האם המלחמה בעזה נוהלה ביעילות?

האם סדר הפעולות במלחמה נבע רק משיקולים צבאיים?
תמונה של נח
ד"ר נח שמיר

בתחילת המלחמה הצהירו הדרג המדיני והצבאי על מטרות המלחמה: 1. מיטוט שלטון חמאס ברצועה וסילוקו כגורם צבאי ושלטוני; 2. החזרת החטופים לישראל.

לכאורה, אפשר היה לצפות ששלבי הלחימה השונים ינוהלו כדי להשיג את המטרות האלה ביעילות המרבית. אני לא מומחה צבאי ולכן אין ביכולתי וברצוני לנתח את היעילות של ביצוע כל שלב בלחימה (אם כי יש לי כמה הערות). הכוונה שלי היא לבחון אם מבחינת הדרך אל השגת המטרות, יש היגיון בסדר השלבים השונים של המלחמה עד עתה, או שאפשר וצריך היה לעשות זאת אחרת. אם למישהו יש השגות על ההצעה שלי לשלבים שונים (מבחינת היתכנות צבאית), אשמח לקרוא אותם.

שלבי המלחמה היו כדלקמן: ראשית, כתישה אווירית מסיבית (הרס של כ-10,000 בתים, שמוגדר עכשיו בעתירה שהוגשה להאג כ"דומיסייד" – פשע מלחמה של הרס סביבת דיור והרג של אלפים רבים של אנשים) בצפון הרצועה ובעיר עזה. לאחר מכן החל תמרון קרקעי בצפון הרצועה ואחריו גם כניסה ממערב לעיר עזה. בד בבד נאלצו מיליון וחצי אנשים שרצו להימנע מלהיהרג, לעזוב את בתיהם ולנוע דרומה למחנה פליטים עצום בדרום המערב וגם לחאן יונס ולרפיח. רק בשלב מאוחר יותר החלה, במקביל, פעילות אינטנסיבית בחאן יונס.

חסרונות: 1. לדעת מומחים אובייקטיביים אמריקנים, ההפצצות לא היו סלקטיביות מספיק וגרמו להרג והרס מיותרים. בעניין זה נצטרך להתגונן בבית הדין הבין-לאומי בהאג.

2. אי השתלטות על ציר פילדלפי, שהוא צינור החמצן של חמאס – דרכו נשמרת אספקת נשק ותחמושת ואמצעים חיוניים אחרים וגם היכולת של חמאס להוציא לוחמים, מנהיגים ואולי גם חטופים לסיני, ללא שליטה שלנו. ההשתלטות עכשיו תהיה קשה הרבה יותר, מכיוון שבאזור נמצאים המוני בלתי מעורבים וגם משום ששלושת החודשים שעברו יוצרים קשיים בגלל לחץ בין-לאומי.

3. יצירת כמות פליטים עצומה, ללא אספקה סבירה של מזון, מים, דלק ותרופות. בעזה נוצר אסון הומניטרי נורא, שאנחנו אחראים לו ישירות וגם בעיני העולם.

4. הפליטים האלה תלויים יותר מתמיד בחמאס לאספקת מזון, מים ותרופות, מה שמחזק עוד יותר את שלטונו.

יתרונות: 1. נקמה. הדם החם על זוועות ה-7.10 עורר את הצורך, גם בצבא וגם של הדרג המדיני והאזרחים, בנקמה. באופן אישי, גם אני רוצה לנקום במחבלי הנוח'בה על הזוועות שעשו, אבל, כפי שכבר התבטאתי, לא בבלתי מעורבים, נשים וילדים, גם אם מחאו כפיים למחבלים. אבל יש רבים שרוצים לנקום ללא הבחנה. הקריאות להרג 100,000 איש, הטלת פצצת אטום וחיסול כולם, אינן נדירות. לדעתי שיטוח צפון הרצועה והעיר עזה וההרג ההמוני שירת את המוטיב הזה, כמו הפצצת דרזדן לקראת סיום מלחמת העולם השנייה.

