לקחים ראשונים מהמלחמה

על ישראל לבחון מחדש את התפיסה ההגנתית
תמונה של אילן
אילן ורד

תפיסת הביטחון של מדינת ישראל, שעוצבה בראשית שנות ה-50, התבססה על הרתעה, התרעה והכרעה על ידי העתקת המלחמה לשטח האויב. במלחמת יום הכיפורים התברר שההרתעה וההתרעה לא עמדו במבחן. מאוחר יותר התברר שנדרש לעדכן את התפיסה לאור השינוי שחל באיומים – האויבים הפכו ברובם מצבאות סדירים לארגוני טרור היברידיים שחסרו אומנם עומק אסטרטגי, משאבים מדינתיים, שריון ואוויר, אך לאור הפיתוחים הטכנולוגיים יש בכוחם להשתמש בטילים, ברקטות, בכטב"מים מתאבדים למיניהם, בטילי נ"ט, באמל"ח, לרבות אמל"ח ייעודי לטרור ולוחמת גרילה.

בניגוד לציטוט של פרידריך הגדול שקבע "מי שמגן על הכול לא מגן על כלום" ובניגוד לניסיון ההיסטורי שלפיו כל מכשול ניתן לפריצה או לעקיפה (קו מזינו, החומה האטלנטית), הוחלט בראשית שנות ה-2000 להוסיף מרכיב רביעי – הגנה. לשם כך הוקמו בשני העשורים האחרונים גדרות ביטחוניות ואמצעי ניתור בסכום כולל של כ-30 מיליארד ש"ח: בעוטף עזה, סביב יו"ש באורך 700 ק"מ, בגבול מצרים, בגבול סוריה ובחלק קטן של הגבול הירדני שאורכו 250 ק"מ. לאחרונה הולכת ומוקמת גדר ביטחונית חדשה בגבול לבנון. אמצעים אלה נועדו לספק הגנה ליישובים ומתקנים צבאיים סמוכי גדר, ולתשתיות אזרחיות, ביטחוניות וצבאיות. במקביל, עד לשבעה באוקטובר 2023 נמנעה ישראל מהכרעת ארגוני הטרור והכילה את התחמשותם.

בשבעה באוקטובר הוכיח חמאס כי המכשולים ואמצעי הניתור אינם חזות הכול, פרץ את הגדר או עקף אותה, חדר לשטח ישראל ופגע ביישובי העוטף ובבסיסי צה"ל וכוחותיו הגיעו עד לאופקים (אילו לא היו מעבירים חלק מהסד"כ של אוגדת עזה למקומות אחרים, סביר שהפגיעה הייתה מצומצמת יותר). במהלך המלחמה הרחיב חמאס את פעילותו וירה רקטות, פצמ"רים וטילי נ"ט לעבר יישובי העוטף (במקביל ירה טילים כבדים, ברובם למרכז הארץ). האמל"ח יוצר בעזה או הוברח מאיראן וממדינות אחרות. חיזבאללה, שהצטרף ללחימה, תחם אותה לירי על יישובים ומתקנים צבאיים לאורך גבול לבנון ועד לפאתי צפת. לשם כך השתמש ברקטות, בכטב"מים ובטילי נ"ט חדישים מדגם "פלק" תלולי מסלול ומדגם "בורקאן" שטוחי מסלול, נושאי חומר נפץ כבד לטווח של עד 10 ק"מ, שפגעו במתקנים צבאיים ובמאות מבנים.

ארגוני הטרור הפועלים ברחבי יו"ש (חטיפת חיילים ואזרחים, דריסה, סכינאות, רגימת אבנים, חדירה ליישובים, ירי על רכבים, מיקוש, מטענים) מרוסנים כיום בגין מגוון פעולות שנוקטים גופי הביטחון. הגדר המחוררת סביב יו"ש מאפשרת חדירה של חוליות טרור גם ליישובים הסמוכים לגדר ולמרכז הארץ ופגיעה בהם. אם הברחות האמל"ח מירדן יכללו את טילי הנ"ט החדישים ואת הכטב"מים המתאבדים, עלולות החוליות לעשות בהם שימוש ביו"ש ומעבר לגדר על חשבון הפעולות המפורטות לעיל.

לאור השינוי באיומים והפיתוחים הטכנולוגיים הזולגים לארגונים, יש לבחון מחדש את התפיסה ההגנתית, בעיקר בכל הנוגע לגדרות הביטחוניות ולמנהרות.

ראשית, יש לסתום את כל הפרצות בגדר הביטחונית המחוררת סביב יו"ש ולהשלים את הקמת הגדרות הביטחוניות בגבול הירדני והלבנוני.

שנית, יש להוסיף שכבות הגנה סביב הגדרות, כגון תעלות למניעת מעבר של כלי רכב ורק"ם (כדוגמת סוריה), מיקוש ושטח ביטחוני מעבר לגדרות, שאסור לכניסה.

שלישית, יש להשתמש 24/7 בבלוני תצפית ומטוסים לא מאוישים לתצפית על הגדרות ופטרולים של כוחות קרקעיים שיסיירו לאורכן.

ולבסוף, יש להגדיל את הסד"כ הצבאי להגנת היישובים; להגדיל את התקנים לכיתות הכוננות ולציידן בנשק נ"ט, מרגמות, רחפנים, מסוקים, רכבים ממוגנים, אמצעי קשר ועוד.

לנוכח האיומים בזירות השונות נדרשת היערכות של פיקוד העורף להגנה על העורף האזרחי ועל יישובים ומתקנים צבאיים סמוכי גדר, לרבות יו"ש. לאחרונה הצביע מבקר המדינה על כך שיש פערים בהיערכות פיקוד העורף למלחמה וכי יש לשפר את היערכותו, במיוחד לגבי העורף האזרחי – לקראת מלחמה זירתית או רב-זירתית, לרבות מתקפות סייבר. פינוי אוכלוסיות, הצטיידות בגנרטורים במתקנים אזרחיים וצבאיים, טיפול בפערי מיגון (ממ"דים ומרחבים מוגנים), הכשרת מקלטים וחללים במנהרות ובתחנות הרכבת וציודם לשהייה ממושכת, הצבת גדרות פלדה בנקודות רגישות לספיגת טילי נ"ט והצטיידות באמצעים ללוחמה אלקטרונית לשיבוש פעילותם של הכטב"מים המתאבדים למיניהם ועוד (כשיפותח הלייזר ניתן יהיה לרתום אותו להשמדת כטב"מים וטילים לטווח קצר).

כמו כן, נדרשת הגנה על תשתיות אסטרטגיות-אזרחיות, ביטחוניות וצבאיות.בנק המטרות של איראן ושלוחיה כולל את התשתיות האזרחיות, הביטחוניות והצבאיות של ישראל. המענה להגנה בפני הטילים והכטב"מים המתאבדים אמור להינתן על ידי הגנה רב-שכבתית המורכבת מטילי החץ, פטריוט, שרביט קסמים וכיפת ברזל. במקרה של עימות עם חיזבאללה או עימות רב-זירתי, מערכת ההגנה תיאלץ להתמודד עם אלפי שיגורים יומיים העלולים להגיע ממזרח (איראן, עיראק, סוריה, ירדן ויו"ש), מצפון (לבנון), מדרום (רצועת עזה, חות'ים) ואולי ממערב (ירי מכלי שיט). אם איראן תפתח או תרכוש טילים על-קוליים שמהירותם עלולה להגיע עד ל-10 מאך ובעלי יכולת תמרון וחמקנות, תתקשה ההגנה הרב-שכבתית להתמודד עימם, אלא אם כן יפותחו כלים שיאפשרו להתמודד עימם בהצלחה.

לאור פוטנציאל ההרס של הטילים המדויקים והכטב"מים המתאבדים יש לשקול האם תחת עימות כולל ומתמשך, כדי לשמור על יכולתו של המשק הביטחוני והאזרחי להמשיך לתפקד, יש לתעדף הגנה על התשתיות האסטרטגיות על פני הגנת העורף. למקרה שהטילים והכטב"מים המתאבדים למיניהם יזלגו מבעד למעטפת השכבה הרב-הגנתית יש לבדוק את ההיתכנות להשתמש בבלוני ענק שאליהם יחוברו חומרי נפץ כדי להקיף את התשתיות האסטרטגיות. במלחמת העולם השנייה נעשה שימוש בבלוני ענק. לדוגמה, במהלך הפלישה הימית לנורמנדי הוצבו מקבצים של בלוני ענק שאליהם חוברו מטעני נפץ להגנת המשט.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

14 תגובות

  1. המסקנות בסדר אבל צריך הנהגת מדינה ומתחתיה מנהלים ומפקדים. הנהגה שמתפקדת נכון וברמה גבוהה. וכאן הבעיה שלנו.

  2. עיקרי תורת הביטחון של ישראל שהצגת נכונים, ואכן נוספו ל-4 הראשונים עיקרון ההגנה וגם בני ברית- שגם בהם נכשלנו . אך החמור לא פחות היא התוספת הלא כתובה של "מדיניות ההכלה" שאומצה במהלך העשור אחרון וגרמה לנזק בל יתואר שכן עיקרה כול הישג אם נותר של עקרונות הבטחון הקודמים.
    אני כבר כתבתי על כך רבות באתר- עכשיו תורך..

  3. זה ברצינות – לתת לכיתות הכוננות רחפנים מסוקים ומרגמות? ונגיד שיקבלו את הצעותיך – כמה כל זה צריך לעלות?
    לא יותר פשוט ויעיל לשנות את הגישה ולנקוט בתוקפנות מונעת כלפי מי שמפתח יכולות התקפיות כלפי ישראל?
    והעיקר – לא להשאיר גבולות ללא חיל מצב. להכניס סידורי ביטחון (למשל כוננות עם שחר) ולא למנות קציני אמ"ן עם הכשרה של חי"ר.

  4. יש הרבה לקחים. אבל מה שהכי חשוב זה שיתקבלו החלטות רציניות ויישמו אותן. בשני המישורים האלה אנחנו חלשים

  5. מצד אחד אתה כותב שהתפישה ההגנתית נכשלה, מצד שני אתה מציע more of the same (לעבות עוד יותר את ההגנה).
    המסקנה צריכה להיות שלישראל אסור להסתמך על הגנה פסיבית וסטטית, אלא יש לפעול באופן אקטיבי להסרת איומים כולל במתקפת מנע ומכה מקדימה.

  6. הלקח העיקרי הוא שעובדות הן חסרות משמעות ואת האחריות תמיד מטילים על הכפופים

  7. לקחים אולי יהיו
    אולי טובים אולי לא
    יישום הלקחים לא יהיה
    זה נוגד את האופי שלנו

  8. אני מרגיש שהמנהיגים שלנו, דוקא בגלל המחדל של תחילת המלחמה, והכישלון להכריע בחמישה חודשים, הולכים מתוך תסכול בדיוק בכיוון ההפוך ממה שצריך, מתוך ניסיון לנקות אותם מהכישלונות

  9. ואחרי חצי שנה של מלחמה כבר אפשר להגיע ליוצר תובנות ולצערנו יותר חריפות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אורית

שינון ולא יותר

הערכת הלמידה בישיבות על פי הטקסונומיה של בלום

תמונה של יגאל

חרקירי מודרני

הדרגים הפוליטי והביטחוני חייבים לקחת אחריות אמיתית

דילוג לתוכן