מלחמה מול צבא טרור

צה"ל עומד לצאת למתקפה קרקעית רחבת היקף לתוך רצועת עזה, מתקפה שכרוכה בשורה של אתגרים. ראשית כול יש להגדיר מהי המטרה. האם המטרה היא כיבוש שטח? ישראל כבשה את כל רצועת עזה בשנת 1956 ובשנת 1967, אבל זו אינה בהכרח הכוונה כעת, ולו בשלב הראשוני. לאחר מלחמת סיני (1956) ישראל נשארה בשטח לכמה חודשים ולאחר מלחמת ששת הימים (1967) היא נשארה לכמה עשורים.

לאחר עזיבת הרצועה בשנת 2005 ערך צה"ל מבצעים מוגבלים בהיקפם ברצועה, מבחינת היקף הכוחות, עומק החדירה והשהות הזמנית מאוד – לכל היותר כמה שבועות. הפעם צפוי מהלך חדירה העמוק והמאסיבי ביותר שערך צה"ל ברצועת עזה מאז 1967. זו תהיה פשיטה רבתי, לא מתוך יעד של כיבוש רצועת עזה. צה"ל ינהל אפוא פשיטה אסטרטגית רחבת היקף ומתמשכת. לאחר כמה שבועות צפויה נסיגה של חלק מכוחות צה"ל. חלק מהכוחות יישארו ברצועה או בסמוך לה על מנת להמשיך במבצעים להפעלת לחץ ופגיעה באויב.

צה"ל ישאף להשמיד כמה שיותר תשתית וכוחות אויב, בזמן הקצר ביותר, לאור האפשרות של לחץ בינלאומי לסיים עם המערכה. השמדת כוחות אויב כוללת חיסול פיזי של כוח וחיילים. לחמאס ולארגונים אחרים ברצועה יש יחידות, אולם שבירתן אינה בהכרח המטרה של צה"ל, בניגוד למטרות שהיו במלחמות ששת הימים וכיפור של מיטוט דיביזיה, חטיבה וכדומה של האויב, שהוביל לתבוסתו.

חמאס הוא צבא טרור אבל הוא אינו מתבסס על הפעלת מסגרות גדולות. לכן צה"ל ישאף להסב אבדות כבדות במיוחד לאנשי האויב. השגת מטרה זו תלויה כמובן במיומנות של צה"ל וגם עד כמה האויב יתעקש להילחם. האויב לכוד בתוך רצועת עזה, המוקפת כמעט מכל עבר על ידי ישראל, למעט הגבול עם רפיח, כלומר עם מצרים. האחרונה עוינת את חמאס אבל גם מנהלת עימו מגעים בלית ברירה.

מצרים מתנגדת נחרצות לקלוט אזרחים פלסטינים שירצו להימלט מרצועת עזה, מחשש שיישארו בשטחה. מצרים בוודאי לא תאפשר לאנשי חמאס ואחרים, בעודם חמושים, לסגת לשטחה. חמאס מצידו, מעבר לעוינות ולחשדנות שלו כלפי מצרים, ישאף להישאר ולהילחם בגלל החשש שנסיגה שלו תצטייר כמפלה, בגלל הקושי לסגת מבלי להיפגע, ואולי בעיקר בגלל האידאולוגיה הקנאית שלו. כמו כן חמאס, שעשוי להיות מעוּדד מהישגיו בתחילת המלחמה, מעריך כי יעלה בידו להחזיק מעמד.

אדגיש כי חמאס איבד כבר רבים מאנשיו במתקפת ה-7 באוקטובר ולאחריה. אולם הארגון עדיין יהיה מוכן להמשיך לספוג אבדות כבדות ונזקים גדולים לרצועת עזה, כולל לתשתית הצבאית שלו. חמאס נשען על בנייה מחדש של כוחותיו לאחר המלחמה הודות לאוכלוסייה הצעירה הגדולה ברצועת עזה, ובסיוע מימון איראני.

מעבר לכך חמאס עשוי להעריך כי הנזק שייגרם לרצועת עזה, ובמיוחד אבדות כבדות בקרב האוכלוסייה הפלסטינית, יוביל ללחץ בינלאומי על ישראל להסכים להפסקת אש. על מנת להגיע לתוצאה זו חמאס גם ינסה להסב אבדות מרביות לצה"ל. זאת נחשבה נקודת תורפה מוכרת של ישראל. אבל במלחמה זו, לאור המחיר הגבוה שכבר שילמנו, לנוכח כל הזוועות שאירעו, ייתכן שישראל תהיה פחות רגישה מבחינה זו, מתוך נחישות להכות באויב מכה נחרצת.

עשרות אלפי חיילי צה"ל פרוסים סביב רצועת עזה. גם אם רק חלקם יחדרו לתוך הרצועה כל מי שיהיה סביבה יימצא בסיכון של ירי רקטות ומרגמות. מלאי הרקטות של חמאס אוזל בהדרגה, ורובן גם מיועדות יותר לירי על מטרות גדולות יחסית, כיישובים ובוודאי ערים, ולו בגלל הטווח שלהן. לעומת זאת, למרגמות יש טווח קצר בהרבה, אבל הן עלולות להיות קטלניות, כפי שהוכח בעבר.

בזמן כה קצר יהיה לצה"ל קשה להקים בונקרים וגם להעביר די מיגוניות בטון וכדומה לכל הכוחות הפרוסים סביב הרצועה. אבל תנאי האדמה סביב הרצועה מאפשרים הקמה מהירה יחסית של ביצורי שדה כסוללות עפר, עמדות של שקי חול, חפירת תעלות ושוחות אישיות. כל אלה יעניקו הגנה נגישה ובסיסית לחיילים מירי מרגמות. על צה"ל להקפיד על הקמת מיגונים אלה. גם כאשר אין טרקטורים וכדומה לא מדובר באתגר רציני. אין צורך בהכשרה או אמצעי מיוחד. על החיילים לחפור בעצמם באת חפירה, ובהיעדרו עם כל אמצעי מאולתר.

ישנה הערכה כי עשרות אנשי חמאס נמצאים עדיין בתוך ישראל, וייתכן שהם מחכים לתחילת המתקפה הקרקעית כדי לנסות לשבש אותה בפשיטות שונות. נקודת תורפה ידועה היא הדרג הלוגיסטי, רפואי וכדומה. רכבים שתפקידם להעביר אספקה, לתקן ולחלץ רכבים שנפגעו, לחלץ פצועים וכדומה יהיו חשופים במיוחד. רכבים אלה, כגון משאיות למיניהן, אינם ממוגנים כרכב קרבי משוריין וגם אין להם חימוש להגנה עצמית, כמקלעים. כמו כן החיילים של דרגים אלה לא מאומנים ולא מצוידים כחיילי רגלים. לכן הם תמיד מטרה מועדפת לאויב. די בחוליה קטנה של חמאס כדי להסב אבדות ונזקים לשיירה כזו, תוך שיבוש מהלכים של צה"ל, כרסום במורל שלו ועוד. לפיכך יש לרכז את רכבי הדרג הלוגיסטי והרפואי בשיירות שיזכו להגנה צמודה, ואם ניתן גם מהאוויר. כמו כן יש צורך בכוחות בכוננות, שיהיו מוכנים לסייע מיידית לכל שיירה שתותקף. מבחינת זמינות ועוצמת אש לחיל אוויר, במיוחד למסוקי קרב, יהיה תפקיד חשוב.

בעקבות גיוס המילואים המיידי היו לחיילי המילואים עשרה ימים לאימונים מזורזים בלבד. אולם זהו פרק זמן קצר מאוד להכשיר גייסות, במיוחד חיילי מילואים שלא התאמנו זמן רב. אי לכך צה"ל יישען על הסדירים, המאומנים יותר, אבל להם חסר ניסיון קרבי, במערכה כזו.

מאז מבצע "צוק איתן" בשנת 2014 צה"ל לא ערך מבצע קרקעי מקיף ברצועה. כלומר כל מי שהתגייס מאז שנת 2014 או שירת אז ולא נלחם ברצועת עזה, לא התנסה בלחימה כזו. יתר על כן כעת הלחימה צפויה להיות עזה ומאסיבית יותר. בשבועות הקרובים, בהדרגה, תוך כדי לחימה, חיילי צה"ל הסדירים יצברו כמובן ניסיון קרבי אבל יהיה לכך מחיר. צה"ל יכול לפצות על כך בשימוש רב באש, התקדמות זהירה ומתואמת ועוד, אבל עדיין חוסר ניסיון קרבי יהיה בעוכריו. עם כל הרצון להישען על הסדירים בלחימה בתוך רצועת עזה, בעיקר אם הם יספגו אבדות כבדות, ואם המשימה תתרחב לכיבוש כל הרצועה, תיפתח חזית נוספת וכדומה, יהיה צורך גם באנשי מילואים שילחמו ברצועה, למרות הפערים בהכשרה שלהם. 

לאחר עימות תובעני ברצועה צה"ל יהיה מנוסה ומחושל יותר, מה שיעזור לו, אם יצטרך בעתיד הקרוב ואף בשנים הקרובות להילחם בחיזבאללה. אומנם האחרון חזק מחמאס אבל יש דמיון מסוים בדפוסי הפעולה שלהם, שני הארגונים מבוססים על חיל רגלים. על צה"ל יהיה למצות את הניסיון מרצועת עזה תוך התאמתו לזירה הלבנונית.