בשבוע שעבר פורסם שחיזבאללה הציב בגזרת הר דב שני אוהלים ובהם פעילים חמושים והניף דגל בשטח שמוגדר בתחום הריבונות הישראלית על פי קביעת האו"ם. האירוע הזה שמתרחש בימים אלה בגבול הצפון מאפשר לנו לדון בסוגיה חשובה הנוגעת למדיניות ה"הכלה" שמדינת ישראל נוקטת כלפי אויביה מבית ומחוץ.
תורת הביטחון של מדינת ישראל שנוסחה לראשונה על ידי ממשלת בן-גוריון (1953) קבעה כמה עקרונות כמו הרתעה, התרעה והכרעה. עם הזמן נוספו עקרונות כמו העתקת הקרב לשטח האויב, הצורך בהתגוננות העורף, הסתמכות על יכולות צבאיות עצמיות, גיוס בני ברית ועוד. אך בשום מקום אין אזכור רשמי לכך שעל ישראל לפעול על פי עקרון ההכלה. ולמרות זאת, בעשורים האחרונים הפכה מדיניות ההכלה למציאות שכיחה בתורת הביטחון שבעל פה.
ניתן להגדיר "הכלה" כמוכנות שלא להגיב כמצופה במצבים שבהם היריב פוגע במכוון ובפומבי בסדר המקובל של היחסים בין הצדדים. בדרך כלל פעולות פוגעניות אלה, שנחשבות משפילות – כמו פגיעה בריבונות הטריטוריאלית (הסתננות, השחתת הגדר, טיסה, שיט או דיג ללא היתר בתחום הריבוני), השחתת סמלים לאומיים (שריפת דגלים, חבלה באתרי מורשת, העלבת נציגי שלטון) ועוד – היו נענות בתקיפות במטרה להעניש ולהרתיע מפני הישנותם. הצלחה או כישלון פעולות כאלה תלויים במידה רבה בחשיבות שתרבות הצדדים מייחסת להן.
הכלה של פעולות פוגעניות כאלה יכולה לנבוע מכמה סיבות, לדוגמה היעדר חשיבות תרבותית מרובה לסממני כבוד (דגל הוא סמרטוט, זו בסה"כ ערמה של אבנים); או שיקול טקטי (לא להיגרר לפרובוקציה, דחיית התגובה הראויה "למקום ולמועד הנוח לנו"). מהלך כזה, על פי התפיסה התרבותית של הצד השני, עלול להתפרש כחולשה אמיתית, המזמינה החמרת האלימות עד כדי מלחמה גלויה.
לכך יש להוסיף את הרגישות החברתית הרבה של החברה הישראלית באשר לפגיעה בחיי חיילים שהאחריות לגורלם מוטלת על כתפי המפקדים. למרות החשיבות המבצעית של הפעולות, המפקדים עלולים לעמוד למשפט ולוועדות חקירה בלתי נמנעות.
כאמור, לאחרונה ישראל מרבה להכיל את הפגיעה בריבונותה ובכבודה הלאומי, ולכך יש כמה השלכות קשות. העיקרית שבהן היא שחיקה מהותית בכושר ההרתעה שהוא המרכיב המרכזי בתורת הביטחון. השחיקה בכושר ההרתעה מתחילה כאשר למשל אין תגובה ראויה כשיורקים בפניו של חייל, וכך תעוזת הצד שכנגד הולכת ומסלימה ובאה לידי ביטוי ברגימה באבנים, השלכת פצצות תבערה, הנחת מטעני חבלה, ושימוש בסכין וירי חי, וממשיכה עם המוכנות לספוג ירי טילים ורקטות מרצועת עזה ושריפת שדות, עד כי מיליון אזרחים חיים כדרך שגרה תחת איום מתמיד של "צבע אדום". ובל נשכח בנוסף על כך את ההתנהלות האלימה של האסירים הביטחוניים בכלא הישראלי, את הטרור החקלאי ואת אובדן המשילות בנגב – כל אלה הם כישלון עקרון ההרתעה כלפי בית וכלפי חוץ.
