נשק להמונים

אומרים שצרות אחרונות משכיחות צרות ראשונות, ויש בכך מידה של אמת. כאשר אנו במצב של התדרדרות ברמת הביטחון האישי שלנו ומצב הביטחון של המדינה נעשה גרוע, אנחנו מוצאים את עצמנו מתגעגעים לצרות הקודמות. ואף על פי כן, ישנן כמה טראומות שאותן כנראה לא נשכח, גם אם תבאנה על ראשנו צרות חדשות וגדולות יותר. ניתן להגדיר את אסון שמחת תורה התשפ"ד כגדול ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. מלחמת יום הכיפורים נמשכה 21 ימים וגבתה קורבנות בשתי חזיתות בהיקף של פחות משלושת אלפים, שזה נורא כשלעצמו. אסון שמחת תורה נמשך יממה אחת וגבה קורבנות של 1,400 אזרחים וחיילים בחזית אחת בלבד. היו אז ב-1973 מי שדיברו במושגי חורבן בית שלישי.

באסון שמחת תורה "זכינו" בטעימה בלבד ממה שעלול להתרחש לעם היהודי בציון אם יאבד את הריבונות שלו. אירוע הפלישה של אלפי מחבלים נאצים פלסטינים כמו אלה של ארגון הטרור חמאס, לא חוותה מדינת ישראל מאז היותה. כאשר המחבלים מסתובבים בתוך בתי תושבי העוטף, אונסים, רוצחים, שורפים ומשמידים, יש לאזרחים בישראל כל ההצדקה להיאחז בפחד, בחלחלה, ביראה וברעדה. תפקידו של הטרור הוא לזרוע אימה ומבחינה זאת כבר השיגו הטרוריסטים את מבוקשם. במושגיהם המעוותים הניצחון כבר בכיסם, וכעת עליהם למצוא דרך לצאת מהמלחמה הזאת כאשר רוב ממשלחת חמאס הנאצית-פלסטינית קיים ורוב המערך הצבאי שלה חי וקיים, מאיים ובועט.

מומחים מסבירים לנו מדי יום כי יש סכנה מוחשית של התלכדות הזירות, עזה, הגדה המערבית, הגולן, גבול הלבנון וערביי ישראל. בכל אחת מהזירות האלה יש רמה אחרת של עצימות. עזה מובילה, אחריה לבנון ובסדר יורד, הגדה המערבית, סוריה וערביי ישראל. נניח שכוחות צה"ל העצומים הפרוסים כעת בשתי החזיתות יוכלו לספק ביטחון סביר למדינה. לצערנו, נוכחנו לדעת שאין מצב של ביטחון מלא במאת האחוזים. השאלה המטרידה ביותר את האזרחים בישראל כעת היא האם לא תיתכן פלישה ספונטנית של ערביי יהודה ושומרון ליישובים בישראל והאם ערביי ישראל לא יצטרפו לפוגרום הבא כפי שכבר קרה בשומר חומות 2021. נכון לרגעים אלה, פורעים מקרב ערביי ישראל, ואין לי שום עניין להכליל, לא נכנסו לפעולה. אך את הצרות הקודמות האלה לא הצליח להשכיח אפילו לא אסון שמחת תורה. כל מי שמתגורר בקרב יישובים ערביים או בערים מעורבות צריך להיות דרוך כקפיץ לקראת הפורענות. אנחנו יודעים שהיא תבוא, אך לא יודעים מתי ובאילו נסיבות. תופעות כאלה מתרחשות באופן ספונטני והן שוטפות אותנו כצונאמי הדוחף וסוחף אחריו חללים במספרים עצומים.

מעבר לשאלת גרימת מוות המוני ליהודים על ידי מחבלים נאצים פלסטינים, גילינו ביום שמחת תורה שיש לפורעים האלה דרכים נוראיות לזרוע אימה בציבור. הראשונה שבהם היא פשע האונס של נערות יהודיות. אידיאולוגיית האונס בשם אללה הרחמן והרחום מלמדת על המניעים האפלים ועל תאוות הבצע של פושעי המלחמה, אשר רואים בכך גם השפלה של הציונות. זה זמן שמדינת ישראל מתחבטת אם להגדיר אונס יהודייה על ידי מחבל פלסטיני כפיגוע. אולי אסון שמחת תורה יעזור לנו להכריע בסוגיה. במשבר שומר חומות 2021 סבבו תומכי חמאס-דאעש ברחובות לונדון וכרזו ברמקולים לאחיהם המוסלמים "לאנוס נשים יהודיות" בשם אללה הרחמן והרחום. פשע המלחמה האחר הוא כריתת ראשי תינוקות בשם אללה, שריפת משפחות בשם אללה, הוצאה להורג מול כיתת יורים בשם אללה ועוד מרעין בישין שלא יעלו על הדעת. אם זה לא מספיק, הרי שמלאכת הביזה החביבה על המחבלים הפלסטינים מאז ומתמיד מניעה גם היא המוני פלסטינים לפלוש לבתי היהודים.

הציבור היהודי, וגם חלק ניכר מהציבור הערבי, שרויים בהלם, בתדהמה, באימה ובחלחלה. למדינת ישראל אין כוחות להתמודד אם תפרוץ פורענות במספר גדול כל כך של יישובים, בפרט כאשר כל צה"ל מגויס לשמור על קיומה של המדינה בשתי חזיתות צבאיות. דברים אלה אינם באים להפחיד יותר ממה שהם מפחידים ממילא. כשם שהחברה האזרחית הוכיחה את יכולותיה המדהימות במלחמה הזאת במפעלי התנדבות מרשימים ביותר, כך צריכה החברה האזרחית לקבל אחריות על הביטחון האישי של פרטים ומשפחות. במערב הפרוע שיתהווה, לא עלינו, בעת צרה, כל אקדוחן וטוב לנשק ידע להגן על חייו ועל חיי ילדיו, אם לא תדע המדינה לספק לו את הביטחון ההכרחי להישרדותו. הוכחה ניצחת לכך היא כיתות הכוננות, שהצליחו לצמצם את הנזק והרגו לא מעט מחבלים פולשים ואנסים בשם אללה. ממשלת ישראל חייבת להתיר רכישת אקדחים אישיים בהליך מזורז בן יום או יומיים ולאפשר לאזרחים להגן על עצמם.