נפלאותיו של ה"ניצחון המוחלט"

הישגים טקטיים מרשימים ללא אסטרטגיה ומדיניות ברורות
תמונה של עידן
ד"ר עידן שרר

רגשות לאומיים, תעמולה גסה ונוסטלגיה היסטורית מסתירים לעיתים קרובות את העובדה שמלחמות רבות לאורך ההיסטוריה הסתיימו לאחר שרוב או כל הצדדים הלוחמים היו מותשים משחיקה ממושכת והסכימו להתפשר בצורה כזו או אחרת על ניצחון חלקי.

בחלק מהמקרים ניצח אחד הצדדים "ניצחון פירוס", הקרוי על שמו של פירוס מאפירוס, המצביא היווני הידוע בן המאה השלישית לפני הספירה. פירוס הביס את הרפובליקה הרומית פעם אחר פעם בשדה הקרב, אך לא יכול היה להכריעה ונאלץ לסיים את המלחמה באיטליה ללא תוצאות מוחשיות וארוכות טווח. היה זה פירוס שהכריז, כך נטען, לאחר ניצחון דחוק במיוחד על הרומאים ש"עוד ניצחון כזה ואבדנו". זו הייתה התחושה הרווחת, כך נראה, לאחר מלחמת יום הכיפורים והפנמת השלכותיה המדיניות והצבאיות.

במקרים אחרים ורבים לאורך ההיסטוריה הצליח צד אחד להביס את אויביו באופן מכריע וברור ולעיתים אף להשמידם לחלוטין. באמצע המאה השנייה לפני הספירה הביסה הרפובליקה הרומית את יריבתה קרתגו והשמידה את בירתה, העיר קרתגו, הממוקמת בטוניס המודרנית. במחצית הראשונה של המאה השש-עשרה הובילו ה"קונקיסטדורס" הספרדים להשמדתן של שתי ציוויליזציות מפוארות – האצטקית, שמרכזה היה במקסיקו המודרנית, והאינקה, שמרכזה היה בפרו המודרנית – בתוך שנים ספורות. בשתי מלחמות העולם הובסו הגרמנים, האימפריה העות'מאנית ויפן באופן מוחלט והאימפריות שיצרו פורקו על ידי אויביהן. משמעותה ההיסטורית של הכרעה ברורה במלחמה נותרה, כך נראה, זהה: יצירת מציאות שבה האויב מושמד, או לכל הפחות מרוסק, מושפל וחסר יכולת לפעול מדינית או צבאית.

החל מראשיתה המזוויעה של מלחמת "חרבות ברזל" הצהירה ההנהגה הפוליטית והצבאית של ישראל על כמה מטרות טקטיות ואסטרטגיות, במקביל להחזרת החטופים. המטרות הללו השתנו בחלוף השבועות והחודשים: השמדת חמאס, השמדת יכולותיו הצבאיות של הארגון, הכנסת כוח חיצוני לשלוט במקום חמאס ומטרות אחרות שמשמעותן איננה ברורה אפילו לתומכיה הנלהבים ביותר של הממשלה. כל בר-דעת שמתעלם מההתלהמות המגוחכת של חלק מנבחרי הציבור ותומכיהם בציבור כבר הבין היטב ובמהירות שבהתחשב בדעת הקהל הבינלאומית וההשלכות הפוליטיות, הצבאיות והכלכליות של התנגדות בינלאומית להמשך המלחמה העצימה בעזה, חלק או כל המטרות הפכו עד מהרה לקשות עד בלתי אפשריות להשגה.

נדמה כי הכרעה ברורה רק הולכת ומתרחקת, בעוד שחיקה, התשה ופוטנציאל ל"ניצחון פירוס" הולכים והופכים מוחשיים יותר. כישלונו החמור של צה"ל בשבעה באוקטובר ובחודשים שהובילו לאירועים המחרידים של אותו היום לא מנעו ממנו להתעשת ולהשיג הישגים טקטיים מרשימים, אך מחסור באסטרטגיה ברורה, או חוסר רצון לגבשה, פוגעים מדי יום ביומו ביכולתו של הצבא להמשיך ולממש את הישגיו. מלחמה, כך טען קלאוזביץ, היא כלי למימוש מדיניות ולא מטרה בפני עצמה.

על רקע זה, די במהרה החל להופיע במחוזותינו שילוב המילים "ניצחון מוחלט" המקודם על ידי נתניהו ואנשיו כמעט בכל הצהרה. מהו "ניצחון מוחלט"? איש אינו יודע, וזו בדיוק מטרתו של המונח. נתניהו ואנשיו מבינים היטב שהכרעה ברורה במלחמה הזו, ובוודאי שבחזית הצפונית, איננה אפשרית לנוכח מגבלות כוח האדם של צה"ל ומגבלותיה הכלכליות של ישראל.

לעומת זאת, הכרזה על כך בריש גלי תהיה שוות ערך למסיבת העיתונאים המגוחכת של ג'ורג' וו. בוש במרס 2003 על סיפונה של נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" תחת שלט ענק ובו נכתב "המשימה הושלמה", חודשים ספורים לפני הפנמת סדר גודל הסתבכותה של ארצות הברית בבוץ העיראקי.

השילוב "ניצחון מוחלט" מציב את מטרות המלחמה ואת המלחמה עצמה באזור מעורפל וחסר צורה שבין התוצאות האפשריות העיקריות של מלחמות היסטוריות שהוזכרו לעיל. מכיוון שאיש לא יודע מה יש להשיג על מנת להכריז על "ניצחון מוחלט", ניתן יהיה להמשיך להילחם בעצימות משתנה וללא הכרעה תוך המשך "פימפום" המונח הערטילאי וחסר המשמעות הזה ל"בייס", לפחות עד סוף ינואר, אז יושבע, אולי, דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית.