ואם לא די בכך התרבות הישראלית אימצה את מושגי המתינות והאיפוק. שיקול ביישוב דעת ו"מעשה במחשבה תחילה" אומנם נחשבים נשגבים במזרח הרחוק, אך בתרבות השכונה שבה אנו חיים הם נתפסים כהפגנת חולשה והתפוררות מבפנים המזמינה אגרסיביות יתר. אויבינו מנסים כל העת לבחון את מורל האומה באמצעות מהלכים כאלה, וככל שהיעדר התגובה נעשה כרוני, הוא מעודד הגברת התוקפנות.
אחזור לאירוע בגבול הצפון שהזכרתי בראשית המאמר. בידי ישראל ישנן כמה דרכי פעולה אפשרויות לטיפול באירוע: ראשית, הפעלת כוח על ידי כניסה צבאית לשטח שריבונותו הופרה, ומחיקת כל זכר פיזי לפרובוקציית חיזבאללה; שנית, פנייה לכוח האו"ם שחובתו לשמור על הסדר בגבול המשותף, ודרישה שישכנע את חיזבאללה לסגת; שלישית, להאשים את ממשלת לבנון במועצת הביטחון של האו"ם, בגין אחריותה להפרה חוזרת ונשנית של החלטת האו"ם 1701 (2006).
יש התומכים במדיניות ההכלה וההבלגה הישראלית, וטוענים שיש לפעול בדרכים דיפלומטיות כדי למנוע הסלמה שעלולה להידרדר לכדי עימות אלים הרבה יותר. לאופציות תגובה שאינן כוחניות יכולות להיות כמה השלכות אפשריות.
הראשונה, הגברת השחיקה בכושר ההרתעה הישראלי שגם כך נמצא ברמה נמוכה; השנייה, ביטול מוחלט של תקפות החלטת 1701 שנועדה להרחיק את חיזבאללה מגבול ישראל, והטלת האחריות על צבא לבנון, שלא לדבר על איסור חימוש חיזבאללה שישראל כבר מזמן ויתרה על יישומו; השלישית, החזרת האו"ם לדון בחוקיות השתלטותה של ישראל על חוות שבעא בעקבות מלחמת 67'. חיזבאללה טוען כי סוריה העניקה ללבנון את זכויותיה על שטח זה לאחר המלחמה, ומכאן שהדיון בבית המשפט הבין-לאומי ייסוב על חוקיות סיפוח רמת הגולן, כשברקע ההתנגדות האלימה של הדרוזים לפרויקט טורבינות החשמל; והרביעית, מהלך טקטי למשוך זמן ולאפשר התארגנות נאותה של הצפון לקראת עימות אלים. דוגמה קשה להשלכות מדיניות ההכלה היא כישלונה הבלתי נתפס של מדינת ישראל להשיב את שבוייה וחלליה מרצועת עזה בעשור האחרון. זעקת הכאב של אימו של הדר גולדין קורעת את הנשמה.
לסיום: כך או אחרת, התוצאה היא שחיקה מתמדת בכושר ההרתעה! כאשר ההכלה ו/או מבצע קצר מועד ללא כוונת הכרעה, הופכים מטקטיקה לאסטרטגיה – זהו מרשם בדוק לכישלון בטווח הבינוני והרחוק. עלינו לזכור שישראל נמצאת תחת בחינה מתמדת של עין האויב, ויש מקום להניח שהתחממות הגבול הצפוני בשילוב טרור הגדה מתרחשים דווקא בשעת החולשה המדינית החמורה ביותר של ישראל מאז הקמתה.
29 תגובות
ישראל מגיבה – ועוד איך מגיבה. ההרתעה הישראלית קיימת והסכמי אברהם, ולא רק הם, מוכיחים שהיא מתחזקת. בבקשה להתעדכן.
לעלום השם, צר לי לאכזב אותך , אם לאחר שקראת את המאמר ובחנת את המציאות ולא השתכנעת- אז אני מציע שתברר את הנושא עם תושבי עוטף עזה, חקלאי ישראל, החיזבללה, הפלסטינאים, הבדווים בנגב, כנופיות הפרוטקשן, ועוד
לגבי מדינות "ברית אברהם" שאינן בעימות היסטורי עם ישראל, ונמצאות תחת איום אירן- השכנוע החזק ביותר שלהם הוא F35… אבל בשביל ההסבר הזה יש צורך במאמר נפרד
גם מגמת התוקפנות המוגזמת מובילה לכישלון
המדיניות החכמה היתה של לוי אשכול
הפנקס פתוח והיד רושמת
ל-מ
נכוןן, יכול להיות מצב בו תוקפנות מוגזמת מביאה לכישלון, כפי ש קרה לערבים עת שלחו חמשה צבאות
במגמה לחסל את היישות הציונית ב 1948- ואכן נכשלו.
מוצא חן בעיני עניין מדיניות "הפנקס הפתוח והיד רושמת", נסה להרחיב את הטיעון שלך- רצוי עם דוגמא
תודה
מ. היקר – אתה צודק 100%. אשכול כראש ממשלה ושר ביטחון (עם רבין הרמטכ"ל) הכין את צה"ל למכה האדירה שהחטפנו למצרים+סורים+ירדנים+סובייטים+עוד כמה, כולל האמירויות שתמכו בחבורת המנוולים הללו עם הרבה פטרודולרים.
גם כיום ישראל מקיימת מדיניות ביטחונית דומה. נתניהו ידוע במתינותו הביטחונית. למשל – הוא סילק את בן גביר מהישיבות שבהן מקבלים החלטות בענייני ביטחון. מתוך חוסר ברירה נתניהו נאלץ להיכנע לסטרוק (אשת טליבאן) +סמוטריץ'+בן גביר וגרוריהם כדי שיוכל להקים קואליציה. הוא יודע עם מי יש לו עסק. גם אצל האויבים אבל גם אצלינו.
ל מ נ ולחברים אחרים
הדיון שאני התכוונתי אליו אינו בא לעסוק ברמת ההתנהגות האישית של מנהיג זה או אחר _אם כי אפשרי) אלא לדון בהשפעה של מדיניות ההכלה המאפיינת את תפיסת הביטחון הישראלית שלאחר
מלחמת 67 ועד עצם היום הזה (למעט אריק שרון בתחילת דרכו). תחילתה של " ההכלה " היא טקטיקה בה נתקף דוחה תגובה נדרשת, כדי לממש אותה בזמן המתאים לו. הניתוח שלי מראה שהטקטיקה הזו הפכה לאסטרטגיה ארוכת שנים שמחירה כבד במה שנוגע לשחיקת גורם ההרתעה החיוני לביטחון מדינת ישראל
לכן הדיון בהתנהלות של נתניהו בימים האחרונים מול מנהיגי "השותפים הטבעיים" שלו אינה עדות המסבירה את שמונה שנות מדיניות ההכלה שהוביל
גם בשיטה הזאת מידי פעם ואשר זה נוח ומתאים יש לתת מכה חזקה מאוד!
בהמשך- עוד לא יבש הדיו כמו שאומרים- וכבר מצטרפת חוות דעת "המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) המזהיר כי ישראל לא יכולה להסתפק במגעים דיפלומטיים לפינוי העמדות שהוקמו בהר דב, ליד גבול לבנון: "לפעול גם במחיר של סיכון בהידרדרות בשטח". המומחים שרטטו מסקנות מדאיגות על שחיקת ההרתעה מול ארגון הטרור: "הבינו שהמצב הפנימי פה גרם לחולשה"
לגבי F35 אכן יש צורך במאמר נוסף. יהיה טוב אם תרחיב בעניין זה במאמר נפרד.