2. תמונות ניצחון זמניות: ההרס, שיטוח כיכר פלסטין, חשיפת המנהרות בבית החולים "שיפא" (שלא הוכח שהיו מרכז השליטה של חמאס, וממילא כבר היה לו מספיק זמן לעזוב אותן ולעבור דרומה) וגם חיסול אל-עארורי לאחרונה הן תמונות ניצחון קטנות שהקהל צמא להן וצה"ל והדרג המדיני היו זקוקים להן מאוד ורצו לספק אותן לציבור.

מכל זה עולה, לדעתי, שהשיקולים לסדר השלבים השונים של הלחימה בעזה לא היו צבאיים טהורים. ההיגיון שלי אומר שהשלב הראשון היה צריך להיות כניסה דרומית חזקה, עם כל הסיוע הנדרש, אל ציר פילדלפי (או, אם המצרים מתנגדים, ליצור ציר מקביל, קצת צפונה משם), כזה שישלוט על פתחי המנהרות בצד העזתי וינתק את צינור החמצן התת-קרקעי של חמאס. אחר כך היו צריכות להתבצע פעולות אחרות, לפי הצרכים הצבאיים, שאני רחוק מלהיות מומחה בהם, אבל ללא הרג והרס מסיביים מעבר למינימום הנדרש ומניעת אסון הומניטרי.

ולא התייחסתי כאן כלל לבעיית החטופים והשתלבותה במארג השיקולים הצבאיים, אבל על כך כתבתי כבר במאמרי הקודם.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

10 תגובות

  1. אני חושב אחרת, אני חושב שאין אצלנו יותר מידי מחשבה
    ואם כבר יש קצת היא לא מעוגנת ומסודרת
    אילתורים, אמוציות, שליפות, וחיפוי על כשלים

  2. ניהול בכלל הוא הצד החלש של החברה הישראלית. כירים? יהיה בסדר ….

    1. לא נכון. ניהול אינו הצד החלש של החברה הישראלית. ההוכחה לכך הם ההישגים יוצאי הדופן של מספר תחומים בכלכלת ישראל כמו גם יתרות מט"ח בסד"ד של 200 מיליארד דולר בבנק ישראל. גם הניהול בחלק גדול מאד מיחידות צה"ל מהווה דוגמא לצבאות מערביים מתקדמים.
      נכון שהפוליטיקה והניהול הפוליטי בישראל דפוקים לחלוטין. אבל זה כבר סיפור אחר.

  3. מאמר טוב עם תובנות נחוצות אם כי המהלך הצבאי לא התבסס רק על רצון בתגמול, שזו גישה מסורתית בישראל ולרוע המזל, מחויבת המציאות באזור אלים ופראי כמו המזרח התיכון. כמובן שתגמול צריך להיות ממוקד באויב ולא באוכלוסיה אבל בנסיבות הנוראיות של מלחמה זו אוכלוסית רצועת עזה שילמה מחיר גבוה מאד. החמאס ספג את המהלומה הכבדה ביותר בתולדותיו בוודאי מבחינת אבידות אבל הוא עשוי להתאושש ואף לשלוט ולו בחלק מהרצועה באופן זה או אחר. ברור כי על ישראל להתמקד כעת, ולמעשה מלכתחילה, בהחזרת החטופים, עם כל המחיר של כך. במקביל, במישור הצבאי, יש להתמקד ביצירת קו הגנה איתן לאורך הרצועה, בהיערכות מול חיזבאללה ועוד.

  4. למה בלשון עבר השאלה
    המלחמה עוד בעיצומה
    חוסר היעילות בנהול נמשך

  5. שיקולים צבאיים טהורים אינם הדבר היחיד שצריך לקחת בחשבון. יש כמובן תערובת מסובכת ביחד עם שיקולים כלכליים, פוליטיים, בינלאומיים, וכדומה

    1. דוקא השיקול המשולב, מכל הבחינות חייב להתחיל בדרום, לקטיעת צינור החמצן של. החמאס. ציינתי 'מכל הבחינות, זה יותר קשה עכשיו.

  6. לא היתה יעילה ולמרבית הצער מתבוססת ומאיטה. משחררים מילואים. עוזבים מקומות שכבשנו ברצועה. וכל זה לפני שיש בידינו ניצחון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן