות בשכונות הישראליות בירושלים, לרבות באלה שמעבר לקו הכחול. אין כל אינטרס לעודד יצירת מובלעות יהודיות בלב שכונות ערביות. כניסה מתריסה של כמה משפחות יהודיות לשכונה ערבית גורמת להקצנה גם בקרב ערבים מתונים ומביאה לכעס גדול עלינו בעולם.

דבר שני קשור למושג "הקפאת הבנייה בהתנחלות". האמריקנים לוחצים בנושא זה היות ואי הקפאת הבנייה נתפסת כהמשך השתלטות יהודית על עוד ועוד אדמות, דבר שעומד בסתירה למחויבות של נתניהו לפתרון שתי המדינות. מצד שני יש גידול טבעי בהתנחלויות, ולא סביר שלא ניתן יהיה לבנות גן ילדים חדש. הדבר הנכון הוא להסכים לסימון "קו כחול" סביב כל התנחלות. קו זה ייצור הבחנה בין בנייה בתוכו, שתהיה מותרת, לבין בנייה על אדמות חדשות, שתהיה אסורה. האמריקנים הציעו פתרון זה כבר לפני עשור, ישראל סירבה. הסירוב מסייע לתקוף את ישראל על כך שהיא ממשיכה לבנות בהתנחלויות ובכך מטרפדת בזדון כל סיכוי להסדר.

טעות שלישית היא נטייה מוגזמת להתעמת באופן פומבי עם שר החוץ האמריקני ואף עם הנשיא. וכך, אף שהפלסטינים אשמים יותר מאתנו בקיפאון שקיים, הרושם שנוצר בעולם לרבות בוושינגטון הוא הפוך.

ומה בנוגע לאסטרטגיה? ראש הממשלה צודק בהתנגדותו להסדר "שתי המדינות" בנוסח שמונח על השולחן מאז שנת 2000. אך התנגדות לפתרון היחיד המונח על השולחן איננה דבר נכון, אם אינה מלווה גם בהצעה אלטרנטיבית. יש לפחות שתי חלופות נוספות. האחת היא פתרון אזורי, הכולל חילופי שטחים מרובעים (ישראל, מצרים, ירדן ופלסטין) והשני הוא פדרציה ירדנית-פלסטינית (בנוסח שהוצע עוד בשנת 1987).

הצעתי לכל מי שייבחר להיות ראש ממשלה – יש להציע לארה"ב לקיים בחינה מעמיקה, משותפת ודיסקרטית במשך כמה חודשים, טרם הצהרה על התחייבות לתכנית מוסכמת כלשהי.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. אז לפי ההשקפה שלך הממשלה עושה טעות. אפשר אמשהו יחשוב אחרת

  2. לדעתי אותה מפלגה תמשיך להוביל הממשלה גם אחרי הבחירות. אני גם בטוח שהם לא יקבלו עצותיך הכל כך חשובות ונכונות בעניין זה. השיירה עוברת ……

  3. גיורא תודה,
    על פניו הניתוח שערכת בהיר ומחדד את הפערים בין הפתרונות השונים.
    לא ברור מדוע לדעתך פתרון שתי המדינות שגוי ומהי עמדתך לגבי החלופות, פתרון אזורי ופדרציה ירדנית-פלסטינית.
    אודה להבהרתך,
    יוסף

  4. הם תומכים בהתנחלויות ובישיבת נצח בהם. כל היתר לא רלוונטי.

  5. כמה שיותר התלהמות, כמה שיותר התנגשות עם אובמה ו … יש לו יותר מצביעים. זה מה שחשוב לו. כל היתר לא מעניין בכלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מלחמה על הבית

מלחמת הקיום של היום דורשת חשיבה מחודשת