לגבי השאר, אתה מערבב בין שני תחומים: מה שנעשה בתוך גבולות ישראל, בזה הצדק אתך. זה עניין למשטרה, לפרקליטות ולבתי המשפט. כאן המדינה נכשלת ויש צורך חיוני ודחוף לתקן עניינים אלו.
לגבי התחום שמחוץ למדינת ישראל (כולל רצועת עזה והגדה המערבית) העניין בזה הוא לצה"ל ולעוד גופים שתפקידם לעסוק בזה. כאן ההרתעה עובדת ובגדול. ולא רק זאת אלא שהפער לטובת ישראל מתעצם. תנסה להתעדכן במה שקורה בתחום זה. יש להניח שתופתע.
אני טוען שמדיניות ההכלה קיימת בכול התחומים- פנים וחוץ כאחד. לדוגמא ההתנהלות שלנו מול החמאס בעזה משפיעה על ההתנהלות הבדווים בנגב. איש איש בדעתו
גדעון, העלת נקודה חשובה. עקב העובדה שהקמת גדר הבטחון נעשתה באופן חד צדדי על ידי ישראל היה נוח ששני צדדיה יהיו בשטח ישראל כך שכל הפעילות להקמת הגדר ואחזקתה יהיו בשטח ישראל. מעבר לגדר יש רצועה ששייכת לישראל אך היא פרוצה ללבנון. כדי לשמור על הריבונות על רצועה זאת אפשר לעשות אחד משני דברים. א. לנצל את הרצועה מבחינה כלכלית, לחקלאות ותעשיה; ב. למגן אותה על ידי הקמת מוצבים מאויישים בחיילי צה"ל או משמר הגבול, פטרולים או מיקוש ומלכוד מסיבים. ככל הנראה לא נעשה כלום מהאמצעים האלה וזה פירצה שקוראת לגנב. זה לא גבול בין הולנד לבלגיה.
גיורא
תודה להערתך, אבל אני חושש שהיא עוסקת בטקטיקה בתחום ההתגוננות, בעוד שהניתוח שלי את מדיניות ההכלה – מוביל למסקנה שישראל הפכה את ההכלה לאסטרטגיה! וכאן הסכר לשחיקה ב גורם ההרתעה החיוני כול כך
אסור לחלוטין להפוך את אזרחי הצד השני למי שנואשו
ערן- אדרבא, לא זו בלבד שאינם נואשים- הם חדורי תקווה שהם בדרך הנכונה לממש את האמנה "לשחרור פלסטין מהנהר ועד לים". הדברים נאמרים בגלוי ומפיהם של תלמידי בתי הספר והאוניברסיטאות שלהם.
כי אם חפצו במדינה עצמאית הם יכלו לממש זאת כבר בתכנית החלוקה 1947, או בהצעת קרלינטון וברק 2000, או זו של אולמרט 2008. אך דחו הכול כי מפעמת בהם התקווה להשגת יעדם נוכח ישראל המתפרקת מבפנים. מבחינה תעמולתית הם מנגנים על "יאוש", כדי לזכות באהדת העולם (ובהצלחה מרובה) ואותנו להחליש מתוך תחושות אשמה.. היחלשות ישראל מתבטאת באובדן ההרתעה- מפניה אני מתריע כאן. אל לנו לאבד את הנחישות כי בנפשינו הדבר!
המקל והגזר
בכוח כי אין ברירה
בטוב במקביל כי זה יעזור לנו לא פחות
ע
בעיקרון אתה צודק: בכוח- כדי ליצב הרתעה – שלא כדאי להתעסק איתנו, בטוב- שלא יהיה כדאי להפסיד.
ניסינו את זה בעזה- : איפשרנו לאלפים לעבוד בישראל ולהרוויח טוב. היקמנו מפעלים בארז לעבודה מתגמלת והם שרפו את חלקם, וכאשר התנתקנו מהרצועה- השארנו חממות , חקלאות מתקדמת, מבנים ושכונות מגורים שיכלו לשפר את מצבם- אבל הם העדיפו להרוס את הכול והפכו את הישובים למחנות אימון צבאי.
פרס שכנע את כול העולם לעשות את עזה "סינגפור של המזרח התיכון" והם דחו את ההזדמנות הנהדרת הזו כי "ישראל יזמה את זה" ואסור לקבל את זה מיד היהודים כי מהווה הכרה בזכותם לחיות כאן!!
אז מה עוד אתה מוכן להציע להם בטוב? כעשר בראש שלהם המטרה העליונה היא לחסל את היישות הציונית ולא משנה כמה זמן כסף וילדים זה יעלה להם
אצל האחים המוסלמים (החמאס, הג'אפ, החיזבאללה, אש"פ והמוטציות שלהם) אין כל היגיון ל- "בטוב". זה נוגד לרוח האסלאם. "בטוב" נתפס אצלם כחולשה. רק בכוח. אבל בשכל, בתכנון, באיסוף מודיעין, בפיתוח שיטות לחימה בהתאם. להכות מתי שצריך, כמו בג'נין עכשיו. וגם זאת יש להפנים: וגר זאב עם כבש – לא בימינו. אולי כשיבוא המשיח. גם זה לא בטוח.
אז שמעו בקולך , נכנסו ומכים בג'נין . בואו נראה מה זה יועיל .
ומה את אומרת – זה יועיל או לא?
שולי, הרתעה ושימורה היא עבודה סיזיפית לאורך זמן ללא הרפיה. זה לא מבצע חד פעמי זבנג וגמרנו אלא כמו צחצוח שיניים פעמיים ביום. האויב בוחן אותנו מדי יום למצוא סדקים ופרצות בנחישות לנו לדבוק בארץ המולדת, הם סופרים לכמה ישראלים יש כבר דרכון זר, כמה אדמות הם מפקירים ומוכרים לזרים, נהנים מכול רגע של עימות ומלחמת אחים בקרבנו, וכיצד אנו מגיבים לטרור מזה מאה שנים!
ועדיין אחרי הפעולה בג'נין- אוהל חיזבללה ניצב על אדמה ישראלית כבר יותר מחודשיים,.. עדיין נגזר עלינו לחיות על החרב- אם חפצי חיים אנחנו
אגב, בהמשך לדבריך – התזוזה במאזן האימה שהייתה עד כה בין ישראל לחיזבאללה קרתה בפשטות בכניעה לאיומי החיזבאללה בנושא הגז.
אני כלל לא בטוח שההערכה הזו נכונה.אפילו שהחיזבבלה מייחס זאת לעצמו והממשלה הנוכחית משתמשת בטיעון הזה כדי לנגח את קודמתה. ההסכם הזה נחתם בין ממשלת ישראל ובין ממשלת לבנון בניגוד לעמדת החיזבללה באופן המחזק את הממשלה הלבנונית מול המיליציה שבשליטה אירנית ! ויותר מכך- שותפות למהלך הזה הן ממשלות צרפת וארה"ב ובעצם האיחוד האירופאי שנתנו חסות למהלך הזה וגם ישתתפו בהגנה עליו מפני החיזבללה, ולכן יש לראות בכך הישג מדיני חשוב לצד ההישג הכלכלי.
אם יש תזוזה במאזן האימה אזי זה בגלל המטען שהפעיל חיזבללה ליד צומת מגידו בו נפצע אחד מערביי המשולש. וזאת ללא תגובה ישראלית. שליחת כלי טיסה זעירים לשטח ישראל , חציית הגדרות בגבול ועוד
אני מסכים ב100% לגבי כל המקרים שהזכרת בסוף.
אבל מה שקרה בפועל שרה"מ הקודם דיבר ע"כ שההסכם טוב מבחינה ביטחונית ויציבות האזור וכו' וזה היה בעצם בהתייחס לאיומי החיזבאללה.
לדעתי זה השדר שחיזבאללה קיבל ושזה מה ששינה את המשוואה שהייתה עד כה וגרמה לשורת האירועים שקרו – עד לאירוע הנוכחי.
אגב החולשה היא אמיתית, ישראל חסרת חשק לחלוטין לצאת למערכה בצפון רק שעד ההסכם עם חיזבאללה זה לא נחשף.
כמובן שהתחמשות חיזבאללה עד לסדר גודל שאליו הם הגיעו, הוא אירוע חמור שאסור היה לו לקרות.
בכלל, בלי קשר (ועם קשר) – מדינה עם סטנדרטים מערביים-אירופאים בלב המזרח התיכון, יש לה סיכוי?
יעקב
ההתנהגות של חיזבבלה תלויה בעיקר בהנחיות שהיא מקבלת מאירן ללא קשר להסכם ספציפי בעניין הגז. שיש לו תרומה חשובה לביטחון ישראל מהרבה סיבות. אירן זיהתה את החולשה הפנימית בישראל
ומפעילה לחץ לפעולה משלושה כיוונים במקביל: רצועת עזה, הגדה ולבנון. ומה שקורה לאחרונה הוא טסטקייס תרגול על יבש וקצת רטוב כיצד תראה המערכה הבאה- ועל כך יש להתמקד.
לגבי מדינה מערבית מודרנית- מבחינה דתית העולם המוסלמי לא יכול לקבל קיומה של ישות זרה על אדמת המזרח התיכון, אבל היא כבר אינה מתנגדת שהמדינות המוסלמיות יאמצו טכנולוגיה מערבית- ראה האמירויות וסעודיה זו התפתחות מענינת שקידמה את ההסכמי אברהם לאחר שנוכחו לדעת כי לא יוכלו בעת הזו להשמיד את ישראל.
אכן, ונראה לי ש'פרצת החולשה' שקראה לגורמים האירניים לבוא, זה הסכם הגז שבו ישראל הביעה למעשה עד כמה היא רוצה לברוח מהסלמה ("לשמור על היציבות"), וכמה היא מוכנה לעשות בשביל זה.
השאלה שלי באה בעצם בהמשך לרעיון המאמר של כבודו: המזה"ת בטבעו הוא לאומני, מדינת ים-תיכונית עם כח צבאי כמו של ישראל לא הייתה אמורה לעמוד בפני בעיות.
לדוגמא: אנחנו דורשים כל הזמן מהמנהיגים שלנו שלא יכילו תופעות מסוימות, יפעילו כח יתר וכולי ומנמקים ומסבירים למה זו הדרך הטובה. מדינה אחרת במזה"ת מלכתחילה הייתה לא הייתה סובלת כאלו דברים, כלומר: אנחנו כל הזמן מנסים להציג הצגה ולא תמיד הולך לנו.
בסופו של דבר אנחנו כל הזמן נחיה עם רגשות אשמה לגבי הערבים בארץ וכולי, ביד אחת נתקוף את הטרור וביד השניה נקרא ננסה ללחוץ יד לא מושטת לשלום.
אנחנו אף פעם לא נפעל כמותקפים באמת ותמיד נרגיש אשמים.
לאויבים שלנו אין גבולות מוסר במלחמתם לגרש אותנו לצמיתות לים התיכון, ולנו יש את רגשות האשמה ואת סטנדרט המוסר המערבי. מבחינה לוגית (לדעתי) אנחנו לא אמורים לנצח במלחמה כזאת.
אז מה אתה אומר על מבצע בית וגן?
מספיק חזק?
פתרנו את הבעיה?
יקטין את הטרור?
יש לחזור ולשנן את העקרונות של השגת הרתעה שהם פעילות שיטתית לאורך זמן והכרעה בכול עימות אלים.
לצערנו כי רב, המדינה לא מיישמת באופן נחוש עקרונות אלה – אם האוהל של חיזבאללה למשל עדין נטוע יותר מחודשיים בשטח הריבוני של מדינת ישראל. ממשלת השינוי החלה לשנות את האסטרטגיה בכיוון הנכון כאשר הגיבה על כול פגיעה בריבונות באופן שיטתי תוך העברת המערכה לשטח האויב, ואכן הצליחה לסכל מאות ניסיונות חבלה. ואף התחילה בהכנות לקראת מבצע "בית וגן" שיצא באיחור מסוים אל הפועל בימים האחרונים עי הממשלה הנוכחית
אחרי שנים של אימוץ מדיניות הכלה בעיקר בעידן ממשלות הימין- קשה להשיב את ההרתעה באיבחה אחת, ההצלחה תגיע אם ימשכו התקיפות נגד הטרור ברצף ובעקביות לא רק נגד חיילי הטרור בשטח – אלא גם ובעיקר נגד מפקדות ארגוני הטרור בכול מקומות המצאתם. לכן אי אפשר ותהיה זו שגיאה לצפות שהזבנג וגמרנו ירפה את ידינו מלהמשיך להכות בטרור.
לכל הכותבים והמגיבים באתר זה
שיהיה ברור לכם – ישראל מתקיימת כבר 75 שנים על הרתעה נגד אויביה.
כיום אף אויב לא יכול לפתוח במלחמה כוללת נגד ישראל כפי שהיה בעבר וזה כולל גם את רוסיה שהייתה האויב הגדול שלנו.
עם זאת אין זה אומר שהאויבים לא מנסים לפגוע בנו – והם ינסו תמיד.
אנו בולמים את הניסיונות האלה בהצלחה מרובה הגם שלא ב- 100%.
עם חלוף הזמן מתברר שחלק מהעולם הערבי-מוסלמי משלים עמנו. תהליך זה אטי ביותר אבל הולך ומתרחב.
וגם זה בעיקר בגלל ההרתעה הישראלית המוצלחת והיעילה שבעולם עד כי ישראל הפכה ליצואן של ביטחון אזרחי המשמעותית בעולם.
צריך להבין שהטרור הוא חלק קיים בחברה האנושית בכלל. הוא לא יתחסל אלא להפך.
על כן יש להמשיך במאמצים שישראל עושה ולהמשיך לפתח שיטות למניעת נפגעים בקרב חיילינו כפי שישראל עושה בהצלחה רבה.
זה כולל כמובן הגנה על האזרחים, כולל פיתוח והפעלת רפואת חירום בצבא ובאזרחות.
אז רבותי הנכבדים – תפסיקו ליילל ותסלקו מעצמכם את רוחות הרפאים.
המצב בפוליטיקה הפנימית שלנו הוא מספיק גרוע ואותו צריך לתקן מה יותר מהר.
אני נוטה להשתכנע בקלות מהאופטימיות שלך ישראל כבר מתמודדת בהצלחה מזה מאה שנים מול כול הניסיונות לחסלה ומן הסתם גם תמשיך בעתיד.
עכשיו צריך רק לשכנע את מליון האזרחים שבטווח 70 קמ מרצועת עזה שזה לא נורא לחיות כמה
עשרות שנים תחת "צבע אדום" את אלפי הילדים הגדלים תחת האיום הבלתי פוסק על חייהם, והצורך בטיפול נפשי. ודבר עם תושבי הצפון המקשיבים לקידוחי מהנהרות של החיזבללה שלא ניכר שממש מורתע
הזכרת לי את המשפט " אנחנו לא מאמינים בניסים- אבל לוקחים אותם בחשבון…"
אנחנו נתמודד כמו תמיד אבל יש לעשות זאת טוב יותר, ועל כך – אל תוותר