לא ברור מי הגה את שילוב המילים הזה, אך ברור שכמו ברוב פעולותיו של נתניהו, מטרתו להשרות בלבול, עמעום וחוסר ביטחון בעוד הימים בחלון הזמן הפוליטי שלא יסולא בפז עוברים וחולפים להם ללא החטופים ועם מספרים בלתי נתפסים של חיילים.ות פצועים.ות והרוגים.ות. התנהלותה של הממשלה לא מעידה על כך ש"ביחד ננצח" וסביר עוד פחות שנעשה זאת באופן מוחלט.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

  1. אכן כך.
    האסון הנורא בשביעי לאוקטובר הכה בתדהמה את כל המערכות במדינה, אבל נראה שההתעשתות וההתגייסות של האזרחים והצבא שהתחילו כמה שעות אחרי, להציל, לעזור לקרבנות ולחסל את התוקפים שהסתובבו עדיין בשטח ישראל, לא קרו במרכז השלטון הפוליטי. נראה ששם כל המאמצים התרכזו בחשיבה נואשת איך להסיט מהממשלה והעומד בראשה את האשמה, ואיך לנהל את מתווה ההישרדות שלהם. מאז ועד היום נראה שכל החכמה / עורמה שטיקים וטריקים התמקדו במטרת הישרדות השלטון, ולעזעזל עם המדינה ואזרחיה. לכן נושא החטופים לא היווה מטרה מיידית, לכן המלחמה נוהלה באילתורים בלי תכנית סדורה, ולכן המצב היום הנו גרוע מיום ליום בכל התחומים, ולא נצא מזה אם הממשלה הזו תשרוד.

  2. עידן, בניגוד לנטען, היתה לישראל בתחילה אסטרטגיה שהוגדרה באופן החלטי כמטרה להשמיד את ארגון החמאס צבאית/כלכלית/שלטונית, כך שלא יוכל יותר לתקוף את ישראל, לייצב מחדש את עקרונות מדיניות הביטחון של ישראל שכשלו: הרתעה- התרעה-הכרעה, העברת הלחימה לשטח האויב, יצירת בני-ברית, הגנתיות, יכולת צבאית עצמאית. מכול הרשימה הזו נותרנו רק עם העתקת הלחימה (באופן חלקי) לרצועה, ולבטח לא בצפון, ועם בת- ברית אחת- ארה"ב. אלא שהתלות המוחלטת בה צבאית ומדינית, וסדרי עדיפות אסטרטגיים נוגדים, כירסמו את ההשגים הטקטיים לכלל תבוסה. אפילו מדיניות ההכלה ההרסנית שחשבנו שירדה אחת ולתמיד מסדר היום -נראה שחוזרת ונכפית עי המאמץ הבלתי נלאה של ארה"ב לממש את "ברית אברהם" במזרח התיכון.
    ללא ספק, מלחמות שלא מוצו עד תום ומותירות גחלים לוחשות סופן ששבות ומתלקחות כמו בבלקן או רואנדה. זו הסיבה שישראל נאלצת בעל כורחה ל"חיות על החרב" אף שיש בקירבנו עדיין הדבקים במחשבה ש"אם רק נמשיך לוותר ולפייס את הנשבע להשמידנו"- ניוושא. כי ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להפסיד אפילו לא פעם אחת!

  3. מבחינת ביבי, ניצחון מוחלט זה בבחירות. לעמוד בראש הקואליציה כראש הממשלה עד החירות וגם אחריהן

  4. דיאגנוזה בהחלט נכונה. הישגים טקטיים מרשימים. זו האסטרטגיה. זו המדיניות. למשל – סתימת צינורות ההברחה בפילדלפי. מניעת התחמשות מחדש של העזתים. בינתיים פגיעה והרס תשתיות, מחסנים וחיילים של מדינת החמאס. הטקטיקה הופכת לאסטרטגיה.
    מה יהיה "ביום שאחרי" – חוץ ממניעת התחדשות הטרור זו לא בעיה שלנו.

  5. אני חוזר על משהו שכבר כתבתי עליו בהזדמנות קודמת
    לגבי קיום מצב מזעזע כולם מסכימים, מכל קצוות הקשת
    השאלה היא מי אחראי לכישלון. בלי הבנה של האחריות לא ניתן לתקן
    ואני דוקא חושב שהאשמה בעם. הוא שבוחר שוב ושוב בהנהגה הזאת למרות שברור לאן היא מובילה אותנו
    והעם אם הוא משתנה, זה לכיוון ההקצנה
    ולכן …. ???? …. !!!!

  6. בואו נראה איך נגמר כיפוף הידיים של ביבי מול בן גביר וסמוטריץ, ואז נדבר. לדעתי זה יגמר במריחה, ובכל מקרה אין שום בעיה להגיד משהו ולפעול הפוך

  7. מפתיע שלא כולם הבינו כבר כי אין שום קשר בין הכרזות מנהיגינו הנבחרים לבין מעשיהם בפועל. יש אפילו סימנים של מגמה ממש הפוכה

  8. לא ממש משנה מי ממציא את האמירות הריקות והפיקים. משנה מי מוכן ואפילו אוהב לקנות אותם. זה העם. ועליו האשמה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אורית

שינון ולא יותר

הערכת הלמידה בישיבות על פי הטקסונומיה של בלום

תמונה של יגאל

חרקירי מודרני

הדרגים הפוליטי והביטחוני חייבים לקחת אחריות אמיתית

דילוג לתוכן