גולדה ערב מלחמת יום הכיפורים

תובנות ושאלות במלאת יובל למלחמה
צילום של גדעון
ד"ר גדעון שניר

במלאת יובל למלחמה כתבו מביני עניין רבים מאמרים העוסקים בחלקה של גולדה בנזקי המלחמה. ביניהם בלט במיוחד מאמרו של פרופ' אורי בר יוסף שטען, "בין גולדה לסאדאת שרר משחק סכום אפס והתוצאה הייתה מלחמה" ("הארץ", 21 בספטמבר). לפי המאמר הסיבה העיקרית למלחמה הייתה סירובה של גולדה לנהל משא ומתן עם סאדאת, טענה ששותפים לה כותבים באתר שלנו. מאחר שעדיין יש מידע רב נסתר והטיות מכוונות מתוך שיקולים פוליטיים, ניתן להפיק תובנה ממסמכי משרד החוץ האמריקני, שבהם נחשפה תכתובת בין מצרים, קיסינג'ר וישראל, המספקת להבנתי תמונה מדויקת יותר של המציאות באותם ימים. האינטרסים של שלושת הצדדים טרום המלחמה היו כדלקמן:

מצרים – לאחר שלושה הפסדים צורבים בשדה הקרב מול ישראל (מלחמות העצמאות, סיני וששת הימים), מצרים מושפלת ומאבדת את ההגמוניה כמנהיגת האומה הערבית מוסלמית (חזון הנשיא נאצר). בהנהגתו של הנשיא אנואר סאדאת היא נחושה להשיב את יוקרתה על ידי הפגנת ניצחון כלשהו על ישראל בשדה הקרב ואף להשיב לעצמה את מדבר סיני, שאיבדה במלחמת ששת הימים.

ישראל – שאננה מאז ניצחון 67', נסמכת על גורם ההרתעה שהשיגה, שוקלת כיצד להתמודד עם השפע הטריטוריאלי שנפל בחלקה, ישראל התמידה להצהיר, מתוך עמדה של כוח, שהשטחים שבמחלוקת הם נדוניה למשא ומתן על הסכמי שלום אמת עם מדינות ערב.

ארה"ב – שואפת לחזור לעמדת השפעה במזרח התיכון (עמדה שאיבדה לטובת ברית המועצות, התומכת העיקרית בכלכלה ובצבא של מצרים וסוריה), ארה"ב מזהה את הזדמנות לנצל את שאיפות מצרים להשבת כבודה והטריטוריה שאיבדה ויוזמת מהלך שיאפשר למצרים להשיג את מבוקשה תמורת מוכנותה להיכנס לתהליך של משא ומתן לשלום עם ישראל. המהלך אמור לספק גם את הצרכים הביטחוניים של ישראל בזירת המזרח התיכון, והמחיר שישראל אמורה לשלם הוא לאפשר למצרים ניצחון צבאי – אף אם סמלי, כזה שישיב את כבודה, תנאי הכרחי שיאפשר לעולם הערבי לשקול בכלל את האפשרות למו"מ עם ישראל חרף שלושת הלאווים של ועידת חרטום.

גולדה – חרף ספקותיה ביחס לכוונותיו של סאדאת, גולדה מביעה הסכמה למשא ומתן עם מצרים (בשיחות מקדימות הוזכרו גם קווי 67'), אך מבקשת שהפרסום הפומבי לכך ייעשה רק לאחר בחירות אוקטובר הקרבות. כמו כן היא מקבלת על עצמה את התנאי של ארה"ב – שישראל תאפשר את מתקפת מצרים או סוריה בכך שתימנע מלירות ראשונה (שלא כמו במלחמת 67'). רק כך, לפי קיסינג'ר, תוכל ארה"ב לתמוך בישראל בזירה הבין-לאומית ולספק לה נשק, בהנחה שכמו תמיד – ישראל תנצח במלחמה.

סאדאת מעודכן לגבי עמדת גולדה להשהות את הדיונים עד לאחר הבחירות, ולכן הטיעון כאילו גולדה דחתה את הצעת סאדאת למו"מ על שלום – אומר בלשון המעטה – אינו נכון! (ראו "קיסינג'ר" של מארווין וברנרד קאלב).

מבחינת סאדאת המלחמה הייתה בלתי נמנעת בשל הדחף להשיב את הכבוד שנפגע – אבן יסוד בתרבות הערבית – יחד עם השבת כל האדמות הגזולות עד "גרגיר האדמה האחרון" ברוח הג'יהאד המוסלמי, למען הריבונות והלאומיות המצרית. על בסיס כל אלה גם קל יותר לגייס את העם למלחמת מצווה דתית ולאומית. לכן רק ניצחון צבאי כלשהו היה יכול לאפשר לסאדאת לנהל משא ומתן בגובה העיניים, ולא מעמדה נחותה של מפסידן, כפי שהיה נאלץ לעשות אילו נאות לדחות את המשא ומתן לאחר הבחירות בישראל כבקשת גולדה. לשם כך נאותה ישראל ש"לא לירות ראשונה".

סאדאת ניהל מערכה צבאית מוצלחת מאוד מבחינתו, שבה מימש את כל מטרות המלחמה שלו. כך התאפשר בואו לכנסת ישראל בנובמבר 1977. החלטת גולדה-דיין עלתה לישראל במחיר דמים כבד ביותר ובטראומה לאומית לדורות.

גולדה מאיר ומשה דיין היו מודעים היטב לתרגיל המבריק של קיסינג'ר. גולדה נאותה לקבל את התכתיב שלא לירות את הכדור הראשון ולא לבצע גיוס מילואים גלוי (כדי שישראל לא תואשם בחרחור מלחמה), לאחר ששר הביטחון הרגיע אותה כי ניתן לאפשר חדירה מסוימת של הצבא המצרי לסיני, שהרי זו תיבלם על ידי הכוחות הסדירים ולאחר מכן יגיעו כוחות המילואים ויסיגו את המצרים חזרה אל מעבר לתעלה. זו הסיבה שעל אף המידע המדויק על תכנית המלחמה המצרית-סורית לפחות 30 שעות קודם שעת השי"ן, נדחתה דרישת הרמטכ"ל לגיוס מילואים כללי, ודיין אף ביטל את התקפת המנע המתוכננת של חיל האוויר בשבת לפני הצהריים.

מכאן ניתן להבין מדוע גולדה ביקשה את נפשה למות. לא מחמת ההפתעה – שלא הייתה – אלא בגלל חוסר המוכנות של צה"ל למלחמה ומחיר הדמים הכבד. בשל כך שילם הרמטכ"ל במשרתו.

ונותרנו עם השאלות:

1. האם גולדה הייתה צריכה לקבל את תנאי קיסינג'ר?

2. מה היה קורה אילו ישראל הייתה חושפת לעולם את כוונות מצרים 36 שעות קודם שעת השי"ן ונערכת להגנה?

3. מה היו יכולות להיות התוצאות של משא ומתן אילו נאות סאדאת לדחותו לאחר הבחירות בישראל?

4. האם המחיר שישראל שילמה בחיי אדם הצדיק את הסכם השלום עם מצרים?

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

12 תגובות

  1. והשאלה החמישית:
    האם אנחנו היום במצב דומה עם הנורמליזציה עם סעודיה?

    1. אביבה- יש הבדל בין מצרים וסעודיה בהיקשר לישראל. ב 73 לא היה בין ישראל וסעודיה סכסוך דמים, מלחמה על גבול משותף, שמבחינתו של סאדאת רק ניצחון צבאי אף אם סמלי יכול היה להשיב את הכבוד כדי לנהל משא ומתן. לישראל יש יחסית דף נקי מדם- וזה מאפשראת קידום היחסים עם סעודיה.
      הדומה הוא המעורבות האמריקאית שעל פי האינטרסים שלה מתנהלים היחסים בין שתי המדינות. את צודקת שבמקרה הזה ישראל נדרשת לשלם מחירים לצד תרומת היחסים לישראל. הוויכוח היום בין האופוזציה והקואליציה הוא האם המחיר בשת"פ הגרעין עם סעודיה- עלול להביא עם הזמן לחימוש גרעיני במזרח התיכון בו ישראל מאבדת את יתרונה הצבאי. מאחר ושיקולי נתניהו בעניין היחסים עם סעודיה קשורים בעיקר לענינו הפרטי ופחות לביטחון הלאומי- מתעורר קרע פנימי בישראל בסוגיה זו שיש לו השלכות עתידיות בעיתיות מאד.

      1. גדעון, בכתבה אתה שואל: מה היה קורה אילו? ישנו מיתוס לפיו היסטוריונים לא היו שואלים מה היה קורה אילו. שאלו פעם פרופ' אמריקאי להחסטוריה: "כיצד העולםצהיה נראה אילו היו רוצחים את חורשצ'ב במקום את קנדי. הוא השיב כי אינו יכול לדעת, אך בדבר אחד הוא בטוח: "אונאסיס לא היה מתחתן עם אינה חורשצ'וב.
        לעניין שלנו מתחילת 1981 ראש אמ"ן יהושע שגיא הרגיע בהערכותיו כי הכור ההולך ונבנה בעיראק מתקדם לאט. אינו מהווה סכנה ואין סיבה לפעול נגדו. בשבועיים שקדמו להפצצת הכור, שגיא היה בחו"ל ורח"ט מחקר אביעזר יערי בתדרוך לממשלה טען כי ההתקדמות של בניית הכור מתחילה להדאיג ויש דחיפות להפציצו. על בסיס הערכת יערי התקבלה ההחלטה להפציץ את הכור.
        מאחר ואינני היסטוריון, אני מרשה לעצמי לשאול אילו בשבועיים שקדמו ליום הכיפורים של 1973, אלי זעירא היה בחו"ל ועוזר ראש אמ"ן למחקר היה אומר: "חברים, זוהי מלחמה. הולכת לפרוץ מלחמה." כיצד ההיסטוריה הייתה נראית?

