נרדמו בשמירה

בכנס שהתקיים לאחרונה קבע צחי הנגבי, יו"ר המועצה לביטחון לאומי, כי לצה"ל יש את היכולת לפגוע בכור האיראני, עם סיוע מארה"ב או אף בלעדיו.

אמירתו של הנגבי מיותרת, שכן אין דומה תקיפת הכור האיראני לתקיפות הכורים העיראקי והסורי. הכור האיראני מבוזר בכמה אתרים ושוכן בעומק של שמונים מטר מתחת לפני האדמה. לישראל אין פצצות שמסוגלות לחדור לעומק שכזה, ולכן תקיפה אווירית אולי תשיג דחייה כלשהי, אבל לא תמנע את המשך פיתוח הפצצה הגרעינית. מנגד, תקיפה ישראלית תגרור תגובה קשה מצד איראן וגרורותיה, שכן יכולותיה של איראן כלל לא דומות ליכולות שהיו לסוריה ולעיראק בזמנו.

לפני כעשרים שנה נערך חיל האוויר הישראלי לתקיפת הכור האיראני, שהיה באותה תקופה קטן ומרוכז במקום אחד. הושקעו כ-11 מיליארד שקל בהכנת המטוסים לתקיפה שלא התממשה. סיבה מרכזית לכך הייתה ההבנה שתקיפת הכור תעכב את האויב בפיתוח הפצצה הגרעינית בחודשים ספורים בלבד, ומנגד התעורר חשש ליכולת של איראן להגיב ולגרום לנו מאות אבדות.

מדוע בעשרים השנים שחלפו מאז שעלתה האפשרות לתקיפת הכור הגרעיני האיראני, לא הכינו מנהיגינו את העורף ואת הצבא להתמודדות עם תגובת איראן וגרורותיה, תגובה שעשויה להפוך למלחמה אזורית כוללת? זוהי הרי הפקרות זועקת. חוסר אחריות משווע של מנהיגינו. התייחסות והכנה מבעוד מועד היו מאפשרות לנו לתקוף את האויב הקשה מבלי להפקיר את המדינה לתקיפות שתוצאותיהן תהיינה קשות מנשוא.

תקיפה של הכור הגרעיני האיראני מבלי שנכין את עצמנו לתגובה הקשה, יש בה משום הימור על חיי עם ישראל כולו. בהצהרות ואיומים אנחנו מצטיינים, אולם בהכנת העורף והצבא לתגובה שתגיע, אנחנו מגלים חולשה וחוסר מעש. אנחנו מאיימים עשרים שנה, אבל לא פעלנו למנוע מחיזבאללה ומחמאס להתעצם כל כך. מנהיגינו מתמקדים בטקטיקה ולא באסטרטגיה.

נשאלת השאלה האם איומי המנהיגות הביטחונית והמדינית שלנו הם איומי סרק שרק מחלישים אותנו, או שבאמת המנהיגות שלנו מתכוונת לצאת להתקפה על הכור הגרעיני האיראני, כאשר מנגד הצבא והעורף שלנו לא מוכנים למלחמה אזורית כוללת?

תקיפה ישראלית באיראן תוביל למלחמה אזורית שתתנהל בשש זירות במקביל: איראן, סוריה, לבנון, עזה, אינתיפאדה ביהודה ושומרון, ומהומות קשות בתוך המדינה. מנגד יעמוד עם ישראל ללא שום הגנה, כשהוא מאוים על ידי 250 אלף אמצעי תקיפה מעופפים, וכן עשרות אלפי לוחמים שאיראן ובנות בריתה הכשירו בעשרים השנים האחרונות סביב גבולותיה של ישראל.

מדי יום ישוגרו אל העורף הישראלי בממוצע 3,000 טילים (חלקם מדויקים), רקטות וכטב"מים אשר יזרעו הרס ואבדות כבדות. יותקפו מבני מגורים, תחנות חשמל, מתקני התפלת מים, אסדות גז בים, בסיסי צבא, מצבורי דלק וגז, תשתיות תחבורה וכלכלה, סמלי שלטון וכדומה. מדובר בתוצאות התקפה קונבנציונלית השווה בערכה לפצצה גרעינית ללא נשורת גרעינית, ועלולה להחריב את מדינת ישראל.

אולם בעוד האיום האיראני גדל, המנהיגות המדינית והצבאית שלנו ממשיכה לקצץ בגודלו של צה"ל בצורה דרסטית ולפגוע משמעותית בכשירותו של צבא היבשה להילחם. איומי מנהיגינו בכל הזדמנות נובעים מחולשה ולא מתוך חוזקה. צה"ל היה יכול להיות מוכן למלחמה לו היה בונה בשני העשורים האחרונים צבא יבשה כשיר למלחמה ויכולות להתמודד עם אמצעי לחימה מעופפים שישוגרו על העורף מדי יום ביומו, במקביל להכנת העורף לספיגה.

אם ישראל תתקוף את הכור הגרעיני האיראני לפני שתכין את הצבא והעורף למלחמה, האחריות הישירה על האסון הקשה שיקרה לאזרחי ישראל תהיה מוטלת על כתפי המנהיגות המדינית והביטחונית, אלה שבמשך עשרים שנה נרדמו בשמירה.