אמנם מלחמת חרבות ברזל רחוקה מלהסתיים ועדיין קיים בה הפוטנציאל למלחמה רב-זירתית, אך רבים כבר מנסים להשוותה למלחמת יום כיפור 73'. על כן אתייחס גם אנוכי למשותף ובעיקר לשוני שבין שתי מלחמות אלו. לעניות דעתי הגורם המשותף לשתי המלחמות הינו אחד: גורם ההפתעה, הן בדרג הצבאי והן בזה המדיני-פוליטי.
ההפתעה המודיעינית שמקורה באימוץ קונספציה שגויה לחלוטין אכן התקיימה בשתי המלחמות, כמו גם העיוורון הפוליטי-מדיני. סביר להניח שבכך יעסקו לא מעט לאחר המלחמה ורבים, במדים ובאזרחי כאחד, עשויים לתת על כך את הדין. כאמור, בתחום אקוטי זה מסתיים לדעתי הדימיון בין שתי המלחמות, ולכן אפרט עתה את ההיבטים המבדילים ביניהן.
ההתנהלות הצבאית, קרי תיכנון וקביעת מהלכי המלחמה, היו שונים בתכלית בשתי המלחמות. ב-73' הותקפנו על ידי שני צבאות סדירים ותקניים, והעורף האזרחי נותר ללא פגע. כוונת התוקפים הייתה להשתלט על שטח מוגבל בסיני ולקבעו בהפסקת אש כפויה, ושזו תביא בעקבותיה את שבירת הקיפאון המדיני והחזרת השטחים שנכבשו ב-67'. כך בדיוק אכן קרה. לעומת זאת, ב"חרבות ברזל" הותקפנו על ידי ארגון טרור שאליו חבר שבאב, ויעד התקיפה היה כמעט כולו יישובים אזרחיים והתושבים שהתגוררו בהם. מלכתחילה הייתה כוונתם לחולל מהומת אלוהים ולבצע רצח המוני וחטיפת אזרחים ברמת אכזריות שכמוה לא ראה העולם מאז מלחמת העולם השנייה. בתוך שעות היה עליהם לחזור לרצועת עזה ובהמשך לנהל את המלחמה בשטחם שלהם, ולכך בדיוק הם נערכו במשך שנים ארוכות – במינהור, במילכודים וכדומה.
באשר לצה"ל – בטרם אתייחס לשינויים שחלו בו ובגודלו מאז מלחמת יום הכיפורים, אני מבקש להדגיש את חיל האוויר, הן בשל מרכיב העוצמה שבו והן בשל העובדה שמרבית תקציב הביטחון מוקדש לו, ובעיקר בשל ההבדלים העצומים בפעילותו בשתי המלחמות (גילוי נאות: גם בשל השתייכותי אליו). ב-73' סבל החיל מאבדות כבדות בעיקר בשל מערכי הטק"א של האויב, ומרבית ממשימות החיל ויעדיו לא מוצו. עזר ויצמן אמר לאחר המלחמה ש"הטיל כופף את כנף המטוס". רבות נכתב על אי שביעות הרצון של צה"ל מהסיוע האווירי שהכוחות הקרקעיים קיבלו במהלך המלחמה ואין ספק שמלחמה זו הייתה טראומטית לחיל האוויר.
השוואת פעילות חיל האוויר ב-73' לפעילותו במלחמה הנוכחית אינה בדיוק במקומה, וזאת משתי סיבות עיקריות. האחת נעוצה בעובדה שחיל האוויר פועל במלחמה הנוכחית מבלי שהוא מאוים, ולכן הוא פועל ממש בתנאים סטריליים ואידאליים. נוסף לכך, בשנים שחלפו מאז 73' הפך החיל למפלצתי ממש בכל האמור ליכולותיו בהבאת חימוש ליעדיו ובעיקר לדיוק הפגיעה במטרות, שכן כיום החימוש כולו חכם ומונחה. מצב זה לא היה קיים ב-73', ולכן היה אז צורך במספר רב של מטוסים תוקפים כדי לבצע את מה שמעולל כיום מטוס בודד.
אפילו מבחינה כלכלית מצבנו טוב בהרבה מזה שנמצאנו בו ב-73', שכן אז, לאחר המלחמה, העולם כולו נכנס למשבר כלכלי עמוק, בעיקר בשל משבר האנרגיה, שנתן את אותותיו גם בנו. כאמור כיום מצבנו שונה לחלוטין. מצבנו הכלכלי איתן וגם הגירעון הממשלתי סביר בהחלט. גם בתחום האנרגיה מצבנו שונה ומשופר לחלוטין ובכלל זה אנו נהנים כיום, בניגוד לעבר, מעצמאות רבה בתחום האנרגיה בזכות מאגרי הגז.
כמה מילים באשר לסיוע האמריקני בשתי המלחמות. כולנו זוכרים את הרכבת האווירית האמריקנית ב-73', שמילאה חוסרים ואבדות בציוד, כולל אפילו מטוסי קרב שנלקחו מטייסות פעילות של חיל האוויר של ארה"ב. מה שזוכרים פחות היא העובדה שנאלצנו להתחנן בפני האמריקנים לאורך ימים עד שהועילו להתחיל את אותה רכבת אווירית, בהתאם לגישתו של שר החוץ האמריקני קיסינג'ר, שככל שנדמם יותר, סביר שנהיה רכים ונוחים יותר במו"מ עם מצרים לאחר המלחמה. הפעם, במלחמה הנוכחית, ארה"ב התייצבה מיד לצידנו והחלה באספקת והשלמת חימושים לצה"ל ובעיקר לחיל האוויר ואף הבטיחה לנו סיוע תקציבי מהותי. אך מעל לכול ובניגוד לעבר, ארה"ב הציבה באזור כוח משימה נכבד ובראשו שתי נושאות מטוסים, ודאגה להבהיר כי לא מדובר בניפוח והפגנת שרירים בלבד. גורמים רשמיים אמריקניים הבהירו בפירוש שאם חזבאללה ואיראן יצטרפו למלחמה, הכוח האמריקני יופעל נגדם. מיותר לציין כמה חשובה הצהרה זו ומה השפעתה על החלטת איראן וחזבאללה אם להצטרף למלחמה או להימנע מכך.
לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-73' וכאחד מלקחיה, צה"ל הגדיל מאוד את היקפו ובכלל זה אף הוקמו אוגדות משוריינות נוספות. נוסף למצרים ולסוריה חששו בצה"ל מהחזית המזרחית – שאלפי טנקים עיראקיים יחצו את ירדן באישור או שלא באישור ויחצו את נהר הירדן. בשנים שלאחר מכן שררה ההערכה שאיום זה הוקטן, הן בשל הסכם השלום עם מצרים והן בשל נפילת סאדם חוסיין. כתוצאה מכך הצטמצם היקפו של צה"ל, רבו הדיבורים על צבא קטן וחכם ואף השירות הצבאי בצה"ל קוצר בשני מהלכים (בשנת 2015 ובשנת 2020). מגבלות גודל הכוח הפכו לבעייתיות כאשר היה צורך בכוחות מול חמאס, מול חזבאללה וביהודה ושומרון. באזור האחרון נדרשו לא אחת כ-35 גדודים לאבטחת התושבים בשטחים אלו. למרבה הצער, החלופה למצוקת הכוח הלוחם בצה"ל נשענה על מרכיבים אלקטרוניים חדשניים וטכנולוגיות מתוחכמות, ואלו קרסו ברעש גדול באותה שבת שחורה ב-7.10.2023. דוגמה נוספת לכך הייתה הכוונה לצמצם את כמות מסוקי הקרב, דווקא אלו שיכולים להגיע ראשונים לכל זירה עם כוח אש משמעותי. באותה שבת שחורה ולמרבה הצער הסתבר שטייסת מסוקי קרב אחת בחיל האוויר הייתה בהדממה (הייתכן שלחזבאללה היה מידע על כך? אני מניח שהנושא ייבדק).
לאור האמור לעיל, סביר שלאחר המלחמה יחולו שינויים רבים בתפיסת בניית הכוח, כמו הגדלת היחידות הלוחמות, החזרת משך השירות למה שהיה בעבר ואף לגבי מסוקי הקרב – סביר שמספרם לא רק שלא יקוצץ אלא אף יוגדל.
21 תגובות
להזכירך – גם במלחמת יוה"כ ארה"ב שלחה לכאן נושאת מטוסים מלווה בשייטת מלחמתית והכריזה על כוננות ג' (הגבוהה ביותר) בכל יחידות הצבא האמריקאי בעולם. זאת במטרה למנוע מהסובייטים להנחית כוחות קומנדו בדמשק כאשר צה"ל כבש את המובלעת והגיע לטווח תותחים מדמשק.
כנראה שאין חדש תחת השמש.
נכון אך כמשקל נגד ו/או מול האיום הרוסי, כלומר ללא כאיום ישיר על אויבנו כאן אלא כעניין בין מעצמתי
אבל אוייבינו כאן הם פרוקסיז של ציר הרשע העולמי, והמשחק הוא עדיין ההתגוששות בין המעצמות.