        1. אפרים- נכון לגמרי, ואין צורך , להוסיף את המשפט הבנלי , "רק לשוטים ניתנה הנבואה"
          מה שמטריד היום שכנראה לא הופקו הלקחים של 73, לבטח שלא בסוגיית הערכות המודיעין, והמדאיג הוא זמן התגובה האיטי עד שהצבא יצא מההלם.
          בכול זאת חשובה השאלה מה היה אילו ישראל היתה חושפת לעולם את כוונות המלחמה- האם עדיין סאדאת היה פותח במלחמה או דוחה אותה למועד אחר- אם בכלל. הבעיה שמורא קיסינגר היה על גולדה שלא העזה להמרות את פיו שלא לירות ראשונה. ישראל מהווה כלי במגרש המשחקים הבינ"ל, כך היה ב 47 כאשר מה שהכריע את הנשיא טרומן לאשר את החלטת האו"מ היה החשש שישראל תהיה "שבויה" של ברה"מ, המשך שת"פ ישראל עם בריטניה וצרפת לכיבוש תעלת סואץ 56, והיענות לדרישת קיסינגר כיפור- 73, ועכשיו היחסים עם סעודיה שבבסיסם אינטרס אמריקני מול סין על ההשפעה במזרח התיכון. כנראה שאף פעם לא נהיה לגמרי עצמאיים

  2. הבעיה בבסיס היתה חוסר מוכנות צה"ל והבהרה של מנהיגי הצבא

    1. אליעזר- היו כמה בעיות, למרות שזו הערכה מוקדמת מדי ונסתפק ממראות הטלוויזיה, ואם נלך לפי הסדר אז:
      -המודעין על כול מכשיריו המשובחים נכשל לספק מידע המעיד על המתקפה שתוכננה מבעוד מועד
      – מעריכי המידע תרגמו את המצב ל"סבירות נמוכה" למלחמה מתוך אי הבנת הראש הפלסטיני
      -אוגדת עזה לא התארגנה לתרחיש כזה מבעוד מועד – אולי כי העבירו את רוב אנשיה לאיוש והיא נותרה ללא לוחמים
      – לקח לצבא הרבה מדי זמן להיחלץ מההלם ששיתק אותו ותגובתו היתה לא תואמת לחלוטין את חומרת ההתקפה
      – הדרג המדיני נאלם ונעלם הרבה לפני, ורבים בעם הם המקווים שכך יהיה גם בהמשך

  3. נכון מאד שהאנלוגיה מבוססת בעיקר על חלקה של ארה"ב בסיפור, ונכון מאד מאד שויתור מצד ישראל בנושא הגרעין הסעודי יצור מצב שבו הרתעת נשק יום הדין שלנו מאבדת מכוחה.
    יש נקודה נוספת שהיום נוכחנו בה באופן טראומטי: ההישג הגדול בנורמליזציה עם סעודיה הנתפשת כמעין אבטחה לשלום כולל במזה"ת, ואנחת הרווחה שלנו על הורדת משקל הפלשתינאים במאזן, מתבררים כמוקש דווקא. הפלשתינאים רואים עצמם משוחררים ממחוייבות לתכנית הסעודית ובעידוד איראן תוקפים אותנו. הכישלון הנורא שלנו הוא סיפור אחר הממחיש את האטימות וההתעלמות מהמתריעים בשער כדוגמאת בריק.

  4. במלחמת יום הכיפורים הקרע בעם נוצר בגלל המלחמה
    כעת המלחמה באה בגלל הקרע

    1. דורון- קביעתך שהקרע בעם גרם לכיפור-2 היא קשה. יכול להיות שהפלסטינים תרגמו את הקרע הפנימי בעקבות המחאה לחולשה המזמינה את מתקפת הטרור, אבל אני לא יכול לקבל שזו הייתה הסיבה שהמודיעין כשל באופן הבלתי נתפס שבעתיו ישראל נרדמה. גם התגובה האיטית של הצבא לצאת מההלם- לא חייב להיקשר לשסע בעם אלא אם יתברר שהמודיעין התריע והדרג המדיני ביטל זאת- מה שנכון לעכשיו אין עדות על כך
      מה שבטוח שכול הפריווילגים, האנרכיסטים, הסרבנים שפכו את דמם להגנת הארץ, והחרדים "מסרו נפשם באוהלה של תורה" אותם לא תמצא היום גם לא בבתי החולים גם טיפת זעה לא נטפה מהם

  5. על ביבי יהיו הרבה יותר שאלות על טרם, תוך כדי, ואחרי, מתקפת החמאס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן