הפרדוקס הדיפלומטי

לי אין כל ספק שמדינת ישראל תעשה כל שביכולתה לשחרר את החטופים, תינוקות, נערות וקשישות. למרות הטלטלה שעברנו בימים האחרונים, כישלון המערך המודיעיני ומערך ההגנה על הגבול ומחיר הקורבנות ששילמנו, עודני מאמין ביכולותיה של המערכת הביטחונית ולא פחות מזה של המערכת האזרחית. מכאן גם האמונה שלי שמערכות אלה תדענה לנהל את משבר החטופים באופן מיטבי. תת-אלוף במיל' גל הירש, שהתמנה לעסוק בסוגיית משבר החטופים, הכריז כי אחת משלוש דרכים אסטרטגיות שתנקוט מדינת ישראל לשחרור החטופים היא המערכת המדינית הדיפלומטית הבין-לאומית.

הצורך ההכרחי לשחרר את החטופים, בין השאר באמצעות הכלי הדיפלומטי, מכיל בתוכו סתירה, ויש להניח כי המערכת המדינית הישראלית מודעת אליה היטב. הצהרותיה החוזרות ונשנות, והצודקות לטעמי, של מדינת ישראל על חיסול חמאס כארגון והריגת כל ממשלת חמאס אינן עולות בקנה אחד עם מאמצים דיפלומטיים להשיג את הסכמת חמאס לשחרור החטופים בתנאים כאלה או אחרים. סוגיית התנאים היא סוגיה טעונה ביותר בחברה הישראלית, ברם בהקשר הזה היא חשובה פחות. מרגע שאנו פונים לצד שלישי לתווך בינינו לבין החמאס בעניין שחרור החטופים, אנו מעמידים מחדש את חמאס כשחקן לגיטימי בזירה הבין-לאומית. במילים אחרות, הענקנו לו פרס על נבזיותו, שאיננה פחותה באכזריותה לא מדאע"ש ולא מהנאצים. זאת ועוד, אם הנהגת חמאס מאמינה להצהרותינו על חיסולה, איזה אינטרס יש לה להיענות לעסקה דיפלומטית כל שהיא עם ישראל. אדרבה, ביום שבו חיסלנו את הנהגת חמאס, יחסלו המחבלים הנותרים את החטופים, חלילה וחס. המערכת סבוכה כל כך שאין צורך לקנא במקבלי ההחלטות בעניין זה.

אחת המכשלות שהביאה אותנו לעברי פי פחת בטרגדיית שמחת תורה, הייתה שלא הערכנו נכונה את כוחו ועורמתו של ארגון הטרור הנאצי פלסטיני חמאס. גם האמנו ברוב טיפשותנו שהזירה עברה מגבול רצועת עזה לכיכר דיזנגוף והסכנה הראשית היא הקפות שמחת תורה תחת הוויכוח בין המקיפים למתקיפים. אלו היו בערך הצרות שלנו עד לאסון שמחת תורה. לא ידענו, גם לא המצוינים שבינינו, שקמה מפלצת על סף ביתנו, אשר מטרה אחת לה: חיסול הקיום של עם ישראל בארץ ישראל. לא תיארנו לעצמנו שארגון טרוריסטי קטן יחסית יצליח להערים על צה"ל הגדול והחכם. זוהי מסקנה שלמדנו בדרך הקשה כבר במלחמות קודמות, לתת "כבוד" ליכולותיו של היריב, לא להמעיט בהן ולהתייחס אליהן בכל הרצינות ובכל החשדנות. לפי תוצאת אסון שמחת תורה, עדיין לא הפנימה המערכת הישראלית את המסקנה הזאת.

עתה עלינו להפנים מיידית את מסקנת הביניים הבאה מהסבב הזה, ואם לא נעשה זאת, הרי שאנו מובילים את עצמנו לכישלון גדול עוד יותר. עם ארגון טרור שעבר כל גבול, תרתי משמע, לא נושאים ונותנים, לא בדרך ישירה ולא בדרך עקיפה, ואפילו לא לשחרור החטופים. אם נעשה זאת, הרי שהחזרנו את מפתחות השליטה לידיו. אם נחזיר את מפתחות השליטה לידיו, ימצא הוא את הדרך לשקם את עצמו ולצאת בעתיד למלחמה הרסנית יותר נגד ישראל. כולנו רואים כיצד הם משתפרים מבחינה צבאית מסבב לסבב ולכן מוטב שנגדע, אמנם בשלב מאוחר, את תהליך ההשתפרות של אויבינו. תורת ישראל קבעה כלל קדום "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה, יט). התורה ייחסה זאת לקבוצת טרור קדומה שאיימה על העם היהודי המתהווה. יש קבוצות שהיחס אליהן צריך להיות רק אחד, למחוק את זכרן מעל פני האדמה. קבוצות אלה מכירות את חולשותינו הלא מעטות. הגדולה שבהן היא הדאגה לחטופים עד כדי שיתוק. כל מענה לדרישותיהם יעצים אותם, ישיב אותם לבימה האזורית והבין-לאומית, יקנה להם לגיטימציה ויגביר את התיאבון שלהם לחטוף עוד ועוד. מפעל החטיפות הוכיח את עצמו כאחד המפעלים הרווחיים ביותר מבחינת ארגוני הטרור הפלסטינים והשיעים. רק לאחרונה הפשירה המעצמה האמריקנית ארבעה מיליארד דולר לטובת ממלכת הרשע איראן, שחטפה כמה איראנים בעלי דרכון אמריקני. כספים אלו ישמשו כמובן את איראן במלחמתה נגד המערב ובכלל זה ישראל. יש רק מילה אחת העשויה להסביר את התופעה, כניעה. בידינו לבחור כעת, אם אנו הנכנעים או שאנו המכניעים. אין מקום לפשרה מכל סוג שהוא.

קוראים אחדים עלולים להזדעזע מן הדברים האלה. כיצד אני מרשה לעצמי שלא לנצל כל זיז לטובת שחרור החטופים. אני מנסה לומר שהידברות כלשהי עם הארגון הנאצי פלסטיני חמאס פועלת לרעת החטופים. הראיה לכך היא המשא ומתן סביב שחרור גלעד שליט, שנמשך כחמש שנים, ואילו תהליך שחרור גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב מידי חזבאללה, כשנתיים. לא הייתי רוצה להעלות בדעתי שהתינוקות, הנערות והסבתות שנחטפו, ימתינו אפילו פחות מזה. ישנה כנראה דרך אחת לשחרר את החטופים באופן שבו איננו מסייעים לאויבינו להגשים את חזון השמדת יהדות ארץ ישראל. מדינת ישראל חייבת לחסל את כל הצמרת השלטונית של חמאס, ברצועת עזה ובחו"ל, ובה בעת לשחרר בכוח צבאי את החטופים. על המפקדים הקטנים בשטח, המחזיקים במספר בודד של חטופים (בהנחה שפיזרו אותם) ניתן להפעיל מנופי לחץ מקומיים באמצעות מקלות וגזרים, שצה"ל והשב"כ אמונים עליהם. בכך אולי נצליח לשקם במשהו את תהילת המבצעים הגדולים שאפיינו את כוחות הביטחון בעבר, כמו מבצעי "סבנה", "אנטבה" והחיסול השיטתי של מחבלי אולימפיאדת מינכן. שיבה אל התהילה הזאת משמעותה הצלת החטופים בכוחות עצמנו ומשמעותה שיקום ההרתעה החבוטה של מדינת ישראל.

אֲנִי אוֹ אַתָּה נְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם

הָאֱנוֹשׁוּת תַּחְלִיט, יִבְחֲרוּ כֻּלָּם

בֵּין אוֹר הַקִּדְמָה לַחֹשֶׁךְ הַנֶּעֱלָם

בֵּין אֹנֶס וְהֶרֶג לְבִטָּחוֹן מֻשְׁלָם

בֵּין צָרוּת מוֹחִין לְפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם

רַק אֲנִי אוֹ אַתָּה נַעֲלֶה בַּסֻּלָּם