ההבדל הכי חשוב:
במלחמת יום כיפור השנאה הפנימית בעם היתה אפסית לעומת היום
וזה ישפיע בסופו של דבר על התוצאות
ממש לא מסכים איתך. בשטח, ביחידות בסדיר ובמילואים בצה"ל כולו, האכזריות של החמאס איחדו בתוך יום אחד את כולם והפילוג נזרק הצידה ע"י שני הצדדים. לעומת זאת אין לי ספק שתנועת המחאה תחזור אחרי המלחמה ובעוצה רבה הרבה יותר אחרי מה שקרה לנו
שינויים צריכים להתחיל למעלה בהנהגה
ההבדל העיקרי הוא בכך שבמלחמת יום הכיפורים הקרבות היו רחוק מהאוכלוסיה האזרחית
חד משמעית ולכן הדגשתי נקודה זו בפתיחת הדברים
דודי, קראתי בעניין את כתבתך. אתייחס לנושא ההפתעה. בבוקר של שמחת תורה מיד עלתה המחשבה כי הפתעת שמחת תורה דומה ומזכירה את הפתעת יום הכיפורים. במחשבה שנייה מסתבר כי קיים שוני מהותי בין הפתעת יום הכיפורים להפתעת שמחת תורה.
מתקפת הפתע של ברבורסה, מתקפת הפתע של פרל הארבור ומתקפת הפתע של יום הכיפורים היו הפתעות מצד מדינה מתוך מטרה לפתוח מלחמה בהפתעה.
מתקפת הפתע של שמחת תורה דומה יותר למתקפת 9/11 . שתי מתקפות אלו לא היו מצד מדינה אלא מתקפה פתע מצד ארגון טרור שמטרתם לא הייתה לפתוח במלחמה.
הדומה לכל מתקפות הפתע הוא שאף מתקפת פתע לא הייתה כרעם ביום בהיר (OUT OF THE BLUE) . לפני כל מתקפות הפתע הן מצד מדינה ומהן מצד ארגונים היו סימנים מעידים רבים.
וזה מזכיר לי את דבריו של ד"ר (אל"מ מיל.) אפרים קם, בעברו ראש זירת מצרים באמ"ן. הוא מספר כי הוא נכנס לתפקיד זה לאחר מלחמת יום הכיפורים תוך כדי חפיפה של שבועיים עם קודמו. לאחר שבוע של חפיפה הוא עשה תרגיל לוגי ובדק את כל המידע שהצבר על שולחנו של אמ"ן ערב מלחמת יום הכיפורים ומסקנתו הייתה חד משמעית: "זוהי מלחמה". במחשבה שנייה הוא הוסיף כי כאשר יודעים את התוצאה כל פיסות המידע מתגבשות לידי מסקנה אחת חד משמעית: מלחמה. בזמן אמת כאשר לא יודעים את התוצאה אפשר לפרש את הסימנים המעידים באופנים שונים ולאו דווקא מלחמה.
ערב מתקפת הפתע של שמחת תורה היו סימנים מעידים רבים, לא קונקרטים שאפשר היה לפרשם באופנים שונים.
אפרים נכבדי
מסכים כמובן עם דבריך אך תיקון אחד בכל זאת. ההתאוששות שלו לא חלה אחרי יומיים משום שהתקפת הנגד הראשונה שלנו כשלה לחלוטין ונדרשנו לשבוע נוסף לחולל הפך בחזית
מלחמת שמחת תורה בכלל לא דומה למתקפת טרור כמו 11\9. רצועת עזה היא מדינה קטנה שיש לה צבא של עשרות אלפי חיילים שתקפה את ישראל בשמחת תורה. מדינת עזה נתמכת על ידי מדינות מוסלמיות בכל התחומים והם מצהירים רשמית שבכוונתם לאיין את ישראל וליצור ישות מדינית חדשה מהנהר עד הים. זה ה- ESSENCE של מה שמתרחש ועדיין לא הסתיים. לכל מי שעוסק בנושא היה ברור שמלחמת עזה תיפתח במוקדם או במאוחר. אגב כך גם עם חיזבאללה בצפון. למזלנו מדינת ישראל חזקה בהרבה מכל הזבאלה המוסלמית שמסביבה. הבעיה היא שאין בישראל ממשל יציב. לכן הגנת הגבול סביב עזה הוזנחה. הגם שכך צה"ל התעשת תוך ימים אחדים, כמו ביום כיפור, והפיל על רצועת עזה נכבה, כפי שטוען בצדק שר החקלאות. בשלב הבא תבוא על לבנון דאחייה נוספת ואז תבוא על ישראל תקופה שקט די ארוכה עד המלחמה הבאה. בהחלט יכול להיות שבינתיים משטר האייטולות באיראן יתחסל ואז באמת צפויה לישראל תקופת העדר לחימה (אצלנו קוראים לזה שלום) ממושכת.
ובדומה למה שכותב מפעם לפעם מורי ורבי ד"ר אליהו בורוכוב – "תקנו אותי אם אני טועה".
אפרים נכבדי,
לאור הניתוחים שלך כאן, מרגיש שפלשתי לתחום שלך, אך זה בהומור כמובן.
לעצם העניין בהחלט מסכים עם הניתוח שלך. השאלה כמה אוויר יהיה לנו וגם עמידות מול לחץ חיצוני, מפני שלפנינו סיפור ארוך ארוך. כדי להגיע למטרה נאלץ לרדת דרומה ברצועה ורק אחר כך כניראה נתפנה לטיפול בחיזבאאלה אלא אם תתרחש איזו קטסטרופה שתאלץ אותנו להקדים זאת
דודי, הערה נוספת הבעיה עם כל הערכות המודיעין היא שמתייחסים לכוונות. כל סטודנט שנה א' ליחסים בינלאומיים יודע כי ביחסים הבינלאומיים צריכים להתייחס ליכולות.
כוונות הן רשות היחיד. כוונות עלולות להשתנות וגם במפתיע.
לדוגמא מחיי נשואין. זוג מתחתן מתוך כוונה לחיות באושר ובזוגיות עד יומו האחרון. אבל באיזה שהוא שלב הכוונות משתנות. לראיה רק בארצות שיעור הגירושין הוא כ-60 אחוזים.
לעניין הביטחון הלאומי. הצבא המצרים הוא היום הצבא הגדול ביותר במזרח התיכון לאחר ישראל. בשביל מה ומול מי הם צריכים צבא כזה? אנחנו לא דואגים. הרי יש לנו יחסי שלום עם מצרים. נכון. אבל כוונות עלולות להשתנות. אגב, מצרים הכניסה צבא רב לסיני (בהסכמה שלנו כדי להלחם בגורמי טרור דאעש ואלקעידה). יום אחד אמל"ח זה עלול להיות מופנה נגדנו.
צרפת הופתעה ב-1940 והובסה. ברי"המ הופתעה ב-1941 (מתקפת ברברוסה) ולקח לה כשנה כדי להתאושש. ארה"ב הופתעה ב 1941 (פרל הארבור) ולקח לה כשנה וחצי להתאושש מההפתעה. צה"ל הופתע קשות עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים והתאושש תוך יומיים. מלחמת יום הכיפורים הייתה יכולה להסתיים בתבוסה מוחלטת של הצבא המצרי כאשר כיתרנו את שתי הארמיות המצריות. אלמלא לחץ אמריקאי כבד להפסקה אש, היינו יכולים לכתוש לחלוטין את הצבא המצרי בלי אף ירייה. המצור על שתי הארמיות המצריות יכול היה למוטט אותן כליל.
הלחץ להפסקת אש הגיע מצד קיסינג'ר שהיה אמן דיפלומטי והצליח לסלק את ברית המועצות מהמזרח התיכון. הנשיא קרטר ב-1977 (ברוב טיפשותו) רצה בתחילת הקדנציה שלו לכנס ועידה כלל עולמית עם השתתפות בריה"מ לפתרון בעיות המזרח התיכון. סאדאת נבהל מכך. הוא לא רצה לראות שוב את בריה"מ והזדרז להתחיל במו"מ על שלום מאחורי גבה של ארה"ב ומאחורי גבו של קארטר.
הערה בנושא צבא קטן וחכם. אלו היו מילותיו של הרמטכ"ל דאז אהוד ברק. הוא הוסיף לכך את המילים: "כל מה שלא יורה יקוצץ" הכוונה הייתה למורות חיילות, לגל"צ וכו'. הערה שלי: גם הרמטכ"ל לא יורה.
אמנם הצבא הסדיר גדל מאז מלחמת יום הכיפורים, אך בהתחשב בהיקף משימותיו, הסד"כ הסדיר הנוכחי איננו מספיק ויש להגדילו.
אפרים נכבדי
לגבי הערתך באשר לגודל הצבא, ציינתי שלאחר 73 הצבא גדל מאוד בהיקפו, אך ציינתי בנוסף מה שלא נזכר בתגובתך, שעם השנים הוקטן וצומצם וכך זה נותר עד היום
את מלחמת שמחת תורה היו יכולים לבלום עם 4 מסוקים שהיו מופעלים נכון
את מלחמת יום כיפור לא הצליחו לעצור עם כל חיל האוויר ויתר הכוחות
העיקר שגם הפעם ננצח ובגדול
לצערי אני פחות אופטימי ממך
מה שעושה את כל ההבדל זאת העובדה שהפעם נפגעו ונשבו אזרחים ואפילו מאוכלוסיות חלשות כמו ילדים, קשישים
בשני המקרים
היוהרה
מפה הכל מתחיל שוב ושוב