המדינה הפקירה – מי ישלם?

מו"מ כושל לעסקת החטופים ייאלץ אותנו לשלם מחיר כבד
תמונה של גדעון
ד"ר גדעון שניר

נכונה הטענה שאסון שבעה באוקטובר הוא תוצאה ישירה של מחדל כלל המערכות הממשלתיות, הפקרה שמחירה כבד בדמם של מאות חללים, של חטופים, ובעקירתם של מאות אלפי תושבים מביתם והפיכתם לפליטים בארצם, ומכאן נשמעת הזעקה בכיכרות "המדינה הפקירה – שהמדינה תשלם". אולם לצד כל הצער הכבד והכאב, לא די לדון בסבל האישי והמשפחתי ברמה האינדיבידואלית – אלא גם בשאלת המחיר הנתבע ברמה הלאומית. יש להדגיש שהמחירים הנתבעים מ"המדינה" באים מבשרם של אזרחי המדינה, מעתידם, מרכושם, ומחיי בניהם ובנותיהם הלוחמים. קשה לדרוש מהאזרחים כפרטים לערוך את שיקול הדעת של המחיר הבלתי נמנע, זו אחריותה של המנהיגות השליטה באשר היא.

בימים האחרונים התפרסמו פרטי המשא ומתן לעסקה המתרקמת בחסות בין-לאומית, ולפיהם ישראל הביעה את הסכמתה לתנאים הכוללים הפסקת הלחימה לפחות לחודשיים-שלושה, הכפלת הסיוע ההומניטרי, ושחרור אלפי מחבלים אסירים ביטחוניים, תמורת שחרור חטופים בקצב מוערך של "אדם אחד ליום הפוגה בלחימה". ייתכן שיש בעסקה זו תקווה לדרישה המובנת לשחרר את החטופים "עכשיו" – אולם היא כשל במשא ומתן וטומנת בחובה מחיר אסוני ברמה הלאומית.

הפסקת הלחימה לכמה חודשים, המלווה בהזרמת סיוע הומניטרי בהיקף גדול, מהווה זריקת חמצן ועידוד לחמאס לחדש את יכולותיו להילחם. נוסף על כך, הצטרפותם של אלפי לוחמי טרור שהובאו למאסר בעמל רב, וישוחררו לשוב לעזה ולגדה, תביא לתוצאה הבלתי נמנעת של מאות חללים ואלפי פצועים נוספים מקרב חיילינו, אם בכלל תוכל ישראל לחדש את הלחימה לכשתסתיים ההפוגה. חמאס יֵצא מהמנהרות (שרובן פעילות עדיין), ישתלט על משאיות הסיוע ההומניטרי וכך יתקבל בברכה על ידי תושבי הרצועה שימשיכו לשמור לו אמונים. בסופו של דבר ישראל תצא מוכה וחבולה עוד יותר, בעוד שכנותיה, המתונות שבהן, צופות בה בדאגה ורואות כיצד המעצמה הצבאית החזקה ביותר במזרח התיכון נכנעת בפני ארגון טרור.

אלה המצדדים בהפסקת הלחימה טוענים שלאחר שובם של אחרוני החטופים, ישראל תוכל לחדש את הלחימה ולבוא חשבון עם חמאס. הם נסמכים על כך שנוכל להתגבר על הנטייה של שאר העולם להפסיק את הלחימה בעזה מפני החשש להידרדרות הביטחון העולמי, ובמיוחד מהאינטרס של ארה"ב להיערך לשנת הבחירות, שבלעדי תמיכתה אין ישראל יכולה ליזום אף מהלך צבאי באזור. ניסיון העבר מלמד שזה לא יקרה, וישראל תחזור להקיז את דמה בסבבי לחימה נוספים בארגוני הטרור כפי שהיה בעשור האחרון, וגם תתקשה מאוד להשיב את המפונים לחיים בטוחים בחבלי הארץ בצפון ובדרום.

נכון לרגע כתיבת מילים אלה, חמאס יסכים לעסקת שחרור החטופים בתנאי שתהיה הפסקה מוחלטת של "תוקפנות הכיבוש הישראלי והטיהור האתני של האומה הפלסטינית", שתלווה בגיבוי בין-לאומי. אומנם תנאי זה לא מקובל עדיין על ממשלת ישראל, אך יש לומר בבירור: האופן שבו היא מנהלת את המשא ומתן הוא מהגרועים בתולדותיה. ניהול המשא ומתן הוא תוצאה של סדרת טעויות בסיסיות, החל מאי-הגדרת ארגון הטרור כמדינת אויב – שעליה חלים כללי מלחמה המתאימים יותר למלחמה הנוכחית, המשך בהענקת סיוע הומניטרי ואפילו הכפלתו באופן חד-צדדי ללא כל תמורה תואמת של שחרור חטופים, היעדר תגובה (בין-לאומית) להפרת ההסכם להעברת התרופות לחטופים, וכלה בהיתר לחמאס להשתלט על מנגנון חלוקת האספקה לתושבי הרצועה – כל אלה יאריכו את המלחמה ואת עלותה בחיי הלוחמים. לצד אלה, בל נשכח את ריקודי השמחה והפרחת התוכניות הפרלמנטריות בישראל לקראת "חזרה להתיישבות ברצועה", הגורמים לחרדה של ממש בקרב המדינות המעטות שעדיין תומכות בישראל.

ישראל אומנם יכולה להתגאות, ובצדק, בהפגנת המחויבות ובמוכנות לעשות הכול למען הצלת חיי אזרחיה בארץ ובחו"ל, אך אי-אפשר להתעלם מהמחיר הכבד שמשלמים וישלמו טובי בניה ובנותיה הלוחמים במסירות נפש מעוררת השראה. כלאום, איננו יכולים להרשות לעצמנו לשחוק את האשראי הזה ולהבטיח שלא יהי קורבנם לשווא. העצמת הלחימה עכשיו להכרעת חמאס, עשויה לקצר את המלחמה ולהפחית מתוצאותיה הקשות, הן בטווח המיידי והן בטווח הרחוק.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. מסתמן שבפועל קורה הפוך ממה שאתה מציע
    וזה אכן יעלה ביוקר

  2. הבעיה היא שאלה שהפקירו את האזרחים כלל אינם מכירים באחריותם

  3. דילמה קשה. קונפליקט אתי בין אתוס יהודי של פדיון שבויים עכשיו, ובין מחיר כבד בלתי נמנע אחר כך, הבדל בין מה שרואים ויודעים עכשיו, ובין מה שצפוי להתרחש מאוחר יותר. אי אפשר לבוא בטענות או להשמיץ את משפחות החטופים הדורשים את ה "עכשיו ובכול מחיר" גם אם מאיימים על מרימי המבט, שדמם של החטופים הוא על ידיהם. חובתה של ההנהגה (באשר היא) לצפות את השלכות של עצירת הלחימה טרם הושג היעד ההכרחי של גדיעת צבא טרור, והיא תהיה צפויה לאשמה על כי הקריבה לשווא מאות חיילים, ובניסיון לחדש את המלחמה (אם בכלל אפשרי), גם את אשמת החללים העתידיים שניתן היה למנוע אילו לא בלמו את המערכה בטרם עת, והותירו את גחלי הטרור הלוחשים שיהפכו באופן וודאי שוב לאש מאכלת.
    היסטוריה מלמדת שמלחמה שלא מוצתה עד תום, שלא הייתה בה הכרעה ברורה וחד משמעית, חזרה והפציעה מאוחר יותר ובמחיר אנושי כבד עוד יותר. מלחמת העולם הראשונה ומלחמת הבלקן- הן עדות לכך בעידן הנוכחי. מנגד- מלחמת העולם השנייה בה הובס הצבא הגרמני ודוכאה המוטיבציה הצבאית עד תום- הוא זה שהבטיח את השלום האירופאי עד היום. השארת החמאס בחיים עכשיו- מבטיח את המשך המלחמה בעתיד הקרוב מאד יחד עם הפחת תקווה דומה בקרב מדינות וארגוני טרור אחרים ללכת בעקבות החמאס, כפי שטיפוח החמאס במהלך העשור האחרון הביא עלינו את אסון 7 אוקטובר. הלקח ברור!.
    עלינו לזכור כי קיבלנו את הארץ הזו למשמרת מידי ילדינו ונכדינו לדורותיהם, וחובתנו היא להשיבה להם למען יחיו וישגשגו בה בבטחה לעד.

  4. הבהרה. ניכר ששני גורמים חטאו בהפקרה. תחילה הדרג המדיני בשל הצמדות לקונספציית ההכלה ששחקה את ההרתעה עד תום, והייחוס לאויב ערכים תרבותיים "אוניברסליים" (איכות חיים חשובה יותר מלהרוג היהודים) והדרג הביטחוני שאימץ גם הוא את תפיסת העולם המדינתית, וכשל בייעודו האולטימטיבי – ההגנה על המולדת. ואת מחיר הכישלונות הללו- כול הציבור ישלם בדם ובאיכות חייו.

    הדילמה הקריטית העומדת בפנינו ברגעים אלה היא ההתמודדות עם שתי מטרות העל: השמדת איום ארגוני הטרור והשנייה שחרור החטופים, אך המאמץ לממש את שתי המטרות בו זמנית- אינו צולח. ומכאן הקונפליקט איזו מטרה קודמת. הזעקה המאוד מובנת של משפחות החטופים "עכשיו ובכול מחיר" – קורעת את נפש העם. כי המשמעות של "בכול מחיר", היא ריבוי חללי הלוחמים במאמציהם לחלץ תוך כדי לחימה, והמחיר שיהיה גבוה הרבה יותר אם תופסק ותחודש אולי הלחימה שתוצאתה מאות חיילים חללים ועשרות אלפי פצועים בהיקפים שישראל לא חוותה מעודה. אין לקנא באיש שצריך להחליט האם כאבה של אם חטוף- גובר על בכיה של אם חייל שנפל. האם המחיר האישי – גובר על המחיר הלאומי. לכן השימוש במושג "בכול מחיר" ראוי שיוחלף בעשיית "כול מאמץ" כדי לאפשר להנהגה (תהיה אשר תהיה) לשקול את חובתה לטובת כלל האומה, לא רק להיום – אלא בעיקר לעתיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן