כשהייתי בטירונות הנח"ל בבית דראס (לפני שבעים שנה), היה לנו אימון לב"ב – לוחמה בשטח בנוי (היום נקרא לש"ב). האימון נערך בחורבות כפר ערבי שננטש שש שנים קודם לכן, במלחמת העצמאות. בבתים ההרוסים, לשמע הצעקות של חבריי "רימון, רימון", תוך תרגול על יבש, הבנתי, כבר אז, שתמיד אעדיף, בלב"ב להיות בצד המגן ולא בצד התוקף.
הא ראיה – עשרות, אם לא מאות, מכוחותינו המיוחדים נזקקים לשעות רבות, בסיוע של משוריינים, רחפנים ומסוקים כדי "לפלות", שניים או שלושה טרוריסטים מג'נין. אם כן, על אחת כמה וכמה, כדי "לפלות" 10,000 טרוריסטים, גם כל צה"ל, על כוחותיו המובחרים, כוחות העזר ופיקוד העורף – לא יספיקו.
והמסקנה: רק אוויל מחריש ייכנס קרקעית לסמטאות, למלכודות ולמנהרות עזה, כפי שדורשים חמומי המוח, תאבי הנקם, מימין, משמאל וממרכז המפה הפוליטית. במלחמה מנצחים קור הרוח, לב אבן וחשיבה רציונלית, לא רצח בעיניים.
יש לפעול בשלושה מישורים במקביל, אם אפשר:
הראשון, המשך הכתישה מן האוויר בנחישות ובסבלנות, תוך ניהול המערכה בשדה שבו יתרונו של צה"ל מובהק.
המישור השני, פתיחת מסדרון הומניטרי, כולל מקלט, למיליון היוצאים מעזה לעבר דרום הרצועה, במימון ובסיוע האו"ם, מדינות המערב, מדינות ערב ומדינת ישראל; וזאת כדי לשמר את התמיכה הבין-לאומית.
והמישור השלישי, הסכמה לכך שתמורת שחרור כל החטופים יוכלו אנשי חמאס לצאת ממחבואם, ללא נשק, ידיים על הראש, שלמים ובריאים, ולהגיע, במימון כנ"ל, לכל מקום שייאות לקבלם. טרוריסטים לא מסכנים אותנו, לא על פני הקרקע בשטח פתוח, ולא בשטח בנוי הרחוק מאיתנו; שם נוכל לפוצץ להם את הנשמה. אין לנו עניין לא בנקמה אישית ולא במשפט צדק; גם אם נהרוג את אלה, יבואו אחרים במקומם.
ולסיכום, נבואת זעם: אחרי שואת יום כיפור ושואת עוטף עזה (בהנחה שנשרוד אותה) מצפה לנו, ללא ספק, שואת יהודה ושומרון; וזאת, אם לא נשכיל להפריד, גיאוגרפית ובאופן מלא, חד וברור בין ישראלים לפלסטינים, לרבות תושבי מזרח ירושלים, ולהימנע מלב"ב מול משכן הכנסת. כדברי נחום הנביא: "בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר" (נחום ב, יא).
10 תגובות
אליהו- אכן אתה מציג נקודת מבט שיש בה הגיון רב ויכול להצליח בתנאי שהצד השני חושב כך, וזו אחת החולשות שלנו שאנו מייחסים "הגיון ישראלי" לחשיבה דתית פנטית- זו ששלחה לפני שבועיים כמה אלפי רוצחים שטופי מוח למהלך מודע של התאבדות. אגב- אנחנו כבר עברנו ניסיון כזה בלבנון, כאשר העברנו את ערפאת ועשרת אלפי חייליו ללא נשק לתוניס וההמשך השותת דם שלנו- ידוע היטב, כמו גם הנזק של שחרור אלפי רוצחים אסירי עולם תמורת חייל אחד חטוף. מנגד- שמעתי ילד בן עשר אומר שלהביור היה משיג תוצאה טובה יותר אותה למד ממשחק וידאו.
אינני מזלזל לרגע בחשיבה היצירתית שלך שעלולה עוד להבהיר לי שאני הטועה כאן..
גדעון נכבדי,
החשיבה הדתית הפנטית לא מביאה את מרבית הפנטים להתאבדות אלא ללקיחת סיכונים. ב- 7.10 ברגע שהגיע הצבא הם ברחו, וכשנתקלו בהתנגדות עברו לטרף הקל הבא. הפנטים, כמוך וכמוני, ובניגוד לדעה המקובלת, לא רוצים למות, הם רוצים להרוג, ביחוד כשמובטחת להם דירה ו- 10,000 דולר.
אין לנו ברירה, אנחנו נאלצים לחיות בשכנות לפלסטינים, הם לא הולכים לשום מקום. אנחנו גם לא יכולים לקבוע מי יהיו מנהיגיהם ומה יהיה האתוס שלהם. אנחנו יכולים רק לפעול ב- 4 מישורים:
א. למנוע התחפרותם בתעלות, מה שמאיין את חיל האוויר, ולהשאיר בינינו לבינם אדמה חרוכה, שטח הריגה.
ב. לא להתערבב בתוכם כפי שעשינו ברצועת עזה, לפני ההתנתקות; וכפי שאנחנו עושים עכשיו ביו"ש ועוד נשלם מחיר דמים, אם לא נתנתק;
ג. להקפיד על פירוז, למעט נשק קל לגורמים שלטוניים לגיטימיים;
ד. לעודד את פיתוחם הכלכלי. עשירים לא מתאבדים.
זה לא פשוט אבל אין ברירה, אין לנו ארץ אחרת ואין לנו שכנים אחרים.
ולתשומת לב, אפשר לקיים יחסים עם ערבים, במידות חום שונות, ראה מרוקו, האמירויות, מצרים, ערב הסעודית, ירדן ואפילו ערביי ישראל. כל אלה היו, לא כל כך מזמן, מקומות שהכניסה אליהם לישראלי הייתה סכנת חיים.
אלי – התחלנו אז נמשיך ואאתגר אותך עם מילותיך
– המתאבדים- מטרתם להרוג כמה שיותר, הבריחה לא היתה רק כדי הימנע ממותם שלהם, אלא להספיק להרוג כמה שיותר. כי הפרס ניתן למשפחותיהם- כפי שהרשפ מעודד את המתאבדים שלו.
– לגבי ההתנהלות שלנו עם השכנים. – אתה ודק- הם לא הולכים לשום מקום גם אנחנו לא וכפי שאתה צודק שאיננו יכולים לקבוע מי הם מנהיגיהם מלבד סיכול ממוקד באילו הרוצחים בנו- כך גם אינך יכול למנוע מהם מלהתחפר., אין כול סיכוי למנוע מהם להתחמש- גם אם יחתמו על כול מסמך שתרצה.
– כול התחים האוטונומיים יהיו חמושים עד צוואר אלא אם ישראל לפחות תשלוט על קו הירדן וכן- גם סיני כבר לא יהיה מפורז יותר לעולם אפילו שהמצרים חתמו על כך וישראל איפשרה להם לבטל את ההסכם
– פיתוח כלכלי אינו מהווה תנאי לכלום, ישראל הציעה להפוך את עזה לסינגפור של המזרח התיכון- זה לא עניין את החמאס כי עצם המוכנות לכך בחסות ישראל- משמעה הכרה במדינת ישראל וזה נוגד את האמנה הפלסטינית בכלל (כמו גם את רוב ערביי ישראל הנמנעים משרות לאומי למשל כי משמעו הכרה במדינת ישראל).
– לגבי העשירים אתה צודק, לכן רק מדינות המפרץ העשירות מוכנות לקבל את המדינה היהודית כי הם הולכים ומאבדים את ערך הקולקטיביזם המאפיין את המדינות הערביות העניות והם זקוקים לכוח שלנו מול אירן!! (אולי אחרי 7 אוקטובר הם כבר פחות ירצו אותנו עקב החולשה שהפגנו) מדינות כמו מרוקו מוכנה לקשרים עם ישראל כי זה היה התנאי של ארה"ב שאישרה להם את השליטה בסהרה, אחרי שקיבלו את אתנו השליטה- הרנדבו הזה יהיה קצר מועד. יחסי דלום אמת מלא עם ירדן ומצרים? הצחקת אותי
– התנתקות?- אני בעד!
גדעון,
אין לי מושג אם אתה ימני, שמאלני או מרכז, אבל ברור שאתה שוחה בחומר. אין לי וויכוח עם כל מה שאמרת, השאלה היא, אם כך: אז מה עושים?
אני רק שאלה: נניח, רק נניח, שנתנתק מיו"ש ונעביר את השלטון, על אמת, במגבלות ביטחוניות מסוימות, לרש"פ, שתהיה מדינה סוברנית, עם או בלי, הרצועה – האם זה יכול להיות Game changer מבחינת העולם הערבי?
ללא כניסה קרקעית אין לדבר על השמדת החמאס
אלא שהשאלה היא בכלל אם ניתן להשמידו
ומה עם החיזבאללה? גם אותו אפשר להשמיד?
בקיצור, יש פה שתי אופציות ששתיהן גרועות
השאלה היא רק, מה גרוע יותר
וזה לא פשוט כאשר את ההחלטות צריכה לקבל הנהגה שקרעה את העם
אלי חברי היקר
הצעותיך וניתוח המצב שלך נכונים אלא שהענינים לא כל כך פשוטים כפי שאתה מגדיר בכתיבתך. לגבי שני המישורים הראשונים, הדבר בידי מדינת ישראל ואני חושב כמוך שהדבר יכול להתבצע.
לגבי המישור השלישי הדבר אינו בכלל בידינו.
באם החמס ירצה לשחרר את כל החטופים שבידו ? אני לא בטוח. נראה לי שהוא ישחרר חטופים רק לאחר משא ומתן ארוך ומתיש.
באם אחר שיחרור כל החטופים החמס מפקדיו ואנשיו יצאו מהמנהרות עם הידיים למעלה ? אני בספק. תנועה שיעית פודמנטליסטית עם אידיאה שלמות בקרב זה כבוד, והכבוד הוא ערך עליון, אנשיה לא יכנעו בקלות, מה עוד שאני חושב שהם מאמינים בכוחה של מערכת המנהרות התת קרקעיות שתציל אותם. אסיסי נשיא מצריים אינו רוצה את אנשי עזה, הוא נלחם שנים באחים המוסלמים (שיעים) ובדעש (הנמצא בקינים רדומים בסיני). כדאי ללמוד ממנו.
קריאתו של ראש ממשלת סקוטלנד, שהוא ממוצא פלסטיני ונכונותו לקבל עזתים היא רק לטלביזיה. אני בטוח שמשאל עם בסקוטלנד לא יאשר זאת, חוץ מזה שזה לא ראלי.
דע את האויב לעומקת, דרך מחשבתו, תרבותו ודרך חייו. אנחנו חיים במזרח התיכון, אנחנו אי עם דרך מחשבה מערבית, יהודית. ומסביבינו ים של מוסלמים, שיעים סונים ואלווים עם אמונה מוסלמית עמוקה, אמונה בקוראן
ובשריעה, יש לקחת זאת בחשבון
התלבטות קשה
כל אחת משתי האופציות מביאה מחיר כבד
בשביל זה יש מנהיגים ובעלי תפקידים
אבל דבר אחד ברור
בלי כניסה קרקעית אין חיסול האויב
אלי, למקרא דברי ההגיון האוטופי – כבר הסכמתי, אולם אין בידי כלי החשיבה וההבנה לצורך קביעת עמדה. קטונתי. כנראה כי אין די בחמישה אותות מלחמה, על פני מספר עשרות שנים, כדי גיבוש עמדה.
לך יש דעה נחרצת
לראש הממשלה כנראה שלא
כנראה שלא מקבלים את דעתך.